ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
BlogDay שמח 

BlogDay שמח

 
 
נענע מחשבים

יום הבלוגים הבינלאומי (אך בלתי רשמי) נחגג זו השנה השלישית, ונענע מחשבים מרימה כוסית וממליצה על הבלוגים שחברי המערכת הכי אוהבים. חג שמח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
BlogDay הוא יוזמה של ניר אופיר, שנערכת זו השנה השלישית. אופיר בן ה-31, כיום סמנכ"ל ב- blogTV.com, ולשעבר העורך הראשי של אתר הקהילות תפוז, השיק את הפרויקט בשנת 2005, מתוך אמונה שבלוגרים צריכים להקדיש יום אחד בשנה להכרת בלוגים חדשים.

החוקים של היום - שחל ב-31.8, אמנם פשוטים, אך נוקשים: המליצו על חמישה בלוגים מעניינים, שאינם מתחום העיסוק שלכם ואפילו פועלים ממדינה אחרת. ידעו את חמשת הבלוגרים עליהם המלצתם ופרסמו את ההמלצות בפוסט ב-31 באוגוסט. התאריך אגב, לא נבחר אקראית - הספרות 3108 מקבילות למילה Blog בשפת הרשת Leet (שנקראת גם 1337), בה מחליפים אותיות בספרות שנראות דומות.
 
 
 
"ברגע אחד ארוך...בלוגרים מכל העולם יכתבו את המלצותיהם על בלוגים אחרים מבחינה תרבותית, דעה, תחום או גישה. בלוגים שאינם נמצאים ברשימת הבלוגים שלכם...גולשים מכל רחבי העולם ימצאו את עצמם קופצים מבלוג לבלוג ומגלים בלוגים חדשים, איכותיים, שלא היו ידועים להם עד כה....", כתב אופיר באתר הרשמי של חג הבלוגספירה הזה.

לרגל החגיגה, החלטנו גם אנחנו לקחת חלק בשמחה, ולהמליץ לכם על כמה מהבלוגים שחברי המערכת שלנו אוהבים (וכדאי גם להציץ בהמלצות של שאר עובדי נענע, בחדר הירוק). נכון, לא כולם חדשים, רק חלקם אינם קשורים לתחום העיסוק העיקרי שלנו, ורובם ככולם ישראלים - אבל אחרי הכל, כאן זה האינטרנט; המקום שנוצר כדי להפר חוקים.
 

ההמלצות של נילי אורן

הצילומים של NIN. בקרוב גם אנחנו
 הצילומים של NIN. בקרוב גם אנחנו   
החברים של ג'ורג'

בלוג שמגדיר את עצמו כ"ביקורת שמאלית וליברלית על צביעות בתקשורת, בשמאל, בעיוורון מכוון, על פי מסורתו של ג'ורג' אורוול". הכותב הראשי בבלוג הוא ההיסטוריון יוסי גורביץ, שמנתח אירועים אקטואליים בשפה בהירה, רהוטה וחדה מפגיון. הדברים שהוא כותב לא תמיד קלים לעיכול, במיוחד למיינסטרים הציוני מסורתי בארץ, ובעיקר מאוד לא דומים לבון טון התקשורתי של "מעריב" ו"ידיעות". מומלץ לכל מי שחפץ לאתגר את עצמו בחשיבה שונה על המצב בארץ ובעולם. שורת הסיום של כל פוסט בבלוג, שגם בזכותה הוא ראוי לציון והערכה היא: "ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור". אמן.

The Other Side

כשכולם בורחים מהארץ, יש גם מי שדווקא באים לגור פה, ולא בגלל שהם חייבים כי המדינה שלהם מתפרקת. כזו למשל היא לילה סגל, עו"ד בהשכלתה, שעורכת וכותבת למחייתה וחיה על קו לונדון- יפו. הבלוג שלה החל כתיאור חוויותיה כעולה חדשה, כשהיא מנסה ללמוד על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והסוגיות המצפוניות בהן היא התלבטה בעקבות תגליותיה. מתפרסמים בו צילומים שלה וקטעים שמתעדים את חוויותיה באזור הסכסוך הפרטי שלנו, והוא מעניין כי הוא כתוב מעולה, ועוסק באקטואליה שלנו, מנקודת מבט קצת שונה.

עונג שבת

אוסף קישורים מעניינים, צילומים וקבצי מוזיקה, שנאספו ביד רמה על ידי גיאחה, המוכר לכם יותר כגיא חג'ג', מבקר המוזיקה של ynet. בבלוג הזה תמצאו אפילו דיסקים במתנה, תמונות מהופעות חיות וגם דברים שלא קשורים ישירות למוזיקה, כמו מדריך לכותבי בלוגים מוזיקליים, קישור למדריך לשינה בשדות תעופה, למזדנב הלהקות המתחיל, ועוד צ'ופרים מענגים. חוץ מזה יש פה גם קישור לשירים האהובים על גיאחה ב-Last FM וקישור לבלוג המעולה שלו ב-ynet. בקיצור, אוהבי מוזיקה (יש כאלה שלא?) יתמוגגו.

בלוג התמונות של חברי ניין אינץ' ניילז ממסע ההופעות העולמי שלהם

אין לי מושג אם להקות אחרות גם נוהגות לעשות את זה, אבל הלהקה של טרנט רזנור שתיכף מגיעה גם לפה, מעלה תמונות מסיבוב ההופעות הנוכחי שלה לבלוג. תוכלו למצוא שם תמונות שחברי הלהקה, כולל רזנור, צילמו בשלל מדינות אירופה. כך למשל תגלו, אם תחפשו מספיק טוב, היכן היתה ההופעה הכי גרועה של המסמרים, ואיך רזנור מעדיף להתחיל את ימי שני שלו. עכשיו רק נותר לחכות לראות גם את עצמנו בעדשות חברי הלהקה.

רפובליקת בטטות

בלוג ישראלי שמוקדש לטלוויזיה. ביקורות של תכניות מהארץ ומחו"ל, המלצות קריאה וצפיה, סרטונים, ושאר דיבורים על, מסביב ומול הטלוויזיה. נכתב על ידי כמה בטטות מדופלמות שמנהלות מערכת יחסים כמעט אימהית עם המסך הקטן. כלומר, ניכר שהכותבים אוהבים מאוד לשהות בחברת הטלוויזיה, אבל גם יש להם המון רעיונות איך לשפר אותה, ולא תמיד הם מאוד מרוצים ממה שיצא ממנה.
 
 

ההמלצות של ליאור באקאלו

מקס הזועם. האולקוס עליו
 מקס הזועם. האולקוס עליו   
מקס הזועם

למקס הזועם יש את היכולת הייחודית לקחת את מה שאני חושב, ולנסח את זה בכתב באופן פשוט, ברור, קולח ובעיקר מאוד זועם. פולטיקאים, אנשי עסקים, הממסד הביטחוני, כולם זכו לטעום מנחת זרועו ובעיקר מחדות לשונו, והכל בשפה פשוטה וסגנון ייחודי שתמיד מצליח להעלות לי חיוך על הפנים. במקום לקרוא בשקט עיתונים, להתעצבן ולקבל אולקוס, אני יכול לקרוא את מקס הזועם, ולדעת שהוא כבר חטף את האולקוס בשביל כולנו.

רייטינג רמזורים

כפי שניתן להבין משמו, ולדי דבוייריס, הכותב מאחורי "רייטינג רמזורים", לא נולד בישראל. הוא נולד ברוסיה, והדבר מהווה חלק מהותי מאוד מהבלוג שלו. בבלוג שלו, דבוייריס מבטא את הקונפליקט שלו עם החברה הישראלית הקולטת, שלא ממש קיבלה אותו בזרועות פתוחות. חושב, בטוח ומאוד דעתני, הוא שוטח את דעותיו על החברה הישראלית, על רוסיה, על דת, על שירה, על אופנה ועל מה לא. כאחד מאיתנו שעדיין מביט קצת מהצד (שלא לומר מלמעלה), דבוייריס מציב מראה בפני החברה הישראלית, מראה לה כמה היא מכוערת וכמה יפה היא היתה יכולה להיות.

משמר הכנסת

פרויקט ביקורת החקיקה מייסודו של דובי קננגיסר מציע רעיון פשוט אך חכם: הגולשים מתבקשים לקרוא הצעת חוק שהונחה לפתחה של כנסת ישראל, ולחוות את דעתם עליה. בגלל שלהגיד שבכנסת יושבים 120 מטומטמים זה קצת קל מדי, קננגיסר וקהל הכותבים המזדמן-קבוע שלו משתדלים לא רק לבוז, אלא גם לתת נקודות לשבח. תתפלאו, יש גם כאלה, וזה אפילו מעניין. הניסיון של "משמר הכנסת" להוציא את הליך החקיקה המסורבל אל מחוץ לכותלי הפרלמנט ולפשט אותו הוא מבורך, ומהווה סימן נוסף לאפשרויות החיוביות בדבר דמוקרטיה ופלורליזם שעדיין טמונות באינטרנט.

נסיכת המדעים

בשבילי, סטטיסטיקה היתה קורס החובה המעיק שעמד ביני לבין תואר במדע המדינה, אבל ד"ר יוסי לוי הצליח להפוך את הנושא שבדרך כלל מרגש רק את מינה צמח, למשהו הרבה יותר אנושי. מספרים הרי קובעים את חיינו, בין אם בכלכלה גלובלית, ביו-פוליטיקה או סתם קניות במכולת. לוי לוקח את הנתונים היבשים, ובפוסטים מזדמנים (שמפורסמים לעיתים רחוקות מדי) הוא מסביר מה באמת עומד מאחורי תיאוריות בדבר הקטנת שיעור המס או איך אפשר לנצח את השיטה ולזכות בלוטו. סקרים, אומר לוי, אינם חסרי ערך, פשוט צריך לדעת איך לקרוא אותם. הוא ישמח לנסות לעזור לכם לעשות את זה.

הקפיטליסט היומי

את הבלוג הזה נתייג תחת הכותרת "דע את האויב". כפי שמחבריו מעידים על עצמם, תפקידו של הבלוג הוא לעשות נפשות לעקרונות המחשבה הליברטיאנית, שפירושה חירות ללא פשרות. מנומק, ביקורתי, נוקב ומעניין, צוות הכותבים של "הקפיטליסט" תוקפים את הדעות הפופולריות בדבר מדינת הרווחה, מיסים, האיום האקולוגי וטכנולוגיה. גם אם הם נוטים לעתים להסתגר בתוך חומות מחשבתיות, מתן הביטוי לדעות שהן מחוץ לקונצנזוס הישראלי מיסודה של מפא"י הוא חשוב ומבורך. תקראו לזה ניאו-ליברליזם, תקראו לזה סתם שמרנות ישנה, ב"קפיטליסט היומי" יצאו מגדרם כדי להסביר לכם ששום ערך מטופש דוגמת שוויון, רווחה או עתיד כדור הארץ אינו מצדיק פגיעה בחירות הבסיסית של כל פרט ופרט להרחיק את המדינה מהכיס שלו ולהתעשר ככל האפשר.
 

ההמלצות של עידו הרטוגזון

דאגלס ראשקוף. מה זה מדיה
 דאגלס ראשקוף. מה זה מדיה   
גם שם

גם שם הוא בלוגוספירה בזעיר אנפין. קובץ קולקטיבי של ציטוטים והערות המתייחסים פנימה והחוצה. הבלוג הזה הוא התגלמות מושלמת של העידן הפוסטמודרני של ציטוט על ציטוט וההוכחה שאפשר להגיד את הדברים הכי מקוריים בלי להגיד (כמעט) שום דבר משל עצמך.

Absolute Carmel

מה שמיוחד בכרמל וייסמן זה שהיא יודעת לכתוב על הרשת מזוויות מפתיעות, משעשעות ומעמיקות, ועושה רושם שכשהיא מדברת עליה, היא מדברת עליה מתשוקה אמיתית, שהיא באמת מעורבת ברשת ושלמרות שהאינטרנט היא חלק אורגני מהחיים שלה - היא לא מפסיקה לחשוב עליה. זה גורם לי לחשוב מחדש על מקומה של הרשת בחיים שלי.

לולאת האל

תומר פרסיקו הוא אחד מחוקרי הדת והמיסטיקה המקוריים בארץ. בתחום שסובל מצד אחד מנפיחות ונתיקות של אקדמאים ומצד שני מרדידות של רוחניקים לעת מצוא, פרסיקו כותב על דתיות ורוחניות בצורה נגישה ומשעשעת. הוא יודע לכתוב ניתוחים אינטלקטואלים מרתקים, שלצידם חוויות אישיות וכנות, וגם לכרוך את כל זה במודעות לסביבה התרבותית הכללית. השילוב הזה נדיר ובגלל זה אני מעריך אותו כל כך.

הומו סאפיינס

הבלוג של גיל גרינגרוז הוא אחד הבלוגים שאני תמיד מצטער שאין לי יותר זמן לקרוא אותם. הוא עוסק בנושא המרתק בעיני, של פסיכולוגיה אבולוציונית, ומביא כל מיני תשובות אבולוציוניות די לא שגרתיות לשאלות כמו: מה הבסיס האבולוציוני לאונס או למה אנחנו מפהקים.

דאגלס ראשקוף

הסופר דאגלס ראשקוף הוא אחד האנשים עם הרעיונות המעניינים יותר לגבי מה זה מדיה ומה היא עושה לנו. הוא לא מעדכן הרבה את הבלוג שלו. אבל כשהוא עושה זאת - זה תמיד שווה קריאה.
 

ההמלצות של עמיחי שלו

תופעת דורפן. ניתוח קרביים
 תופעת דורפן. ניתוח קרביים   
תופעת דורפן

רונן דורפן הוא אחד מכתבי ופרשני הספורט הטובים שהיו כאן, אם לא הטוב, המעמיק והאינטליגנטי שבהם. עקב מגוריו בחו"ל קצת קשה לו לכתוב בצורה מסודרת (למרות שהוא עושה זאת בגלובס), אז הוא שומר על קשר עם השפה והקהל באמצעות הבלוג שלו. מלבד ניתוחי קרביים של מנצ'סטר יונייטד, הוא מהגג גם על עניינים ברומו של בייסבול, אתלטיקה ועוד, ואולי יותר מהכל - פשוט לוקח את הבלוג שלו ברצינות תהומית. אם בהתייחסות, אם במענה סימפטי לשלל המטקבקים ואם בהשקעה בכל פוסט.

Go2Web2

כל יישום ווב 2.0 חדש וראוי מגיע לאורלי יקואל. יש הרבה בלוגים כמוה, אז למה היא ולא למשל TechCrunch? בגלל הפשטות, בגלל הישירות, בגלל שאתה מקבל בדיוק את המידע התמציתי, הבהיר, המדויק, ולא צריך לספוג יחד איתו כמויות מלל לא רצוניות, הכוללות פה ושם נימות פרשניות מעצבנות. בנוסף, יקואל יודעת לברור את העיקר והמאגניב על פני התפל ו"החשוב". וגם בגלל שהבלוג שלה מעוצב בצורה הכי נוחה מבין כל המתחרים הפוטנציאליים.

טרנדספוטינג

אי אפשר לקרוא יותר מדי בלוגים בענייני ווב 2.0. זה מעייף, מתיש וגורם לך לאבד אחיזה. בכל זאת, אם מחפשים עומק ניתן למצוא אותו כמובן אצל כל הדנה בוידים והאום מאליקים, אבל תסלחו לי אם בענייני בלוגים אני מעט פטריוטי: טרנדספוטינג (אחלה שם) של טלי וייס, מומחית לטרנדים, מספר את כל מה שחדש, אך מנקודת עומק מגובה בהמון סטטיסטיקות. למעשה, היא מביאה את הסיפורים מפרספקטיבה מחקרית, אך לא משמימה, וזה לא דבר של מה בכך. הרי אנחנו כבר מזמן לא בגילמן.

מאבד תמלילים

מאבד תמלילים של יובל דרור וחברים הוא אחד הבלוגים המצליחים ביותר. הוא חד, כותב על מה שמעניין, לפעמים מעט טרחני, מטפל בסוגיות רציניות של תקשורת, אבל דעתן. דומה שלעיתים הוא נלחם בקרבות שהתקשורת הממוסדת לא חושבת עליהם. לפעמים התקשורת הממוסדת היא גם הצד השני. בכל מקרה, אין מה לעשות, כשדרור יורד על מישהו זה פשוט תענוג. כמי שעובד במקום שהיה לא מזמן תחת מתקפת מקלדתו, אני מסיר בפניו את הכובע.

לונדון קולינג

לא צריך לאהוב מוזיקה כדי להתאהב בבלוג של בועז כהן. מדובר בבלוג הכי מושקע של אהבת מוסיקה ואהבה בכלל. כהן הוא שדרן בכיר ב-88fm, עיתונאי, קלידן להקת פונץ' ובטח עוד כמה דברים, שהוא כותב על מוסיקה בצורה שגורמת לך באופן מיידי לחפש את כל השירים שהוא כתב עליהם בתוכנת שיתוף הקבצים הקרובה למקום מושבך. בכל מקרה, כשהוא יוצא לרגע מתחום המוסיקה ומשוטט בתחנות חייו, זה לא פחות עוצמתי ואמיתי. כמה מהפוסטים שלו הותירו את חותמן הרבה מעבר לפלטפורמה של רשימות.
 

ההמלצות של רן יניב הרטשטיין

םןףךץ. שווה
 םןףךץ. שווה   
הסיפור האמיתי והמזעזע של

יש סיבה שעזבתי את האוניברסיטה, אבל למרבה המזל, אנשים כמו איתמר שאלתיאל ומיטל שרון הם לא חלק מהסיבה הזו. ככה אולי היתה יכולה להיראות האקדמיה, אם כל האקדמאים היו כותבים בלוג.

םןףךץ

שיתוף פעולה בין יעל הראל והאיש מאחורי המכונה, שביחד יוצרים ביחד מחווה ל-XKCD, הקומיקס הגיקי הכי טוב שיש. העדכונים הפסיקו משום מה בזמן האחרון, אבל אפילו הארבעה שכבר עלו שווים את ההמלצה.
 

ההמלצות של רוני שני

אנג'לה גאן. חוקים צריך להפר
 אנג'לה גאן. חוקים צריך להפר   
כוסית עם אובססיית שואה

זה נשמע כמו הכותרת הכי סרת טעם שאפשר להעניק לבלוג, אבל י' (אני לא לגמרי בטוחה שמותר לכתוב את שמה המלא) מרכזת במחנה הווירטואלי שלה פוסטים מלאי ביקורת - חברתית, פוליטית-מדינית, כלכלית, תקשורתית, אקדמית ועוד ועוד - שגם אם לא תסכימו איתם, תוכלו לפחות ליהנות מהנימוקים.

PlasticBag

בשקית המקוונת שלו, טום קואטס אוסף שלל לינקים למאמרים, שירותי רשת, ראיונות ואתרים חדשים יותר ופחות. כשיש לו כוח הוא מהגג על עניינים כמו האתיקה של הפרסום, הקשר בין יחצנות לזנות וכיוצא באלה.

האחראים על האינטרנט

איתי נאור וצביקה בשור, שניים ששמם הולך לפניהם ומארגן בשבילם את העניינים, פתחו בלוג חדש, שאפשר להגדיר אותו כטכנולוגי-עסקי-תרבותי, אבל עדיף לא להתעסק בהגדרות (בשביל זה בדיוק המציאו תגיות) ופשוט לקרוא. למשל את הפוסט על ההיסטוריה של הרשת הישראלית בראי בועת ההייטק הנוכחית, או זה עם ההמלצות על אתרי רדיו שיחליפו את פנדורה בלב שלכם, יש גם את זה שטוען שלמדינה יש תפקיד חשוב בקידום תוכן גולשים, ועוד (בינתיים לא רבים) אחרים.

המקום של אנג'לה גאן

גאן היא עיתונאית אמריקנית, שמחזיקה בלוג בתוך אתר USAtoday. על פי החוקים הנוקשים של הבלוגספירה, היא ושכמותה (ברויטרס, Wired, גארדיאן ואפילו הארץ או ynet) אינם בלוגרים "אמיתיים", אבל זובי חוקים - לאנשים האלה יש מה לומר, וממש לא חשוב איפה הם עושים את זה. ובחזרה לגאן: אם אתם חובבי חלל ומדע מהצד הפופולרי שלו תוכלו למצוא אצלה כמעט כל בוקר קובץ הפניות לחידושים בתחום, כשמדי פעם, כשיש לה זמן, היא גם מביעה את דעתה בקטנה וממליצה על קומיקס, סרטונים, בלוגים וגיקיות.

Rough Type

ניקולאס קאר הוא אחד האנשים שבגללם אני אוהבת את האינטרנט בכלל ובלוגים בפרט. נכון, הוא עיתונאי, עורך וסופר ותיק ומוערך, אבל בשום כלי תקשורת אי אפשר באמת לפרסם בחופשיות מוחלטת הגיגים על מדיה ותוכן דיגיטלי, פרשנויות על עיסקאות והשקות טכנולוגיות, תובנות על טכנולוגיה וההשפעה העמוקה שיש לה על חיינו, ולעסוק בדבר החמקמק הזה שנקרא תרבות דיגיטלית - כמו שבלוג אישי מאפשר.
 

עכשיו תורכם

יש לכם בלוג (או שניים או שלושה או חמישה) שהייתם רוצים שכל העולם יכיר? ספרו עליו לעולם בתגובות, ואל תשכחו לצרף לינק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by