ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הטוקבק 

הטוקבק

 
 
תומר ליכטש

ליכטש קיבל טוקבק מעליב, שגרם לו להפוך לרגע לישראל חסון. וגם: מה טוב בוויקיפדיה, מי זה סוויעד חמירה ואיזה אתר הכי מחורבן ברשת. לוֹל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

זיקיות

שולחן עבודה אמיתי. בקרוב אצלכם (צילומסך)
 שולחן עבודה אמיתי. בקרוב אצלכם (צילומסך)   
בצ'ט ווכחני במיוחד שואל אסף: מה בעצם הבעיה שלך עם וויקיפדיה? כאן ועכשיו שאני אמות אם אני משקר: אין בעיות. למען האמת, כל הרעיון של וויקי אדיר בעיני. אם הייתי צריך לכתוב על היום שבו הבלוגים ימותו הייתי כותב שהוויקי יתפוס את מקומם. שהבלוגים יתמוטטו רק אחרי שהאגו יתמוטט, אחרי עידן ה-2.0 הזה שכבר די מצחין, עידן שבו אנחנו נמצאים ברשת או כדי לטפח או כדי להתגאות בעצמנו.

ואחרי שהאגו יקרוס, הבלוגים יקרסו, ואחרי שהבלוגים יקרסו הוויקי יעלה. כבר לא משנה מי יכתוב מה; העיקר יהיה איפה יכתבו אותו, ויותר מזה - מתי. בטיוטה ההיא, בגירסה ההיא, שבהיסטוריה של איזה ערך? כמה מופרע יהיה עולם התוכן הזה, שבו עשרות, אולי מאות, אולי יותר, יכתבו אל הרשת לא רק בלי מגבלות של אגו או דמות, אלא גם בלי מחשבה מיותרת על הסגנון; איפה שיפלו - את הסגנון הזה יאמצו. הוויקיסטים יהיו זיקיות מקוונות. אין לי שום בעיה עם וויקיפדיה.
 

פה זה לא הודו

 
השבוע כתבו עלי טוקבק. רע כזה. ממש רע. קטילה אמיתית. בלי לסכסך, אם אתם קוראים את המדור הזה בחיבה כלשהי, אז הוא קצת רע גם כלפיכם. כלומר, על פי הטוקבק הזה, הכתיבה הזו היא קשקוש מלאכותי, בועתי ולא חשוב. לא שיש לי התנגדות להגדרה הזו, אבל אם משהו מכל זה מעניין מישהו, אז הטוקבקיסט ההוא אמר (שוב, בלי לסכסך), שאתם מתעניינים בקקה. ואז חשבתי:

מה זה פה כל אחד כותב טוקבקים? למה אין חוק טוקבקים? למה אין אמנה? אני דורש צנזורה ברשת! לא יתכן שכל אחד פה יכתוב איזה טוקבק שבא לו. פה זה לא הודו. פה יהיה סדר. אני רוצה את ראשי המשק והממשלה שיעמדו פה, אפ אפ, בשורה. לא כמו בהודו. בהודו. הודו. פחח. בהודו זה היה נראה אחרת. אבל פה כל אחד! מטקבק! תסתכלו על הודו. תראו את הודו. למה בהודו הכל עובד. לא כמו פה. למה אין מפתחות, כמו במכונית, שצריך להכניס למחשב כדי להתניע? ושיוציאו רשיון. רשיון מיוחד שאפשר להוציא אחרי גיל 18. אולי 32. שיכנסו לרשת אנשים בוגרים! שתהיה פה רצינות! שיהיה פה טיפה, אבל טיפה ממה שיש בהודו. אבל איפה. זה לא יקרה. למה שזה יקרה. זה לא יקרה. בהודו זה קרה, אבל פה - פה זה לא יקרה. פה זה לא הודו, אני אומר. לא הודו.
 

סוויעד חמירה

 
אחת המטרות הפחות מוצהרות של הטור הזה, מבחינתי, היתה להבין יותר את המושג לוֹל. את דרכו התחיל המושג בצ'טים ב-IRC, ונכתב באנגלית: LOL, שהם ראשי תיבות של Laughing Out Loud. המושג חדר לעברית בסביבות גיקיות של שנות התשעים, אך נשאר בשפת המקור. לדעתי, הוא קיבל צורה עברית רק בתחילת שנות האלפיים. בכל אופן, המושג הזה הוא יותר מסימן, או מילה, שמבטאים צחוק גדול.

עם הזמן הוא הפך להיות מצב רוח. רוח שטות, אבל מתוחכמת. ממוחשבת כזו. מצב רוח שבו לחיצה על ערך אקראי מניבה איזה ערך כמו "סוויעד חמירה", ורק הכותרת - בלי קשר לתוכן הערך, או למיהו סוויעד - מביאה לידי צחוק. אנחנו לא בטוחים מה מצחיק, אבל יודעים שמשהו מצחיק קרה. המשהו המצחיק הזה, הוא שאנחנו - החווים את הלול - עדיין מרגישים מבוכה קלה כשהעולם האמיתי, על סדר הגודל הענק שלו - מגיע לרשת. אנחנו עדיין לא רגילים לרשת כיד שלישית. עדיין רואים אותה כמשהו שהוא מנותק מאיתנו, ומדי פעם אנחנו מתחברים אליו.

זה שסוויעד חמירה הגיע לרשת זה נורא מצחיק. לא חשוב מיהו, אבל יש סוויעד חמירה בעולם, זה ברור לנו, ועכשיו אנחנו קוראים עליו בגוגל, ובלי שאנחנו יודעים מיהו, השם שלו, משהו בשם שלו, מצחיק נורא.

דסקטופ

רציתי למדוד איזשהו דף, ובשומקום בבית אין סרגל. פתחתי גוגל, חיפשתי סרגל, ומצאתי את זה. הצמדתי את הנייר (מעטפה) למסך, ורשמתי ב-notepad את המידות. אני כבר מחכה בקוצר רוח לשולחן הממוחשב, מסך שנראה כמו שולחן שרטוט, שיבוא במהרה בימינו אמן, אם אפשר, משולב בדבר המטורף הזה, עם גרפיקה של זה שתמיד רציתי. אגב, במהלך החיפוש הקל מצאתי את האתר המשוגע הזה. רולרז. שאוסף שמות של שליטי העולם. די פרנואידי, אפשר לומר.
 
 
 

פרס הממשק המחורבן

אני גאה להעניק את פרס הממשק המחורבן לאתר "נקי זה שמח".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by