ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הגרועים והקורעים 

הגרועים והקורעים

 
 
נילי אורן

שנות השמונים היו עשור טראומטי במיוחד, ואנחנו לא מדברים רק על האופנה והתספורות; הקליפים שנאלצנו לצפות בהם בילדותנו היו לא פחות בלתי סבירים. תוצרת הרשת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחרונה נדמה שגם מי שבילה את שנות ה-80 בחיים שכח את הזוועות החזותיות שהעשור ההוא הכיל באמתחתו. עובדה, לאחר חזרתן של החותלות מקצרות הרגליים ומרחיבות הקרסוליים, חצאיות הבלון מעצימות העכוז וגזרות השקי-קקי החולניות, אומרים לנו שבקרוב ישובו לחנויות הבגדים גם כריות הכתפיים. טוב נו, הרי כולנו תמיד חשקנו בלוק הסקסי של מקרר עם תחת ענק ורגליים קצרות.

אבל לא רק האופנה באותו עשור העלתה לראש את המילים "זוועה חיה", גם הקליפים. אפילו אלה שנראו לנו אז סבירים. לא מאמינים? אספנו לכם כמה דוגמאות שעדיין לא הוחלט האם הן יותר גרועות או יותר קורעות. היו אתם השופטים.
 

מל וקים - Respectable

 
בשנת 86', כשיצא הקליפ הזה, הן היו הצמד הכי מאגניב בטלוויזיה. השיר שלהן היה נסבל, הן עצמן היו סקסיות והקליפ היה מתקדם יחסית לסרטוני האולפן הנפוצים באותם ימים. 21 שנה אחר כך זה נראה כמו משהו שלא הייתם מפיקים בעצמכם בבית, אפילו בתור בדיחה. היי, ליד זה אפילו הילד ההוא עם חרב האור במחסן נראה כמו קלאסה טלוויזיונית אמיתית.
 

סנדרה - Maria Magdalena

 
טוב, אף נער אייטיז אמיתי לא יכול להתחיל להיזכר בעשור ההוא בלי שהשיר "מאריה מגדלנה" של סנדרה מ-1985 יתחיל להזדמזם לו בראש. ורק בזה יש כדי לרמוז על עוצמת הטראומה. אחדים מהמזמזמים אף סבורים שמדובר בשיר גדול. רבים מהם משרתים בגלגלצ, מסתבר. מה שבטוח, הקליפ של השיר הזה הוא דוגמה מצויינת לכל מה שהיה גרוע אך משעשע בעשור ההוא. מההעמדה המגוחכת, דרך הביגוד והתסרוקות מעוררי הפלצות וכלה ברקע שנראה כיצירתו של גמל עם קלקול קיבה. שופו, הביטו וראו.
 
 

שרה ברייטמן - Starship trooper

 
הפעם מדובר ביצירה מוקדמת יותר, מ-1978, אבל קלאסית לא פחות משתי קודמותיה. למעשה יש מי שיגידו שמדובר בשילוב קורע במיוחד, בין כל הטראש הזה לזמרת שאחר כך הפכה ל"איכותית" (טוב נו, בעיקר בעיני קהילת האוחצ'ות הסבורה שאנדרו לויד וובר הוא גאון הדור, ומיוזיקלס הם מחזות אלוהיים). בעינינו בכל מקרה, יש מעט מאוד דברים שמשעשעים יותר מללבוש נייר כסף ולרקוד כמו רובוט, בפנים רציניות כאילו מדובר בביקוע האטום. למען האמת, אנחנו ממש מקווים לטובת ברייטמן שפנטום האופרה לא היה באולם ביום שהקליפ הזה צולם בו, אחרת הוא בטוח לא היה מצליח יותר להסתכל עליה בלי לפרוץ בשאגות צחוק.
 

דוראן דוראן - Save a prayer

 
בשנת 1982 יצרו דוראן דוראן, להקת הפופ האהובה על הנסיכה דיאנה ז"ל, והמשעממת את רוב מי שלא היה נשוי לנסיך צ'ארלס באותה תקופה, את הקליפ הרומנטי עם הכי הרבה קלישאות חזותיות שניתן לדמיין. ילדים רצים על החוף? יש. עלם לובש לבן שמביט בחלון בערגה? יש. בחור שעושה פרצופים של כיסופים למצלמה? יש. שקיעה מעל הים? יש ויש. לא מספיק לכם? צפו בקליפ, ותגלו בו עוד המון. מי שימצא הכי הרבה יזכה בפוזה של סיימון לה בון, על חשבוננו.
 

קיילי מינו - Locomotion

 
בימים ששרי גבעתי היתה רק זרעון באשכי אביה, קיילי כבר כיכבה באופרת סבון מהזן הנחות ביותר. אחר כך, כנראה עקב ההצטיינות שלה בז'אנר, לקחו אותה שלושת מפיקי המוזיקה הגדולים של העשור ההוא - סטוק, אייטקין ווטרמן, והנפיקו ממנה עוד מוצר זהה לחלוטין ליתר כוכבות הפופ של אותם ימים. וגם קליפים גרועים הפיקו לה. הנה אחד לדוגמה, שמוסר ההשכל שלו חייב להיות: אם תמשיכו לשווק מוצר גרוע לאורך זמן, בסוף אנשים אשכרה ישתכנעו שהוא אחלה. שזאת אגב עובדה שקרוקס למדו הרבה לפניכם.
 

וויטני יוסטון - How will I know

 
ב-1986 לפני בובי בראון וערימות הסמים, הגברת יוסטון היתה דווקא בחורה נאה וסקסית לכל הדעות. לכן ממש לא ברור למה סטייליסטית סאדיסטית החליטה לעטות על שיערה סרט שיותר מכל מזכיר אזני שפן? מדוע במאי הקליפ סבר שיהיה מגניב לתת לה לצעוד בתוך מבנה שעשוי מקיא של פיל על LSD? והאם הרקדנית שמפזזת בתחתונים שחורות ושביס לראשה, היא למעשה הומאז' נועז לנשות בני ברק החסודות? בין הפותרים נכונה יוגרל ביקור בדימונה.
 

MC האמר - Cant touch this

 
ואם כבר דיברנו על קלאסיקות אפרו אמריקניות, כמובן שאי אפשר בלי להזכיר את MC האמר, האיש שהביא לנו את מכנסי השקי-קקי, ורק על זה מגיע לו נידוי מיידי לסודן. טוב נו, האמת שנסתפק גם בסיום הקריירה המוזיקלית שלו לאלתר. אה, זה כבר קרה? וואוו, כנראה שבניגוד להשערותינו הקודמות, צדק פואטי דווקא כן עובד לפעמים. הידד.
 

גארי ניומן - Cars

 
ללא ספק, התופעה האהובה ביותר על המדור היא זמרים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, ועושים פרצופים נוטפי חשיבות עצמית למצלמה, בעיקר כשזה מגיע בתוספת אפקטים של סרטון בר מצווה מהסבנטיז. לכן בטח ברור למה הקליפ הזה ממש מצא חן בעינינו.
 

סברינה - Boys

 
אוי אלוהים. הקליפ הזה לקח את כל הטוב שבמסיבות הבריכה של MTV, וערבב אותו עם כל מה שמצויין בבלוג של מאי מ"ארץ נהדרת", ואז זרק את הקוקטייל הזה לעזאזל, והשאיר רק את מה שמאוס ולעוס. או במילים אחרות - שלו נעליכם, כי לפניכם אביו הרוחני של להיט הניינטיז "בארבי גירל".
 

ג'וני שונא ג'ז - Shattered Dreams

 
הקליפ הזה הוא הוכחה ברורה לנזק לה גורמת השתלטות הפרסומות על חיינו. אתם מבינים, זה מה שיקרה לכם אם תתאהבו בבחורה משלט פרסומת: תחשבו שלתלות מבטים מימיים במצלמה ולהקיף את עצמכם בפריקים משונים שפוצחים בצעדי ריקוד ספונטניים, זה רעיון נפלא לווידאו קליפ של הלהקה שלכם. הו, האימה.
 

ריק אסטלי - Together forever

 
לא ברור מה יותר גרוע בשיר הזה: הפרצוף המעפאן של הזמר, ההעמדה הנוראית, צבעי הרקע שגורמים לחוש הראייה לייחל לעיוורון מיידי, המוזיקה המונוטונית, או שמא זה בכלל השיער שגורם לגעגועים עזים לתסרוקת של איימי ויינהאוס. מה שבטוח, הצפיה על אחריותכם בלבד. ראו הוזהרתם.
 

ניו קידס און דה בלוק - Step by step

 
אופנוענים, שרירנים מרימי משקולות, וטקסטים מטופשים כמו "צעד אחר צעד, בובה, אני אגיע אלייך". לכאורה, כל המרכיבים שיהפכו את הקליפ הזה לגברי ומסוקס, ועדיין, הוא נראה רכרוכי לחלוטין. טוב נו, אולי זה קשור בעובדה שהמנהל של הלהקה הזו היה פדופיל שחיבב את מושאי התשוקה שלו צעירים אך סבוניים. מה שבטוח, ליצירה הזו שמור מקום של כבוד בגנזך הקליפים הפאתטיים של כל הזמנים.
 

טכנוטרוניקס - Pump up the jam

 
כל מה שיש להגיד על הקליפ הזה מסתכם בשתי מילים: איי, העיניים! (או ב-10 מילים: "לפניכם הסיבה לעליה במספר האנשים הבוגרים שצורכים כיום פרוזאק ורטלין").
 

וואם - Wake me up before you Go Go

 
מי היה מאמין לפני 20 שנה שג'ורג' מייקל גיי? בטח לא מי שצפה בקליפ הזה. נכון, בתחילת הסרטון הוא אמנם מקדים את זמנו עם הכיתוב Choose Life על החולצה, 10 שנים לפחות לפני טריינספוטינג. אבל בהמשך, הקליפ דוהר במכנסוני ספורט מלייקרה לכיוון המשאיות של שירזי ביום הגאווה, לקראת התנגשות חזיתית באור אולטרה סגול. אכן, מפגן של טעם טוב.
 

מר ביג - To be with you

 
הקליפ הזה אמנם מהניינטיז, אבל פשוט היינו חייבים. יש מי שמגדיר אותו בתור הקליפ עם התספורות הגרועות בהיסטוריה, או לחילופין הקליפ שמוציא שם רע לפודלים, אבל בל נשכח גם שמדובר בלהקה שמתיימרת להיות להקת רוק, וזה לכשעצמו פאתטי מספיק כדי לכלול אותם ברשימה הזו.
 

קיד וידאו - You Better Run

 
אם מישהו באייטיז עוד חשב שהיו זמנים גרועים מזה, הרי שאז בא הערוץ היחיד בטלוויזיה, והאכיל את הילדים בזה - תכנית הטלוויזיה קיד וידאו. גיבוריה היו ארבעה בני נוער אמריקניים בעלי בעיות ראיה קשות בעליל, שקוסם מרושע הפך לדמויות מצויירות, מטעמים כאלה או אחרים שהשתדלנו להדחיק. בכל אופן, חוץ מחוש אופנתי מפותח, היה להם גם טעם נפלא במוזיקה. קבלו דוגמה. אגב, מה הקטע עם הפיגומים ההרוסים באמצע הסט? זה לא מפגע בטיחותי או משהו?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by