ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חתוּלוֹל: איזה חמוווד 

חתוּלוֹל: איזה חמוווד

 
 
תומר ליכטש

תופעת החתולים החמודים שכבשו את הרשת מעוררת בליכטש תהיות על צילום דיגיטלי, קריוקי, ניקיון יתר, קידמה, "כוכב נולד" וכל מה שוויראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלייקים הציוני. חמוד (צילום: אודי)
 אלייקים הציוני. חמוד (צילום: אודי)   
אחת הבדיחות שרצות בשנה האחרונה ברשת היא בדיחת ה-LOLCATS. מדובר בתמונות מצחיקות של חתולים מצחיקים, שעליהן מודבק טקסט שמדבב את התמונה בסגנון ילדותי ומצחיק. המלה הזו, LOLCATS, מורכבת משתי מלים - לוֹל (כמו שם הטור הזה), שבאנגלית מייצגת קיצור לביטוי Laughing Out Loud; ו-Cats - חתולים. בעברית אפשר לכנות את התופעה הזו "חתוּלוֹלים".

וויקיפדיה מגדירה את החתולולים כ"תמונות מאקרו שמשלבות צילום של חתול עם כיתוב הומוריסטי ואידיוסינקרטי", ומזכירה שמדובר בפיתוח של בדיחה ישנה בשם Caturday, שנולדה אצל קהילה מקוונת בשם 4chan. לפי שעה, למילה LOLCATS יש יותר מארבעה מיליון תוצאות חיפוש. ל-Caturday יש פחות מחצי מיליון. בקרב הוויראלי ניצחו החתולולים.

לא פלא שאנציקלופדיה דרמטיקה עצבנית, וכשמחפשים בה את הערך CAN I HAS CHEEZBURGER (האתר הכי מזוהה עם בדיחת החתולולים), מקבלים הסבר על פיו מדובר ב"שם בנאלי ונשכח לאתר שבו המוני גולשים מסביב לעולם, בעלי פיגור גבולי, הכירו את מה שמשתמשי 4chan כבר מכירים בשם Caturday". בדרמטיקה זוכרים מי היה הראשון. אבל עם כל הכבוד למלחמות הגיקים על מי היה הראשון, אותנו מעניין מה קורה עכשיו.
 

אווווווֹ

 
ומה שקורה עכשיו זה שאם לחתולים היה ועד או לפחות נציג מדבר, היינו שומעים תלונה. משהו קרה למעמד החברתי של החתולים. התדמית הציבורית שלהם נפגעה: מיצור קדוש ואלוקי במצרים הפרעונית, הם הפכו לחיה שכל תנועה שלה מצחיקה/חמודה/אווווווֹ. אני בטוח שהחתולים הפרעוניים גירדו באוזן בדיוק באותו אופן שבו חתול הבניין הג'ינג'י שלי מגרד, ואין ספק שהם היו גרגרניים בדיוק באותה מידה. לא החתול השתנה, אלא אנחנו. גם במאות מודרניות יותר, מעונבות יותר, אנגליות יותר, החתול נתפס כדבר מכובד ואצילי, ויחד עם זאת - צמרירי, טיפש, מפונק או טורף, ציד וכדומה. הוא מביא יונה שחוטה ומתכרבל בשמיכה. אווווֹ.
 

פרויקט החתול האינסופי

שלושה חתולים בסירה. פרויקט החתול האינסופי (צילום: infinitecat.com)
 שלושה חתולים בסירה. פרויקט החתול האינסופי (צילום: infinitecat.com)   
החתולים הם חיה עם אופי ויראלי. יש בהם משהו שחייבים לשתף, רגע שכולם רוצים לחלוק. להביט על תמונה שלהם, לקרוא סיפור עליהם ולצחקק. אני לא יודע מתי התחיל החיבור בין החתול למחשב, אבל אם אני לא טועה, החיבור הזה קיבל משנה תוקף כשפרויקט "החתול האינסופי" עלה לרשת.

זה התחיל בצילום של חתול (פרנקי) עם פרח. הגולש הבא בתור צילם את החתול שלו מביט על הצילום של החתול עם הפרח והגולש הבא אחריו צילם את החתול שלו מביט על הצילום של החתול של הגולש הקודם מביט על הצילום הראשון של החתול עם הפרח. וכך הלאה. עוד ועוד חתולים מביטים זה על זה דרך מסכי מחשב. לכל צילום התווסף ציטוט חתולים קטן כמו: "אם אתה רוצה לכתוב, שמור על החתולים שלך" (אלדוס האקסלי), או "חתול אחד מוביל לשני" (המינגוויי) ומהר מאוד אפשר למצוא את הציטוט שמציג את הנחת הבסיס של הטור הזה, כפי שניסחה זאת לילאן ג'קסון בראון: "חתול לא יכול להצטלם ולצאת לא פוטוגני".

במידה רבה, לחתול יש אופי של גולש באינטרנט. הוא סקרן, חוצפן, אינטימי, עצמאי, עומד על שלו ומצביע ברגליים. אם לא נעים לו - הוא לא יחזור. אם מאכילים אותו - הוא יילל לעוד. הוא מצחיק, הוא טיפש, הוא צייד והוא מתכרבל בנעימים ברשת. החתולים הרעים עושים וירוסים, הטיפשים נפגעים מהם. עולם כמנהגו נוהג.
 
 

ואז הגיע היטלר

אדולף, החתול של אווה (צילום: catsthatlooklikehitler.com)
 אדולף, החתול של אווה (צילום: catsthatlooklikehitler.com)   
כבר הזכרתי באחד הטורים הקודמים את חוק גודווין. ב-1990 קבע מייק גודווין שככל שדיון מקוון מתארך, ההסתברות שתתקיים הקבלה הקשורה לנאצים או להיטלר מתקרבת לאחת (תודה וויקיפדיה). ולעזאזל, גודווין עדיין עובד. הרי טרנד החתולולים התחיל ברגע שבו אוהבי החתולים הבינו שחייבים לאהוב את כל החתולים. טיפשים ורצחניים כאחד. ואיפה חוץ מבאינטרנט הם יכולים להגיע לכל החתולים בעולם ולהגיד אווווֹ? פיתוח מוקדם של בדיחת החתולול, מעין אבטיפוס, היא בדיחת החתולים עם השפם של היטלר, שהיא בדיחה ישנה שנולדה מחדש ברשת, עם אתר שמרכז תמונות של חתולים בעלי כתם שחור מתחת לאף, שדומים להיטלר (חלקם במדים נאציים). לצד האתר מתקיימת קהילת מעריצים פנאטיים.
 

2,000,000 חתולים

אני משער שגם הניצחון החד משמעי של המצלמות הדיגיטליות על מצלמות הפילם הביא להתפתחות תופעת החתולול. הרי חתול זו חיה שקשה לצלם, וכשיש מצלמה דיגיטלית - אף אחד לא מתקמצן על תמונות. כך שבעלי החתולים ניצלו את ההזדמנות וגמרו גיגות על צילומי החתולים שלהם. רק כדי שתהיו בתמונה: בפליקר יש כרגע למעלה משני מיליון צילומים של חתולים.
 

אום נום נום נום

בכלל נזכרתי בכל עניין החתולים הזה פתאום כשנפלתי על הלינק לאתר "אום נום נום נום", שהוא בדיחה חדשה, לפחות בשבילי, בסגנון החתולולים. "אום נום נום נום" הוא מפלצת מוזרה, שמורכבת רק מעיניים וגבות שמצויירות בפיינטשופ, ומולבשות על תמונות שצולמו בלי קשר לכלום. החוק היחיד בהלבשת האום נום נום נום על תמונות, הוא שבסוף יצא מעין פרצוף של מפלצת שטורפת משהו. המלים "אום נום נום נום" הן בעצם המלים שעוגיפלצת אומר כשהוא טורף עוגיה.
 

שניה לחשוב על זה

פרדי מנסה לסגור חלון. תוצר הקידמה (צילום: אודי)
 פרדי מנסה לסגור חלון. תוצר הקידמה (צילום: אודי)   
הוויראליות, לדעתי, עובדת בניגוד לקידמה. ככל שאנחנו מתקדמים יותר, אנחנו נהנים להתרפק על דברים פחות מהוקצעים, "נקיים" ומורכבים. אנחנו אוהבים דברים פשוטים, חינמיים, קטנים, סתמיים. הרכבות של פיינטשופ על תמונה, כיתובים מצחיקים עם צילומים מצחיקים של חתולים. אנחנו נהנים מהשילוב הביתי - הפרטי, העצמאי, החובבני - שנעשה באמצעות קופי פייסט. שילוב של טקסט מטופש עם תמונה מצחיקה. שילוב של תמונה אידיוטית עם רכיב גרפי אידיוטי. הקידמה רצה מהר מדי ומשאירה מאחור חלל שמתמלא בתרבות עצמאית. מוזיקת אינדי בארבעה ערוצים. חתולולים. אום נום נומים.
 

דיבור (קריוקי)

מאפיין עיקרי של יצירה בעידן הדיגיטלי הוא הדיבור. גם החתולולים וגם אום נום נום, כמו גם עשרות פלאשים שכבר שנים מופיעים ומפתיעים מחדש, אינם עושים אלא דבר אחד: מדבבים. בחתולול אנחנו מדבבים את החתולים בטון טיפשי ומצחיק. באום נום נום נום מדבבים את התמונה מחדש, ומלבישים מפלצת עם קול ואג'נדה טורפנית. אני מבין את זה עכשיו במרחק של שנים מהרגע שבו פגשתי את זה - אבל היצירה בעידן הדיגיטלי לעולם לא תוכל להיות עצמאית. היא תמיד תהיה קריוקי.

דרור פויר על קריוקי

"עם הקריוקי אנחנו מנכסים לעצמנו את התחושות שלא ידענו לבטא, עם הקריוקי אנחנו רצים על חוף הים בהילוך איטי, שיערנו מתבדר ברוח, כולנו אומרים נעורים וספונטניות [...] עם הקריוקי אנחנו מרימים זוג עיניים כלפי מעלה, והנה אין תקרה. עם הקריוקי אנחנו משפילים מבט כלפי מטה, והנה אין רצפה. עם הקריוקי אנחנו מביטים לצדדים, והנה אין קירות. עם הקריוקי אנחנו מביטים אחורה, והנה אין עבר, מביטים קדימה, והנה אין עתיד. עם הקריוקי אנחנו חיים את הרגע, עם הקריוקי אנחנו חיים לרגע". (מתוך הבלוג של דרור פויר).
 

(איך לא:) כוכב נולד

בועז מעודה. נקי מדי (צילום: אתר קשת)
 בועז מעודה. נקי מדי (צילום: אתר קשת)   
במובן מסוים, כוכב נולד חייב להיות אייטם בערוצי מחשבים. כלומר, אחרי שעיתון "רייטינג" הגדיר את הזוכה בועז מעודה כרובוט. וזו הזדמנות מצויינת להסביר למה כוכב נולד לא יכול להתקיים ברשת, אלא נולד לטלוויזיה, חי טלוויזיה ועם מות הטלוויזיה - ימות גם כן.

אחד הדברים שהכי מפריעים לי בכוכב נולד הוא הניקיון. זו תוכנית נקיה. הכל מסודר. פעם אחת, במקרה, צביקה הדר טעה במילה, ומיד התנצל 700 פעם. הכל מתוקתק. זה די מחליא, אם לומר את האמת. זו תצוגה ארוכה של היקצוע, של פלסטיק, של שירים שהם אולי יפים, אבל הם לא "שלנו". אנחנו יכולים רק להעריץ את זה. גם השירים נקיים, המוזיקה נקיה. אפילו כשהגיטרות בדיסטורשן - הכל נשאר נקי וישר כמו סרגל. כוכב נולד הוא קריוקי שמתכחש לקריוקיותו.
 

תחזית

אין לי ספק שבקרוב, ממש ממש בקרוב, גם הטרנד הזה יפרוץ מהרשת החוצה. אם בתוכניות הבוקר כבר מראים קליפים מ-YouTube (מצחיק לראות את הפרצופים של המנחים שבוהים בהם וחושבים: אאאאאאוקי, זה "אייטם"?), אז אין לי ספק שבקרוב מאוד נראה בפריים טיים גם קריוקי של וידאו, מוזיקה, צילומים ובדיחות. לאו דווקא בפורמט הישן של הקריוקי, אלא בכל מיני וריאציות. אבל בבסיס - הקריוקי נכנס להילוך. נא להתחיל להתכונן. לסיום:
 

גלעד עשה LOLKATZ, ואני עשיתי LOLKATZAB

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by