ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ספאם זה טוב 

ספאם זה טוב

 
 
תומר ליכטש

ליכטש מהרהר על הקשר בין קעקועים, תגים ונאצים, מנתח את הפרסומות של אפל ומציע פתרון אולטימטיבי לספאם. לוֹל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הקעקוע

בחור בשם פול נכנס למקעקע עצבני במיוחד שאוהב להשתמש במלה פאק ואומר לו בנאדם, הנה ווינדוס 98, הנה מסך המוות הכחול - תעשה אחד ועוד אחד ושים לי את זה בגדול על היד. וכך נעשה. הבחור הזה, פול, מסתובב עכשיו עם הטקסט של מסך השגיאה האימתני של Windows 98, The Blue Screen of Death, על היד. כשהיד מתוחה לצד הטקסט מיושר. כשידו מונחת לצד גופו איש לא רואה את זה.
 
הקעקוע של פול. מה קשור נאצים?
 הקעקוע של פול. מה קשור נאצים?   
בבלוג של המקעקע הוא כותב (בעצבים לא ברורים) על הסיבות שמאחורי הקעקוע הזה. אחת הבעיות שהוא מעלה, היא איך פול יסביר את הקעקוע לנכדים שלו, שהמרחק ביניהם ובין ווינדוס 98 ומסכיו הכחולים יהיה כמרחק סבא פול מראשית תרבות הקעקוע.

אולי זה ישמע כך

סבא פול: ואת הקעקוע הזה עשיתי מזמן. כשהייתי צעיר ושרירי. תחילת המאה. איזה ימים.
נכד א': הנאצים עשו את זה, סבא?
סבא פול: לא, לא. עשיתי את זה לבד. זה לא קשור לנאצים.
נכד א': מה עשו לך הנאצים, סבא?
נכד ב': סבא פול?
סבא פול: כן?
נכד ב': מה זה נאצים?
סבא פול: נאצים הם אנשים שפורצים ליודו-בלוגים ושמים שם תמונות של אברי מין לא נימולים.
נכד ב': סבא פול?
סבא פול: כן.
נכד ב': מה זה נאצים?
נכד א': הנאצים עשו לך את זה סבא פול?
סבא פול: אין קשר לנאצים. עשיתי את זה לבד.
נכד א': במחנה ריכוז?
נכד ב': מה זה נאצים?
סבא פול: לא. לא. לא הייתי במחנה ריכוז.
נכד ב': ברחת?!
סבא פול: WTF?!
נכד ב': סבא פול?
סבא פול: מה?!
נכד ב': מה זה נאצים?
 

tagtoo

 
באנגלית, מציינת וויקיפדיה, מכונה כתובת הקעקע במלה Tattoo, מילה שמקורה בטהיטי, ומשמעותה "לסמן". במובן זה, מדובר בתגית (tag) לבשר. ולמסך הכחול (שהוא בכלל לא כחול) של פול (שיהיה סבא) אפשר לקרוא בכיף במלה tagtoo. שהיא מלה שהמצאתי עכשיו, ובכל זאת יש לה 2,960 תוצאות בגוגל.

אגב, בשעה שפול (שיהיה סבא לנכדים מרגיזים) הוא גיק אולטרה מגניב, הבחור הזה, שקיעקע גרפיקות של נגן ה-Zune של מיקרוסופט על גופו - פשוט דביל.
 
 
 

טוּנה

אהוד קינן צץ בגוגלטוק עם טגליין משעשע: "טונה זה לא דג, זה פיצ'ר", שמתבסס על בדיחת המתכנתים הידועה: "זה לא באג, זה פיצ'ר". אני מנסה בכוח למצוא המשך לבדיחה הזו, ולא ממש הולך לי. המקסימום שהגעתי זה למשהו כמו "המפקד לא ישן, הוא מדבֵּג". גם חשבתי לפתוח כתב עת ספרותי פארודי בשם "באג אנונימי". כל הזכויות, כמובן, שמורות.
 

i977 (התבוננות)

פרסומת של אפל. קלאסיקה
 פרסומת של אפל. קלאסיקה   
ב-1977 פירסמה חברת אפל את המחשב הביתי שלה כך:
 
שימו לב לידיים
 שימו לב לידיים   
כעת נשים לב לכמה דברים: קודם כל, הידיים.

תנוחת הידיים של הגבר והאישה זהה. שניהם רוכנים אל שולחן העבודה שלהם, הגבר אל שולחן המחשב, עושה חישובים וגרפים צבעוניים; והאישה - אל קרש החיתוך. כל אחד, אגב, נמצא בסביבת עבודה מקיסטית - נקיה, מסודרת, חמימה ויעילה. המטבח נקי, השולחן מסודר, ספל הקפה הכתום ביד, הכל במקום. כל הזוויות, כולל אלו של השולחנות במטבח, עגולות.
 
ועכשיו לאזכורים של אפל
 ועכשיו לאזכורים של אפל   
ויותר מזה: בכל פינת עבודה יש אזכור קטן, תת חושי, לחברה עצמה. כך: על שולחן העבודה של האישה יש קערה עם תפוחים, ולידה פוסטר של תפוח (די תמוה); הגבר, לעומת זאת, פשוט לבוש כמו סטיב ג'ובס. סימנתי גם את השעון. למרות שבירור זריז ב-Google Images העלה שסטיב ג'ובס מסתובב בלי שעון, נראה לי שאם היה לו שעון, הוא היה נראה כך. החולצה, אגב, משלבת את שני האלמנטים הטקסטיליים המרכזיים של ג'ובס: חולצת גולף צמודה והצבע הכחול של מכנסיו.
 
ובסוף למערכת המבטים
 ובסוף למערכת המבטים   
אבל הפרט הכי מעניין הוא במערכת המבטים שבצילום הזה. האישה מביטה משולחן העבודה המסורתי והמסודר שלה על הגבר, שמביט על המקלדת. האם יש בה קנאה? האם היא גם רוצה? היא מחייכת, טוב לה שהגבר שלה מבין במחשבים. שיעשה מה שעושים שם, עם כל הכפתורים, אומר המבט שלה, העיקר שהוא מרוצה מהקפה (לפי המבט שלו - הוא מרוצה). ויש מבט נוסף, המסומן פה ב-X:

המבט של מסך המחשב אלינו. זהו מבט פירסומי, לא אחר. המסך ממוקם במרכז התמונה ומביט אלינו בתור שורה אחרונה, פאנץ' ליין, של הפרסומת הזו. מגרה אותנו להשיג את הגאדג'ט הזה - את אורח החיים הזה - לעצמנו. השיטה הזו משמשת את אפל עד היום: הפרסומות שלהם מגרות את החושים. היד שאוחזת ב-iPhone ממורכזת, והגאדג'ט מביט אלינו במבט שאומר: אני לא גאדג'ט, אני אורח חיים.
 

ספאם בשירות הטלנובלות

לאחרונה מצאתי שימוש חדש לתיקיית הספאם המתנפחת ב-Gmail, שימוש שאפשר לעשות בכל תיקיית ספאם או בכל דואר זבל שמגיע אליכם, בעצם, ואם אתם עוסקים באיזשהו סוג של כתיבה יוצרת, אולי הטיפ הזה יסייע לכם. אחד הקשיים הגדולים הוא להמציא שם שישקף את הדמות שעליה אתם כותבים. שם לא גדול מדי, לא מוזר מדי, שם רגיל - ובכל זאת מיוחד. הבעיה הזו, אגב, לא עובדת הפוך. כלומר, יותר קל להתאים אופי לשם, מאשר שם לאופי. כך שבמקום להמציא דמויות, מפעם לפעם, אני הולך על הפתרון הקל, ניגש לתיקיית הספאם, שולה את השמות המעניינים שחתומים על הזבל האוטומטי הזה, וממציא להם סיפורים.

למשל, אני שולף את את הקריסטי פירס התורנית, שממליצה על מחירים מעולים לתרופות, ולפי השם שלה חולמת להתאהב בסוחר צמיגים אי שם במישורים הגדולים בארה"ב או את מאגיאר שולמן, שלא ברור מה הוא רוצה, אבל מאוד ברור שעם שם כזה קשה לא להיות סוחר נשק מאלזי עם עבר יהודי נרדף. ואפשר להמשיך ולהמשיך: קני שרואו, ששלח ספאם מוזר ובלתי קריא, ולפי שמו הוא בוודאי פקיד קבלה במשרד למוצרי קוסמטיקה באייווה; מוחמד סימור, סטודנט בריטי, צמחוני; אשלי האצ'ר, בת למשפחה עשירה שנאבקת להכרת משפחתה בזהותה המינית האקסצנטרית; ריבה ברנדון, אשה נרגנת באמצע שנות החמישים (מגדלת כלבלב פרוותי וגזעי מדי), עוסקת בתיווך; ג'ינו קרול, מעצב תכשיטים איטלקי שברח ליפן כדי לחיות עם אהוב לבו, ואמרסון קרוסבי, איש הקשר של היאקוזה עם חברת סחר ימי בינלאומית בבעלותו של הארולד הייווד, איש עסקים אפל על גבול הפלילי, שלכאורה רצח את שותפו - לוצ'יו בסט, ואת אשתו של בסט, הלן ג'ויס, נשא לאישה. ג'ויס, אגב, מאוהבת במאירה סנֶל, אמנית המתגוררת באחוזתו של הייווד, ובסתר הן מקיימות שיחות נפש ארוכות, ושוכבות בדרכים שהייווד - שעסוק בלסגור את עסקת בארטון נ' ג'וינֶר - לא מסוגל לדמיין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by