ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הרשת לא סולחת 

הרשת לא סולחת

 
 
עמיחי שלו

היהדות אולי נראית קשוחה, אבל אפילו הדת הוותיקה שלנו יוצאת סלחנית בהרבה מהאינטרנט, ששומרת כל דבר רע שאי פעם נכתב עליכם. דעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו חיים בעידן שבו הרשת היא העולם האמיתי והמציאות עצמה היא משהו לא ברור. מעין שלב מעבר הכרחי או אולי סתם חלום. כמעט כל מה שאנחנו עושים, כמעט כל מי שאנחנו - מצוי באינטרנט. נכון, חלק נכבד מהאנשים עדיין חיים בעבר, אותם ריאליסטים שקוראים עיתונים ולא עובדים מול מחשב, שאוהבים ממש להיפגש פיזית עם חברים. צמחים נדירים שצריך אולי לחוקק חוק שיהפוך אותם למוגנים.
 
אילוסטרציה. מחיקה היא חצי נחמה (צילום: SXC)
 אילוסטרציה. מחיקה היא חצי נחמה (צילום: SXC)   
אך האדם החדש הוא יישות מקוונת מוחלטת, כזה שכל הביוגרפיה שלו, כל מכתמיו, כל מחשבותיו וכל הקריירה שלו יצוקה לתוך דפי HTML ושירותי Ajax. גלולה בתוך מיזמי אינטרנט, יישומים מופרכים ובלוגים. כמו כדור פינג פונג מוטרף הוא ניתז בין קהילות ולא נח לרגע.

אפשר להגיד שזה טוב, אפשר להגיד שזה מצמית, שזה אבי אבות הסיוטים הכי גדולים של סופרי המדע הבדיוני שפעלו בתחילת המאה הקודמת - אבל זו המציאות. זאת אומרת, העולם האמיתי. המציאות כאמור, היא משהו לא ברור.

אנחנו ההומו וובוס, וככאלו יש לנו חסרונות ויש לנו יתרונות. החסרונות הם חיים בסביבה שמהווה ארכיון מטורף שזוכר הכל, ואלא אם כן אנחנו מספיק חשובים בכדי להפוך לערך בוויקיפדיה (שאחר כך נוכל לתקן אותו כאוות נפשנו רק כדי להיתפס על ידי מישהו שיודע להפעיל את WikiScanner) - אנחנו למעשה עבדים של מה שאנחנו עושים. עבדים של מי שאנחנו.

הנוכחות המקוונת כמגדירת זהות

למה הכוונה? כאנשי רשת אנחנו מעלים פוסטים ומחשבות, כותבים עלינו, כותבים אותנו. הנוכחות שלנו נמצאת שם כל הזמן, ויותר מכך - הנוכחות שלנו באינטרנט היא מי שאנחנו. אם פעם אחת טעינו, העלינו פוסט לא ראוי או פישלנו באיזו דרך, הרשת תזכור אותנו לנצח. יש פלטפורמות בלוגים (כמו רשימות או קפה דה מארקר) שלא ממש נותנים לך למחוק פוסטים, אלא אם כן אתה נמצא במערכת יחסים הדוקה ביותר עם הרב תכנת, וזה עוד כשהדברים בשליטה שלך.

כותבים עליך, אתה חשוף, וזה נשאר שם. לא עוטפים דגים עם Ajax. מה קורה אם מישהו יפרסם עליך משהו לא נכון, לא ראוי? תוכל אולי לשלח לעברו את עו"ד אביגדור פלדמן ולזכות בפיצויים שיוציאו אותך לפנסיה מוקדמת, אבל אותה שמועה עדיין תרחף לה - חיה ותוססת - ברשת.
 
אילוסטרציה. בניגוד ליהדות, הרשת לא שוכחת (צילום: SXC)
 אילוסטרציה. בניגוד ליהדות, הרשת לא שוכחת (צילום: SXC)   
הרשת לא סולחת. היא זוכרת הכל, כמו דמותו של פונס הזכרן מאחד מסיפורי חורחה לואיס בורחס: כל פרט, כל שביב מידע, כל מה שאי פעם נאמר או נכתב נמצא שם כמזכרת. אתה אולי חי באשליה שאתה יכול לעצב את נוכחותך המקוונת, אבל זו אשליה. שוב, אם אתה מכיר מתכנת טוב, אם אתה אחד כזה בעצמך - תוכל לפצוח במלאכת תיקון סיזיפית ולנסות להעלים כמה לכלוכים תחת Page Not Found, אבל זו תהיה רק חצי עבודה, כי גוגל עדיין יזכור אותך. וחצי עבודה היא רק חצי נחמה (וגם זה במקרה הטוב).

בקיצור, לחימה כנגד הנוכחויות שלך היא דון קישוט שנלחם בטחנות רוח, ואתה יכול להתנחם בקלישאה השחוקה שכל עוד מאייתים את שמך נכון - אז זה בסדר.

בקיצור, היהדות אולי סלחנית, ומאפשרת לך לשטוף ממך את כל החטאים ביום כיפור. גם אנשים נוטים לעשות זה עם זה חסד דומה, פשוט כי המציאות שלהם (עם ההומו ריאליטיקוס שלה) היא סלחנית. אבל הרשת ממש לא. לא סולחת. לא שוכחת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by