ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
שלום ולוֹלהתראות 

שלום ולוֹלהתראות

 
 
תומר ליכטש

בטור הפרידה שלו מהמדור הכי משועשע ברשת, ליכטש מנסה להבין את מהות הביטוי LOL, מוצא את הדמיון בין אינטרנט לזן ונהנה לראות את הרשת זולגת אל מחוץ לחורים - אל המציאות. לוֹל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הזקנה

באפריל 1979 נהרו מאות אנשי מנהטן לאולם הקרנגי הול, שהתמלא מקצה לקצה. לבמה עלה אנדי קאופמן וכדי להתחיל בהופעה הזמין את סבתו - אישה זקנה שישבה בקהל - לבוא לשבת ולראות אותו מהכיסא הכי טוב באולם, כלשונו. הוא הציע לה כיסא שנמצא לצדו, על הבמה. היא התיישבה וצפתה בהופעה. וזה מצחיק. אבל זה עדיין לא לוֹל.
 

רובין

אנדי קאופמן. חלב ועוגיות (צילום: וויקיפדיה)
 אנדי קאופמן. חלב ועוגיות (צילום: וויקיפדיה)   
האישה הזקנה, אם כן, עולה במדרגות הבמה הקטנות, כדי לשבת בנוחות על הכיסא בצד הבמה, לצד קאופמן, מול קהל. קאופמן מרוצה, ממשיך בהופעה, והיא צופה. לקראת סיום הערב פונה קאופמן לסבתו ומודה לה. היא לא משיבה, רק מתרוממת מכסאה ופושטת את בגדיה, שתחתם מתגלה השחקן רובין וויליאמס. זה מצחיק, אבל זה רק כמעט לוֹל.

עוגיות

בקטע הנעילה עוצר קאופמן ומזמין במיקרופון את הקהל כולו להצטרף אליו לחלב ועוגיות. הקהל עולה על 35 אוטובוסים שהמתינו בחוץ, וכולם נסעו - עם קאופמן - לשתות חלב ולאכול עוגיות. קאופמן אף הזמין את כולם לפגוש אותו למחרת על מעבורת הבוקר ממנהטן לסטייטן איילנד הסמוכה, שם, אמר, ההופעה תמשיך. לוֹל.
 

אנחנו יודעים

 
מה אנחנו יודעים על לול? בעיקר את הפרטים הטכניים. אנחנו יודעים שמקורו באנגלית (LOL), אנחנו יודעים שאלו ראשי תיבות של Laughing Out Loud, ושבהתחלה רק גיקים כבדים השתמשו בזה, בצ'טים, וכתבו את זה בכל פעם שרצו להביע צחוק, למרות שהם לא באמת צחוק בקול רם, אבל זה ביטוי כזה. מטבע לשון.

אנחנו יודעים שהמלה עוברתה למלה "לול", ושבצורה שלה היא מזכירה לנו לול תרנגולות, או את לול של חבורת שבלול (ולהפך), ושכך או כך מצחיק המעבר הזה של המלה, ומצחיק איך היא שמרה על מבנה גרפי דומה גם באנגלית וגם בעברית, ואולי זה מספיק מצחיק כדי להיות הלול הראשון. אנחנו יודעים שהרבה משתמשים בה, ואנחנו יודעים שאנחנו מרגישים, מפעם לפעם, קצת לול. בעיקר בסמוך למשהו שמצחיק אותנו.
 
 

תפיסה

בשיחה עם איתמר שאלתיאל (רכבת!) דיברנו, מה לעשות, על אינטרנט. דיברנו על איך אפשר לתפוס (במחשבה) את האינטרנט, ממש להבין את הדבר הזה. איזה כלים מחשבתיים נחוצים כדי לתפוס את השאלה עצמה - "מה זה אינטרנט?". עלו כמה רעיונות יפים, וכעת, ששקעו, הם פתאום עולים כדי ונראים יעילים מתמיד בנסיון לתאר מהו לוֹל.
 

סיכוי

לול. אסוציאציות של תרנגולות (צילום: וויקיפדיה)
 לול. אסוציאציות של תרנגולות (צילום: וויקיפדיה)   
באופן מתמטי מדי, הייתי אומר שלוֹל הוא יחידת מידה דינמית, אולי אפילו מופשטת (אם נוכל להבין דבר כזה), של סיכוי ממומש. אנו מעריכים משהו באמצעות המלה "לוֹל" כשאנו מצליחים לתפוס את סדר הגודל של הפעולות שקרו שנדרשו כדי להפיק הדבר הזה. את מה שעליו אנחנו אומרים שהוא לוֹל. את מה שהוא לוֹל. אנחנו תופסים את סדר הגודל הזה, ובתוכו - תופסים את מקומנו, את עצמנו כחלק משרשרת האירועים הזו. באותו רגע אנו לומדים על מערכת הקיום שלנו ברשת.

איננו "מבינים" אותה, אלא תופסים אותה באופן שלם יותר מבדרך כלל. אנו מביטים, ברגע של לול, על הרשת לא כעל דבר פונקציונלי, אלא כעל יחידה פועלת במסגרת חיים עצמאיים. אפשר לומר שכשאנו חשים בלול, אנו "רואים את האור", את המערכת הגדולה, ומתכווננים, לרגע, לכוח הראשון שמפעיל את הרשת - שרשרת אנושית עצומה וחסרת גבולות.

אוסטרליה ואריזונה

לפי הטענה הזו, אגב, אם היינו, נניח, מסוגלים להבין את המשפט "משק כנפיו של פרפר באוסטרליה גורם לרעידת אדמה באריזונה", כלומר רואים איך סיבה הופכת לתוצאה הופכת לסיבה הופכת לתוצאה, אם היינו רואים את השרשרת הזו, בבת אחת ובו זמנית, היינו צוחקים. מאוד זֶן.
 

התפעלות

אנו מתפעלים מהסיכויים. לא משום שהם קיימים; הרי לכל דבר יש סיכוי או אין סיכוי לקרות. אנו מתפעלים מכך שאנו מסוגלים לתפוס את הסיכויים של הסיכויים. גם אם לא לתפוס במלואם, לפחות להביט לכיוון שלהם ולהגיד: היפנים האלה. מה הסיכוי שאיזה יפני יעשה דבר כזה, יקליט את זה, יפיץ את זה, כל העולם יחבב את זה, ואז זה יגיע אלי. או שאולי זה יגיע אלי, דווקא אלי, רגע לפני שכל העולם מחבב את זה, ואז - מה הסיכוי שזה יקרה! ובכל זאת, אנו מוצאים את עצמנו בנקודת הקצה של הסיכוי, במקום שבו הסיכוי מתממש והופך לדבר בעולם.
 

הדרכים

הטור הזה, אני חושב על זה עכשיו, יותר משביקש להתפעל המאינטרנט, ביקש לחפש מקסימום דרכים ואפשרויות לעשות זאת. לוֹל, כך נראה, היא אחת הדרכים הקיצוניות אך היותר מאושרות לעשות זאת. ואותה, ביקשתי, בעצם, להבין.
 

מבט

אחד המבטים שניסיתי להכניס בטור הזה היה מבט אל מחוץ לרשת, שחיפש את האופן שבו הרשת מחלחלת לעולם - לאופנה, לטלוויזיה, לדיבור. ראינו למשל איך סדרת טלוויזיה על השפנפנות של יו הפנר הושפעה מקצב "לוֹלי", שנולד ברשת. ראינו איך הספרות מושפעת מהרשת, ואיך המחשבה שלנו מסתגלת לחשוב בדימויים טכנולוגיים, וראינו איך אפשר למצוא ניצני תרבות דיגיטלית גם בקרב החברה הכי מיליטנטית והכי מפגרת.
 

לול

iPhone. הטלוויזיה לא עומדת בקצב (צילום: יח"צ)
 iPhone. הטלוויזיה לא עומדת בקצב (צילום: יח"צ)   
המשותף לכל זליגות הרשת החוצה, לעולם, הוא האופן שבו כל אלה זלגו מהרשת החוצה בדיוק ברגע שבו הם הפכו ל"לוֹל". למשהו מספיק ויראלי שכבר "הכין את השטח". ההמונים אישרו; עכשיו אפשר לעשות מזה כסף. הטלוויזיה הפכה לנקז תוכן פרימיטיבי מדי.

תחום הישג היד שלנו התרחב. אנחנו נוגעים ישירות בתוכן ומורידים סרטים למחשב. אנחנו יודעים על תעשיית הסרטים יותר ממה שידענו אי פעם, ואנחנו לא צריכים פרק פעם בשבוע כי יש לנו את כל העונות על המחשב ואנחנו צופים ברצף. אלה אנחנו, הצופים ברצף. אנו צופים על צג המחשב, על מסך הטלוויזיה, על המסך הקטן של הסלולרי, על ה-iPod, ה-iPhone, הפלייסטיישן והתכנים כולם. אנו צופים קבועים. מכורים. ואיכשהו הטלוויזיה, איך לומר, לא עומדת בקצב. היא משדרת לולים, אבל לולים ישנים. את החדשים אנחנו יודעים, בגדול, איפה לחפש, ובעיקר יודעים למצוא.
 

וזהו,

זה טור לול האחרון בעניין הזה. ובין אם הבנו מה זה לול ובין אם לא, נמשיך לעשות את זה במקום אחר. אולי באותו מקום. בכל מקרה זה יהיה ברשת. כי אין לוֹל מעבר ללוֹל. היה לי כיף. שלום ולוֹלהתראות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by