ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מזל טוב לבלוגים 

מזל טוב לבלוגים

 
 
עמיחי שלו

השבוע מלא (אולי) עשור לבלוג הראשון בהיסטוריה. עמיחי שלו בטוח שלמדיום החדש יש אמנם כוח פוליטי, תרבותי ותקשורתי, אבל הוא חייב להתבגר קצת. דעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני 10 שנים האינטרנט היה מקום HTML-י להחריד. היו בו המון דפי טקסט סטטיים, תמונות ברזולוציות מבעיתות ועיצובים שהצריכו טיפול אנטי דלקתי לעיניים על בסיס קבוע. ואז, מבעד לשממה, היה זה דווקא איש העסקים יורן ברגר ששינה הכל. הוא כתב באתר שלו, Robot Wisdom (שכפי שהוא נראה, דומה שלא נגעו בו מזה עשור) את ההודעה הבאה: "החלטתי לעדכן את האתר שלי בצורה חופשית, על בסיס יומי". והשאר, כפי שנוהגים לומר - היסטוריה.

מילון אוקספורד האנגלי מתייחס לאותה סיטואציה כאל זו שחוללה - מילונית וגם מעשית - את המושג "בלוג". ומגזין וול סטריט ג'ורנל החליט לפרסם סיכום מקיף של עשר שנות הבלוגים הראשונות, המבוסס על הודעתו של ברגר. דאנקן ריילי מתנגד לתיקוף הזה, וטוען שהכל התחיל שנתיים קודם לכן. סביר להניח שגם ב-2017 לא תתקבל החלטה סופית.

בכל מקרה, 10 שנים הן זמן עגול ומצוין לבדוק איזו כברת דרך עשינו, האם באמת מדובר במהפכה, בשינוי סדרי עולם, או שמא, כפי שטוענים אי אילו עמנואל רוזנים או דב אלפונים, מדובר רק בשינוי תצורה למשהו שהיה כבר קיים.
 

סמנטיקה או מהות?

 
אלו הגורסים שמדובר בסך הכל בשינויי תצורה, טוענים כי מדובר באיזה גלגול אבולוציוני של טור אישי, שקיבל את השם "בלוג" בעיקר בגלל שהוא נמצא במדיה אחרת. עם כל הכבוד למשרד רואי החשבון קסלמן את קסלמן שפתחו בלוג, הם יכלו לעשות את אותו דבר באתר החברה - אותם תכנים, אותם ניואנסים, אותה "מהפכה". ממש כמו שכל בעל אתר יכול לנצל את המרחב המקוון שלו בכדי להעלות אליו טקסטים, מאמרים ותובנות.

אז הוא קורא לזה "בלוג", אז מה? הוא יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה. האם זה באמת משנה?

הטענות הללו במקרים רבים נכונות, אבל הן קצת מסיטות את הדיון מהמשמעות המקורית שלו. נכון, רואי החשבון רכבו על גב הבאזזוורד, וניצלו את המדיה החדשה ממש כמו שניצלו את זו הישנה. ההבדל הוא שפעם הופיע המאמר המאלף אודות "דיני עונשין בראי המיסוי בין השנים" במן מוסף מודפס, שהועבר בין עמיתיהם, ואילו היום הוא מתפרסם על גבי במה נגישה ותפוחה יותר. זה באמת רק שינוי סמנטי ברוח הזמן.
 

זמן לרה-ארגון

יש זילות ואין היררכיה. אילוסטרציה (צילום: ASAP photos)
 יש זילות ואין היררכיה. אילוסטרציה (צילום: ASAP photos)   
השינוי טמון בעצם בארגון מחדש של מוקדי כוח תקשורתיים. אם בעבר לצורך הבעת דעה מקצועית במרחב התקשורתי היית צריך להיות מועסק בצורה זו או אחרת בגוף תקשורת, ולעבור סינון של עריכה, שכתוב, כיווץ וכיוצא בזה - היום אתה תלוי בעיקר בעצמך. יש לך משהו להגיד, אתה יוצא כמות שאתה, בלי סינונים, בלי אילוצים, בלי להיות כפוף לבעל הון. ההד שהמסר שלך יעשה תלוי במסר עצמו.

עורכים מיומנים ראו בשנים האחרונות כיצד המקצוע שלהם הופך לפחות רלוונטי, והם מתכווצים בשריונם כמו צבים מבועתים. נכון, המציאות הזו יוצרת מיגרנות ציבוריות, אתיות, משפטיות ותרבותיות, והרבה פעמים היא גורמת לזילות של תוכן;

הרי עמנואל רוזן לדוגמה, למד תקשורת, עבד בתקשורת, התנסה באי אילו מצבים והדעה שלו היא פונקציה של הרזומה. כשלעומתו קם איזה בלוגר אלמוני שמביא אותה בניתוח של המצב הפוליטי, וזוכה ליותר טראפיק ממה שעמנואל רוזן ראה - בהחלט יש כאן זילות. מדובר בסטגנציה שמקורה בתרבותה רייטינג, אבל גם הזדמנות לרה- אירגון מחשבתי מצד אנשי התקשורת הממוסדת: אין מה לעשות, אתה צריך לדעת להיות מעניין, אם אתה בלוגר מוכה יבלות או נשיא המדינה. אם אין לך משהו מעניין להגיד, אין לך מקום בעולם הזה. הקהל שלך ישיר ומיידי, הקהל שלך הוא הטראפיק - לא הבוס או העמיתים.
 
 

קודם בלוגים, אחר כך טלוויזיה

ג'יי לנו מגיע אחרי הבאז בבלוגים. אילוסטרציה (צילום: ASAP Photos)
 ג'יי לנו מגיע אחרי הבאז בבלוגים. אילוסטרציה (צילום: ASAP Photos)   
אבל הבלוגים אחראים לשינוי תקשורתי גם ברמת המאקרו. אפשר לומר בצורה גסה שלבלוגים ובלוגרים תהיה השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות הבאות בארה"ב. כבר זמן רב פוליטיקאים וגורמים נוספים מהעולם הישן והממוסד מבינים שלבלוגספירה יש כוח. הם יודעים שאם הם רוצים לייצר אג'נדה או סתם כותרת, הבלוגים הם המקום שמתחילים בו. רק אחר מגיעים לג'יי לנו. ביבי נתניהו מנסה להחיל את הכלל הזה על התקשורת הישראלית.

גם הגופים המסחריים הבינו את הכוח שבבלוגים. הם מפרסמים שם וקוראים לזה גרילה, הם פותחים כאלה בעצמם כדי להפיץ את המסרים המסחריים שלהם, והם מנסים לשחד בלוגרים עם או בלי מוניטין במתנות והטבות יקרות ערך, כדי שיכתבו על המוצרים שלהם. זה קצת מזכיר את עולם הפרינט: אבל שוב, המחיצה המסננת הוסרה.

ועדיין, הסטת מוקד הכוח לבלוגים משנה את דפוסי ההתנהגות של צרכני תקשורת ואנשי תקשורת כאחד: העיסקה של גוגל ו-YouTube הופיעה קודם ב-TechCrunch של מייקל ארינגטון, אחר כך בשאר העולם. יותר ויותר בלוגים ובלוגרים חושפים יותר ויותר עוולות וסקופים, ומציפים את העולם בתכנים הרבה יותר מרתקים, מעניינים, זבליים וסקסיים.

אי אפשר בלי היררכיה

אז מה הלאה? הבלוגים, כמו כל אתרי ויישומי ה-Web 2.0/תוכן גולשים נמצאים בשיא הבאזז. אומרים שכל שנייה נולד תינוק, עזבו, כל שנייה נולד פוסט. הבלוגוספירה היא כמו היקום במובן מסוים: היא אינסופית בתפיסה שלנו, אבל ממשיכה להתפשט כל הזמן. ובכל זאת, ככל שהיא גדלה, כך הסבלנות והעצבים מתקצרים ביחס שווה. המשמעות היא שככל שיעבור הזמן יופיעו יותר ויותר מסננים מטעם.

אתרים כמו "בלוגרים" (לשעבר ישרארלוונטי), גופים פרטיים, תקשורתיים ויוזמות פרטיות שיציעו לעשות סדר, סינון, יצרו בעצם גירסה חדשה של המעמד המסנן מפעם. יהיה זה מעמד בעל דפוסים אחרים, רזומה אחר, אג'נדות אחרות ושיטות עבודה מתקדמות, אבל כנראה שאנחנו לא יכולים בלעדיו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by