ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
היציעים ריקים 

היציעים ריקים

 
 
עמיחי שלו

אופסייד סטורי, בלוג ראשון המוקדש לבית"ר ירושלים, הוא חידוש בבלוגספירה העברית, שלא מקדישה מקום לספורט. איך זה שדווקא האוהדים הישראליים לא מוצאים ביטוי ברשת?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אופסייד סטורי. סנונית ראשונה (צילומסך)
 אופסייד סטורי. סנונית ראשונה (צילומסך)   
לפני כמה שבועות עלה לאוויר הבלוג "אופסייד סטורי", של יובל רובוביץ', שמתיימר לתאר את חייו של אוהד בית"ר ירושלים מהיציע המזרחי, כמו שהם נראים באמת, ובניגוד לכל סטריאוטיפ אפשרי. הבלוג של רובוביץ', שהשתחרר לא מזמן מהצבא, ובקרוב יתחיל ללמוד באוניברסיטה, אמור להוות מעין מקום מפגש ודיון לאוהדי הקבוצה - ואולי גם קצת לשונאיה, שמהם, כידוע, יש לא מעט.

ברגע הראשון זה נשמע כמו דבר של מה בכך. בסך הכל קם עוד בלוג עברי ברשת. אבל בחינה מדוקדקת של הבלוגספירה שלנו מגלה שמשום מה, בכל הנוגע לספורט, עדיין לא יצאנו מהביצה. אפילו אתרים כמו ספורט 5 או one לא השכילו להעמיד איזה בלוגר אמיתי לרפואה. בספורט 5 דומה שרק יואב גורן טורח להגג מדי פעם, כל השאר הם רק אייקונים דוממים. חיזוק נוסף לכך שכולם יצאו להפסקה אפשר לקבל ממדד בלוגטל המושמץ, שאולי אינו מדעי ומדויק, אבל בהחלט משקף תמונת מצב. מתוך קרוב ל-200 בלוגים, רק שניים עוסקים במובהק בספורט, והם בעלי אוריינטציה לכדורגל אנגלי. מדי פעם מישהו משחרר את מחשבותיו בנוגע לעולם הספורט, אבל לצורך העניין גם זרובבלה יכולה להגיד כמה שהיא חולה על בני יהודה או משהו - זה עדיין לא הופך אותה לבלוגרית ספורט אמיתית.
 

יש מקום לקללות

 
השאלה המעניינת היא איך דווקא ספורט, שנחשב נושא כה טעון ויצרי, כה טוקבקיסטי במהותו, לא תפס נוכחות בבלוגוספירה? הרי לא ייתכן שאין חובבי ספורט אינטליגנטים, אקס עיתונאים או אפילו ספורטאים, שמסוגלים לייצר פוסטים רהוטים ומעניינים. האם זה רק עניין של מודעות או שמא הפורומים של האוהדים באתרי הקבוצות ממלאים את החסך בכמות מהוגנת של נאצות, יצרים, בהמיות וכל השאר.

חשוב לציין, יש בלוגים על ספורט והם בלוגים לא רעים, למשל הבלוג של אייל חטב, עיתונאי ואוהד הפועל באר שבע, אבל הם לא מצליחים להתרומם מעל פופיק הטראפיק של עצמם, לייצר נוכחות ולפרוץ איזשהו מחסום. הם נותרים נחלתם של מתי מעט ומקורבים.

בגזרת הרשתות החברתיות דווקא חלה התעוררות. אתר Web2sport עלה לאוויר עם פיצ'ר של ניהול קבוצת הפועל קרית שלום דרך הרשת (ביזאר אבל קיים), ויש כמה אנשים עם רעיונות ספורט ווב שתיימים נוספים שמחפשים מימון. כמו בכל הדברים באינטרנט ובחיים, אין תשובה אחת מוחלטת למצב הנוכחי.

בכל מקרה, השקה של בלוג על בית"ר ירושלים היא הזדמנות מצוינת לנסות לברר עם רובוביץ' - שבית"ר ירושלים זורמת בדמו - מה מניע אותו, ומה גורם ליריבים שלו מהקבוצות האחרות להישאר בצל.
 
למה בלוג, למה עכשיו ואיפה החברים/יריבים מהקבוצות האחרות?
"כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב על הקבוצה שלי בחופשיות, לא רק במסגרת של פורום, אלא גם במסגרת אישית. כל פעם דחיתי את זה כי אמרתי לעצמי שבלוג על בית"ר ירושלים ידחה אנשים רבים מראש. אבל יום אחד פשוט אמרתי לעצמי שזהו - אני בונה את הבלוג הזה, ואני אשקיע בכתיבה רצינית שתגרום לאנשים להבין שיש גם אוהדים שונים לבית"ר, שיודעים לכתוב ולהתבטא ושרובנו לא נראים כמו שמנסים לצייר אותנו בתקשורת (בבונים שעירים בעלי עיניים בולטות והבנה שערבים מבינים רק וגם זה במקרה הטוב - ע.ש)".

למה לא לפנות למדיות אחרות, כמו עיתונות וכדומה?
"הסיבה העיקרית היא חוסר בזמן - אני עובד ובקרוב מתחיל ללמוד באוניברסיטה, ואני לא רואה את עצמי עובד כעיתונאי בזמן הקרוב, למרות שבעבר הרחוק (לפני הצבא) זה היה תחום שרציתי לעסוק בו. מלבד זאת, בלוג – על אף החשיפה הנמוכה שלו ביחס לכלי תקשורת גדולים, הן בדפוס והן באינטרנט - מאפשר כתיבה חופשית יותר, שבה רק אני עורך את עצמי, ולא עובר שלבי סינון ועריכה נוספים".
 
 

משפיעים על סדר היום

בחו"ל מקבלים יחס אחר. אילוסטרציה (צילום: ASAP)
 בחו"ל מקבלים יחס אחר. אילוסטרציה (צילום: ASAP)   
בעולם הרחב, בניגוד לישראל, יש יותר בלוגרים שעוסקים בנושא ספורט. חלקם עיתונאים לשעבר, חלקם עדיין כותבים לפרנסתם בעיתונים כמו ג'יימס ריצ'רדסון מהגרדיאן וכמה מהם עצמאיים לחלוטין, ויש להם השפעה על סדר היום; הם מדווחים על שמועות ורכילויות או מספקים פרשנויות, ואתרים כמו Google News או News Now לוקחים אותם ברצינות ומתייחסים אליהם כאילו היו ה-BBC לפחות.

"כמובן שהושפעתי מבלוגים אחרים", אומר רובוביץ' ובאופן מפתיע, מציין את הבלוג של החתום מעלה: "יש שני בלוגים רציניים בעברית בנושאי ספורט: הראשון הוא חדר הנעליים שאתה מנהל, ומוקדש לליברפול. יש שם פוסטים על רכישות, משחקים וכדומה. השני הוא תופעת דורפן של רונן דורפן, שעוסק במגוון רחב של ענפי ספורט וסיפורים מרתקים מרחבי העולם, ולעתים גם בקבוצה האהובה עליו - מנצ'סטר יונייטד".

"גם הספר Fever Pitch של ניק הורנבי מאוד השפיע עלי. הרבה אנשים ששומעים על הספר לראשונה לא מבינים איך ספר שעוסק באהדה לקבוצת כדורגל יכול להיות כל כך מרתק, אבל מבחינתי ומבחינת אוהדים אחרים הספר הזה פשוט מתאר את החיים - עם כל המתח, ההיסטריות וחוסר ההיגיון שבדבר. חוץ מזה שכמו הורנבי, גם אני אוהד של ארסנל, ולא יכולתי שלא להתאהב בספר ובסרט שיצא בעקבותיו".
 
למה בלוגים על ספורט לא מספיק מפותחים בישראל?
"אני חושב שעקב התדמית שיצאה לאוהדי הכדורגל בארץ (ובעיקר לאוהדי בית"ר ירושלים שאני משתייך אליהם) – אפילו האוהדים שמסוגלים לכתוב, מעדיפים לוותר על ההתנסות כי הם חוששים להיתקל באנטגוניזם מצד הגולשים. אבל אני מאמין שלאט לאט התחום הזה יתפתח. בכל זאת מדובר בתחום שמעניין ציבור רחב מאוד של אנשים, והצורך של הגולשים - לקרוא על הקבוצה שלהם מפי מי שאוהב אותה כמוהם – יקבל מענה וייפתחו עוד בלוגים בנושא".

כמו כן, ברור שיש את נושא הפורומים, שמספק פלטפורמה מספיק טובה להרבה דיונים. הבעיה העיקרית היא שבפורומים הדיונים גולשים כמעט תמיד לקללות או סתם לשפה נמוכה מאוד, דבר שיותר קל למנוע בבלוג, בו הדיון נעשה בעיקר בתגובות".
 
מה הציפיות שלך מהבלוג?
"אני מקווה בעיקר ליהנות מהכתיבה, ולספק לאוהדים אחרים מקום קריאה מהנה. אני מקווה גם שהבלוג יגרום לאנשים להבין שהסיבה שאוהדי בית"ר מזוהים עם חוליגניזם וגזענות היא לא אובייקטיבית, ונובעת משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שמדובר בקהל הגדול בארץ, וככזה, גם האלימות והגזענות בו באות לידי ביטוי יותר מאשר בקהלים קטנים יותר. החלק האלים של הקהל עושה יותר רעש מהרוב השקט - שכשמו כן הוא, שקט, וגם אם הוא מעודד בקולניות הוא אינו מתמודד מספיק עם גילויי הגזענות והאלימות".

"הסיבה השניה היא התדמית שהתקשורת מדביקה לאוהדי בית"ר בכל הזדמנות. חבר מהיציע המזרחי בטדי סיפר לי שאחרי התקרית במשחק מול הפועל פתח תקווה בשנה שעברה, במהלכה נפצעו שני ילדים, הוא התראיין לערוץ 2, וסיפר ברהיטות וברוגע על כך שלא מתוכננת אלימות ושהקהל כולו רק רוצה לחגוג. הכתב הבין שסקופ לא ייצא לו מכאן, הלך לשוק מחנה יהודה לחפש אוהדים קולניים יותר, ואחרי שהוא מצא אותם – הוא פשוט ערך את הראיון של החבר החוצה. מהסיפור הזה הבנתי שאת התדמית שלנו כבר לא נצליח לשנות דרך התקשורת, וזה היה אחד הסיפורים שגרמו לי לרצות לפתוח בלוג עצמאי".
 
צפו להצפה. אילוסטרציה (צילום: ASAP)
 צפו להצפה. אילוסטרציה (צילום: ASAP)   
אפשר לראות ב"אופסייד סטורי" יריית פתיחה רשמית, אבל כזו שעשויה להותיר לא יותר מהד ענות חלוש. הפוטנציאל הגלום בה, כמו הפוטנציאל הגלום בבלוגים דומים, הוא גדול. הרבה אוהדים של קבוצות שונות גולשים באינטרנט, דולים מידע, משתתפים בדיונים בפורומים, מקללים, מתלהבים, מקבלים דיכאון קליני. אמנם רובם עדיין נאמנים לתפיסה פיזית של החיים: מגרשים אמיתיים, תחנות טוטו ועיתונים, אבל גם כך יש מספיק. ספורט הוא כוח אדיר בהקשר המקוון. אם "אופסייד סטורי" יצליח לייצר דיונים ברמה גבוהה יחסית, עניין קבוע ותהודה - הוא קודם כל ישרת כמובן את רובוביץ', אבל סביר להניח שיוציא מהצללים את המקבילות שלו בקבוצות אחרות. ואז, צפו להצפה רבתי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by