ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האנשים של האינטרנט 

האנשים של האינטרנט

 
 
תומר ליכטש

ליכטש נזכר בימים שבהם מסך המוות הכחול סימל חיים, וסוף סוף מצליח להרגיש שגם הוא קוּל. ולא, זה לא קשור לעובדה שהוא משתמש רשום בפייסבוק. לוֹל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כחול

מסך המוות של חלונות. היה פעם צבע של חיים (צילום: SXC)
 מסך המוות של חלונות. היה פעם צבע של חיים (צילום: SXC)   
נהוג לשייך את הצבע הכחול למסך המוות הכחול של חלונות. נזכרתי במחשב הראשון שלי, בקומודור 64, שמערכת ההפעלה שלו היתה מורכבת ממסך כחול. מסך החיים הכחול. וזה היה המסך הכחול המיתולוגי שלי. וזה המסך הכחול שאני זוכר. איכשהו מיקרוסופט הפכה את הצבע הכחול לצבע של מוות. אבל בקומודור, אני זוכר, זה היה צבע של חיים. אבל הקומודור מת.

אני שם

נכנעתי ונכנסתי. אני בפייסבוק. האושר גדול. וזה באמת. איכשהו פייסבוק מצליח לחסוך ממשתמשיו את הטפיחה הקטנה על הגב, ובכל זאת להניע אותם קדימה. התוכן הוא יותר מתוכן גולשים. כל אדם הופך שם למרכז. ולא רק כרעיון, לא רק כ"אני אדם עם בלוג, אני המרכז של עצמי", אלא כמרכז שאפשר להסתובב סביבו, מרכז שאפשר להתקיים לצדו, להתקיים לצדו כמרכז בזכות עצמך.
 
 
העמוד האישי של כל משתמש בפייסבוק מורכב מהמון חדשות: מי התחבר עם מי, מי שינה טגליין, מי הוסיף איזה קשקוש. הכל בקטן. אוסף של דברים קטנים. אנחנו נכנסים להומפייג' הזה, ורואים את החברים שלנו חיים. לא עובדים, לא כותבים, לא פועלים, אלא פשוט מתקיימים. מחבבים, מתרגשים, סקרנים. הרשת הזו הצליחה להפשיט את התוכן מעצמו ולהשאיר רק את פיגומי הרגש שמחזיקים אותו. וכל כך נעים לחלוק בפיגומים האלה.

שנים מדברים על ההומפייג' האישי. אינספור ניסיונות התאמה אישית כבר נעשו. בהתחלה חשבו שאם נבחר לעצמנו את התכנים - יהיה לנו יותר כיף. אחרי זה נתנו לנו RSS לבחירה, ואז הגדילו לעשות ונתנו לנו להזיז את החלונות לפי הסדר שבא לנו. בפייסבוק חשבו על פרסונליזציה במובן רחוק יותר, והצליחו לייצר את הפורטל של האני.
 

קוּל

ואז קפץ הגוגלטוק עם הלינק לסרטון ה-Internet People, ומיד הרגשתי טוב. Internet People הוא מחווה שיצר דן מת', שמריץ את The Meth Minute, עבור אנשי הרשת, כלשונו. הסרט מספר את ההיסטוריה הקצרה של הקטעים הכי ויראליים בחמש-שש השנים האחרונות. מופיעות שם דמויות כמו הנומה-נומה גאי, סטאר וורז קיד, ג'יב ג'אב, אסק א נינג'ה, דארת' ויידר בסופרמרקט ואחרים, לצד אנשים שהגיעו מחדש לכותרות בזכות הוויראליות: קרמר שהתחרפן על כושים, הסרט "נחשים על המטוס", סטיבן קולבר, טום קרוז ואחרים.

אני מנסה לחשוב מה מדהים בסרטון הזה. הוא מצדיע לכל מה שכיף, ולכן כיף להצדיע איתו. אולי זו בעצם לא הצדעה, אלא אוסף של מחיאות הכפיים שאנחנו מוחאים מול המסך אחרי שאנחנו רואים קטע מעולה. קטע כמו Internet People, למשל.

אבל הרגשתי טוב בגלל משהו אחר. הרגשתי טוב בגלל שהרגשתי בעניינים. הרגשתי שאני מחובר לעניינים. שכרגע חלפתי על מיליון רפרנסים, והכרתי כל אחד מהם, או לפחות את רובם. ידעתי מאיפה הוא בא ומה קרה איתו. ידעתי מתי הוא דעך ומתי הוא עשה לי נעים. הרגשתי מחובר לסצינה. להייפ. לכוח ה-FW. הרגשתי שאם היה "קוּל" בעולם האינטרנט - הייתי קוּל. אבל אין, לכן אני לא קוּל. אולי יש משהו שמקביל לקוּל, וזו התחושה הזו של להיות בעניינים.
 
 

דלוּת

ציור של רפי לביא. ביוב אסטתי (צילום: וויקיפדיה)
 ציור של רפי לביא. ביוב אסטתי (צילום: וויקיפדיה)   
מבקרת האמנות שרה ברייטברג-סמל הגדירה את דור היוצרים של רפי לביא/אביבה אורי וידידיהם במלים "דלות החומר". היא הביטה בציור של לביא והודיעה, שמדובר ביצירות שאינן מקדשות את החומר, אלא לוקחות חומר מהביוב והופכות אותו, דל ככל שיהיה, לדבר אסתטי. "אמנות מן הביבים", היא קראה לזה.

כבר הזכרתי את דלות החומר, אם כי בהקשר אחר. בהקשר של הרשת, אפשר להיאחז במושג הזה כדי להימלט מהניקיון המוחלט של כל מה שמסחרי. אנחנו צופים בסרטונים ה"וויראלים" האלה, ונתפסים בהם לא רק משום שיש להם רעיון מדהים. לא, פשוט משום שיש בהם משהו שהוא כמונו.

אחד העלבונות הישנים שנוהגים להטיח באמנות מודרנית היא "הילד שלי בן החמש יכול לעשות את זה". באינטרנט, באיזשהו אופן, זו דווקא המחמאה הגדולה ביותר. אם הילד שלי בן החמש יכול לעשות את זה, אני רוצה לראות את זה. אפשר לומר שבאינטרנט הגולש הוא האבא הגדול שתולה את הציורים המצחיקים של הילדים על המקרר. אפשר לומר שבתור גולש, כולם היו בני.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by