ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
למה לנו סחורות וירטואליות? 

למה לנו סחורות וירטואליות?

 
 
עמיחי שלו

עמיחי שלו בטוח שמאחר שכולנו עברנו שלב באבולוציה, והפכנו להיות "הומו וובוס" - המוצרים שעשויים פיקסלים הם הדבר הבא באינטרנט. הוא אפילו רואה בדימיונו את המיליונר הווירטואלי הבא. דעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עוד מעט תחל עונת סיכומי השנה. לרוב היא מתחילה כבר חודשיים לפני סיום השנה האזרחית, ומהווה מעין מולטי תחרות בין כלי התקשורת הרגילים והמקוונים לגבי מי ייצר את הסיכום שנה הכי פתטי, הכי נלעג, הכי שטאנצי והכי ממוחזר. בדרך כלל יש הרבה מנצחים - מפסיד כל מי שקורא.
 
אילוסטרציה. הכסף נספר (צילום: ASAP photos)
 אילוסטרציה. הכסף נספר (צילום: ASAP photos)   
גם באינטרנט זה יקרה, ידברו על כך ש-2007 היתה שנת הרשתות החברתיות, ועל כך שאולי 2008 תהיה שנה של וידאו קהילתי, או הווירטואליזציה של הסלולרי או משהו אחר, שנשמע טכני מספיק כדי שאף אחד לא יבין (אבל אולי מישהו ישקיע בזה).

בכל אופן, כל מי שיסכם קרוב לוודאי שדבריו יסתמכו על משהו חוץ מהרהורי ליבו, אבל כל התסמינים מצביעים על כך ש-2008 תהיה שנת הסחורות הווירטואליות.

לא מדובר בהמצאה חדשה, או במהפכה, למרות שייתכן כי זה ילווה בחתיכת באזז מהגיהינום. השורשים כבר כאן מזמן, החל מ- eBay ועד ל-Second Life, אבל הדרך ללמוד על תופעה אמיתית, היא לאו דווקא הבאזז שהיא יוצרת בבלוגים, אלא בערך הכספי שלה. ולא מדובר באמירה ניאו מרקסיסטית, אלא בעובדות קשות ומצערות, אבל נכונות.
 

הכסף תמיד אמיתי

 
קצת מספרים: נכון ל-2006 גולשים ברחבי העולם מבזבזים כמיליארד וחצי דולר בשנה על סחורות וירטואליות ברשת. זה אומר רכישה של חיות מגוחכות, מטבעות לא אמיתיים עם דיוקנאות, אוואטרים שנראים כאילו יצאו מהסדרה הקאלטית "הבית המעופף" בערוץ המזה"ת של שנות השמונים, או בגדים וירטואליים שמזכירים שקיות יום הולדת.

המוצרים האלה הם לא באמת מוצרים, רק יחידות נפח בזיכרון של המחשב, ונשאלת השאלה מה לכל הרוחות גורם לאנשים לרצות בהם, ואף יותר מכך - לשלם עליהם כסף אמיתי, לא וירטואלי. כי כמו שהעולם הווירטואלי Second Life לימד אותנו, הכל באינטרנט יכול להיות וירטואלי, אבל הכסף תמיד יהיה אמיתי.

עוד מספרים: Tencent הוא פורטל סיני עם 250 מיליון יוניקים. השנה הוא יעשה קרוב לוודאי סכום נאה של 100 מיליון דולר ממכירת סחורות וירטואליות. Habbo הוא עוד אתר כזה, לא סיני, שיותר מ-90 אחוז מהכנסותיו (שמסתכמות ב-75 מיליון דולר בשנה) מגיעות ממוצרים וירטואליים. ויש עוד דוגמאות ועוד אתרים, שככל שעובר הזמן מציגים נתונים יותר ויותר משכנעים.
 
 

המיליונר הראשון בדרך

 מאיה, בת 23, התפטרה מהעבודה שלה כגרפיקאית כדי להתפרנס רק מהמשחק Second Life. העולם וירטואלי, אבל שטרות הדולר פריכים ואמיתיים. אפילו את החבר היא פגשה שם. >> לחצו להמשך הכתבה 
סוזאן ווה היא מנהלת בחברת מדיה דיגיטלית שנקראת "צ'ארלס ריבר וונצ'ר". מוקדם יותר השנה היא אירגנה כנס בנושא באוניברסיטת סטנפורד, לקראתו ניסתה לאפיין במעט את עולם הסחורות הווירטואליות. לטענתה, לא מדובר בסחורות, אלא בשירותים או ברזולוציה גבוהה יותר - מטאפורות גרפיות. הן יוצרות ערך אמיתי עבור גולשים והכי חשוב - כל אחד יכול לעשות מהם אחלה כסף.

כבר שמענו כל מיני סיפורים על בחורות שהגשימו את חלומן להיות מעצבות אופנה, ופתחו ליין של חזיות תחרה מעופפות, וזה מסדר להן אחלה משכורת חודשית, או על אתרים שמציעים לילדות שעוד לא קיבלו מחזור חודשי לבוא ולהלביש אייקונים של סלבריטאים או בובות בראץ מעוותות.

ואם עכשיו חלק מאיתנו יודעים על כל מיני גורמים עסקיים, שממש עוד רגע מרימים את המסך מעל הרשת החברתית הבאה (והולכים כנראה לגלות שאין הרבה אנשים באולם שבאו לראות את ההצגה שלהם) - סביר להניח שבשנה הבאה נשמע על עוד מיזם של סחורות וירטואליות אליו חברו כמה מהכוחות המובילים במשק.

אתר ONE בטח יפתח חנות לבגדי ספורט לאוואטרים. דה מארקר יקים להם רשת חברתית ייעודית, ג'קי בן זקן וחיים רביבו יפתחו קניון וירטואלי ויוסי ורדי יהיה איכשהו קשור לדברים האלה. ובעולם - גוגל בטח תקנה את Haboo וביל גייטס יקנה את המתחרים. סביר להניח שבשנה הבאה גם נשמע על המיליונר הראשון של עולם הסחורות הווירטואלי. טיים מגזין יבחר בו כאיש השנה, ערוץ 2 יחליטו שהגיע הזמן לכתבה ביומן שישי ויעשו כתבת מגזין על תופעה שקוראים לה "בלוגים".
 

הומו וובוס

סנדרה בולוק. גירסה תקינה מדי
 סנדרה בולוק. גירסה תקינה מדי   
אז מה הצורך לקנות מוצרים וירטואליים אומר עלינו כגולשים? כמובן, שאלו שמייצרים אותם עונים על צורך אחד בסיסי: לעשות כסף. אבל מה באמת גורם לגולש להוציא מכיסו כסף עבור כובע מטופש לדמות שלו ב-Second Life או עבור "מטאפורה גרפית" אחרת? יתכן שזה עוד שלב באבולוציה שלנו.

מכיוון שאנחנו כבר לא ממש חיים במציאות, אלא באינטרנט, אנחנו כבר לא "הומו ריאליטיקוס", שחיים במציאות, אלא "הומו וובוס", שמשקיעים יותר ויותר זמן וכסף בעיצוב דמותנו כפי שהיא משתקפת ברשת. לרבים מאיתנו פחות ופחות חשוב איך אנחנו נראים במציאות.

דמיינו סטריאוטיפ ניינטיזי של האקר, שנראה כמו קציצת המבורגר ענקית, יושב מול המחשב לילות שלמים, טוחן מגשיות של פיצות ובקבוקי ליטר וחצי בלי למצמץ, לא מגולח, מצחין, גופו מתחיל להרקיב, הסקס היחידי שיש לו הוא עם המקלדת, וחברת האדם היחידה שיש לו היא חברה וירטואלית. סביר להניח שאם יחליט לפרגן לעצמו מעיל חדש לא יילך לקניון, אלא ירכוש איזה מציאון בחנות הווירטואלית הקרובה למקום שיטוטיו.

בנוסף, חישבו על אנשים שאין להם אמצעים לקנות מותגי על, אבל יש להם חלומות ורגשי נחיתות למכביר. קניית מותג על וירטואלי יכולה לעמעם קצת את החסכים.

ביוגרפיה מקוונת

אז נכון שההומו וובוס ברובו קצת רחוק מסטריאוטיפ הגיק של שנות ה-90 (סנדרה בולוק בסרט "הרשת" היתה גירסה הוליוודית מתוקנת מדי), אבל רובנו מבינים שיותר ויותר חשובה הנוכחות שלנו ברשת. היא זו שקובעת, היא זו שמכתיבה את חיינו. כמובן, העולם האמיתי והפיזי הוא עדיין במובנים רבים העוגן, הבסיס, אבל הוא מאבד יותר ויותר מהדומיננטיות שלו.

הרזומה והביוגרפיה שלנו הופכים להיות מקוונים לחלוטין, הקשרים החברתיים שלנו, האהבות שלנו, מדורות השבט שלנו, והכי חשוב - מי שאנחנו. אנחנו סך כל הישויות הווירטואליות שלנו, ולכן כל כך חשוב לנו להיראות טוב ברשת. לפעמים אפילו יותר מאשר בעולם האמיתי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by