ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מאבק האינטרנט של ההורים השכולים 
 
 אולי אפשר יהיה למנוע את הרצח הבא   
 
מערכת חיים ברשת

הורים אשר ביתם נרצחה ע"י בן כיתתה לשעבר, הגישו תביעה כנגד חברה מסחרית שמכרה לרוצח פרטים אישיים שאיפשרו לו גישה אל הנרצחת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בימים שלאחר הרצח של ביתו החורגת, טים רמסבורג תיעל את הזעם שלו דרך שיחות טלפון לכל מי שהוא חשב שיוכל לעזור לו להבין את מותה. "בשתיים בלילה ניסיתי להשיג את המספר של הנשיא קלינטון. לא יכולתי לישון. רק רציתי לדפוק על כל השולחנות ולקבל תשובות".

ביתו החורגת, אמי בוייר, הייתה בת 20 כאשר נורתה למוות ב-15 באוקטובר 1999, ע"י חבר כיתה לשעבר מביה"ס התיכון, ליאם יונס, אשר שילם לחברה לתווך מידע באינטרנט כדי לאתר אותה.

בשלוש השנים שחלפו מאז הרצח, נאבקים הוריה כדי להגן על קורבנות פוטנציאליים נוספים, כאשר הצעד העדכני במאבקם הוא תביעה משפטית שהם מנהלים כנגד מתווך המידע על רשלנות ועל חדירה לפרטיות. המאבק מתיש אותם, אך בני הזוג אינם מרימים ידיים.

"אם זה היה קורה למישהו מחבריה, אני יודעת שהיא הייתה מבקשת מאיתנו לעשות משהו בנידון", אמרה לעיתון היוסטון כרוניקל אימה של בוייר, הלן רמסבורג.


כרוניקה של רצח ידוע מראש

בוייר ויונס סיימו את לימודיהם בתיכון Nashua בשנת 1997. למרות שמשפחתה אומרת כי היא לא הכירה את הבחור, מסתבר כי ליונס הייתה אובססיה לבוייר עוד מימי חטיבת הביניים. "אהבתו" העיוורת של יונס תועדה באתר אינטרנט שבו הוא תיאר את תכניות הרצח לפרטים מדויקים. יונס שילם לחברת Docusearch סכום של $150 עבור מספר הביטוח הלאומי של בוייר ועוד מידע עליה, כולל את כתובת מקום עבודתה.

כעבור מספר שבועות, עצר יונס בסמוך למכוניתה של בוייר לאחר שעזבה את מקום העבודה במרפאת שיניים, וירה בה 11 פעמים לפני שהרג את עצמו.

הכאב שאפף את משפחתה של בוייר אינו שונה מכאבם של הורים אחרים ששכלו את ילדם, אמר טים רמסבורג. אולם השאלות שהדירו שינה שינה מעיניו היו ייחודיות. מדוע אף אחד שראה את האתר של יונס לא הודיע למשטרה או לבוייר עצמה? מדוע משפחתו של הרוצח לא ראתה את ארסנל הנשק שהוא צבר בחדרו?

לאחר מותה של בוייר, הופיע הזוג רמסבורג בתוכניות החדשות ברחבי ארה"ב. הם האיצו בכל ההורים להריץ חיפוש על השם של ילדם כדי לאתר איומים פוטנציאליים כדוגמת יונס. הם העידו בפני הקונגרס כדי לתמוך בחוקים חדשים בנושא פרטיות ברשת האינטרנט.


הזוג רמסבורג נגד Docusearch

הזוג רמסבורג הגיש תביעה כנגד חברת Docusearch באפריל 2000. התביעה נמצאת בהקפאה כל עוד בית המשפט העליון צריך להבהיר מספר סוגיות משפטיות, וביניהן האם לחוקרים פרטיים ומתווכי מידע יש איזושהי מחויבות משפטית לגבי האנשים שאת המידע עליהם הם מוכרים.

הזוג רמסבורג טוען כי החברה הייתה צריכה להודיע לבוייר כי יונס ערך עליה בירור, ולוודא מראש כי הייתה לו סיבה הגיונית לעשות כן. אולם עורך הדין של Docusearch מסר כי לחברה יש אחריות כזו אך ורק אם היא יודעת כי מכירת המידע תעלה באופן משמעותי את הסיכון של תקיפה אלימה (כאשר הדגש המשפטי מונח על הוכחת "אופן משמעותי – עורכי דין מתים על זה). במקרה הזה, אמר אנדרו שולמן, יונס כבר ידע את כתובת המגורים של בוייר ולא היה חייב לדעת את כתובת עבודתה על מנת לרצוח אותה.

בית המשפט צריך להחליט האם מישהו שמספר הביטוח הלאומי שלו הושג ללא אישורו יכול לטעון לחדירה לפרטיות, והאם טיעון זה גם יכול לעמוד בנושא כתובת מקום העבודה.

שולמן לא מיהר להגיב על שאלות בנושאים אלו, אך בעת השימוע, הוא טען כי אף פרט מידע שהחברה סיפקה לא היה פרטי. החברה שכרה את שירותיה של אישה שהתקשרה לבוייר ומשפחתה כדי להשיג את כתובת מקום העבודה שלה, מבלי לגולת למה היא התקשרה, שיטה הנקראת "Pretexting".

בהתחשב בהחלטות בית המשפט העליון, יוכל שופט פדרלי לדחות את התביעה. גם אם תידחה התביעה, הלן רמסבורג אומרת כי היא מרוצה שהנושא לפחות עלה לדיון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by