ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האשכנזי האחרון 

האשכנזי האחרון

 
 
תומר ליכטש

ליכטש מזכיר לנו את קלישאת ההאקרים הקולנועית, תוהה מי עדיין מכיר את הרובוטריקים ובוחן את הקשר בין מת לחיות 4.0 לבין Web 2.0. לוֹל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אק

השבוע איחזרתי (תודה רגב) את הוויסטה שלי למצב שבו היתה לפני שבועיים. רגב (תודה!) אמר שזה יפתור את הבעיות. הוא צדק. משום מה הפיירפוקס כל הזמן התרסק, ה-iTunes הפסיק לעלות, ושם המשתמש שלי השתנה למלה "אק" בלי שום דרך לשנות את זה בחזרה ל-Tomer. שום דרך למעט האיחזור, כלומר. מה שרגב אמר - אני עשיתי. הקלקתי Next במקומות הנכונים, נתתי למחשב לרוץ, החזקתי את הנשימה וקונפיגורציית הוויסטה שבה שלושה שבועות לאחור.

ועכשיו: ריסטרט. היה מאוד מוזר לרסטרט את המחשב ולחזור לאחור. לרגע הדסקטופ נראה כמו מקום לא מוכר. תוכנות שהסרתי חזרו וכאלו שהתקנתי נעלמו. לא נורא. חזרתי לעבודה. הכל נהיה נורמלי. הפיירפוקס לא מתרסק. ה-iTunes מנגן. ושם המשתמש שלי כבר לא "אק". אם כי לרגע, בדיוק לרגע - לא יותר מזה - חיבבתי את השם הזה יותר משחיבבתי את שמי.
 

סטאלון האשכנזי

 
אני אוהב את ברוס וויליס. הוא כמו סטאלון, רק אשכנזי. במובן המצחיק של העדה. במקום ה"אאאאאאדרייייאאאאן" הבהמתי יש לו את "יופיקאיאיי מאדרפאקר", שיותר משהוא מתנשא, יש בביטוי הזה חדוות חיים. הוא נאמר ברגעים הכי נואשים, ומיד אחריו מופיע הפתרון שוויליס - שמשחק דמויות בעלות תושיה יוצאת דופן, אין ספק - חשב עליו בדקות האחרונות. ב"מת לחיות 4.0" וויליס גם עשה את כל הפעלולים בעצמו. באחד הראיונות אמר "השארתי פיסת עור על האספלט". לא נעים. נורא מרשים. חבל שהסרט משעמם.

דוט X

"לקחו מספר מקרי והפכו אותו לענק.
העניקו לו מימדים, הפחדות, נבואות עד מחנק."
(דוד אבידן, מתוך השיר "1984")

בהרצאה על ווב 2.0 אמר הקפטן בדימוס, דב אלפון, שכל תרבות ה-2.0 היא המיתוג הגדול ביותר של העשור האחרון. הוא דיבר על כלכלה אדירה שמתבססת על כלום. על שתי ספרות: 2.0. הוא קרא לזה "וודסטוק". אמר שזה ריק. הוא די צודק, סך הכל. לא לגמרי, אבל די מאוד. בכל אופן, "מת לחיות 4.0" רוכב על הגל הזה, על גל הנקודה אפס. במקום דוט קום - דוט זירו. הטוב הוא קאובוי (וויליס) ולצדו האקר צעיר וטוב לב (ג'אסטין לונג). "כובע לבן" (White Hat), כמו שאמר אחד הבכירים בממשל האמריקני בסרט. הרע הוא האקר: "כובע שחור". כל הזמן מריצים לנו מסכים עם ממשקים מדהימים מול העיניים. ממשקים שלא קיימים באמת. ממשקים שאף אחד לא ראה באמת. ממשקים שמוציאים את העיניים.
 

IP

 
כתובת IP מורכבת מארבע יחידות, המופרדות בנקודה. למשל: 192.168.2.1. למרבה הפלא, היא גם הכוכבת הגיקית של "מת לחיות 4.0". אולי מאה כתובות IP רצות על המסך. מעניין: כנראה הצורה הזו (של פורמט טקסטואלי אולטרה-גיקי), כבר נכנס לתודעה הפופולרית. או שאולי שמו אותה כדי להראות לנו: תראו! יש להם מספרים על המסך! הם כמו במטריקס! אאאאאא! לא, נראה לי שזה לא העניין. כלומר ש-IP כבר לא מפחיד כמו פעם. אותי, בכל אופן, הוא עדיין קצת מפחיד.

קלישאת ההאקר האומניפוטנט (זהירות, מיני ספויילר)

איכשהו גם ב-4.0 לא הצליחו להמנע מקלישאת סרטי ההאקרים הגדולה ביותר: קלישאת ההאקר האומניפוטנט. ברגע המתח (זהירות, מיני ספויילר), בשיא שיא המתח, כשהטובים והמטומטמים מנסים למנוע מהרע המרושע לפרוץ למערכת המחשב שלהם, אחד אומר: אז תעצרו אותו! והשני עונה לו, אי אפשר; המערכת הזו - הוא המציא אותה! "HE INVENTED IT"! הביטוי הזה, "הוא המציא אותה", אמור להכניס אותנו, הקהל, למתח. אוי לא! הוא המציא אותה! הוא שולט בהכל! אנחנו לא יכולים לעשות כלום! אבל נו. נו. אז הוא המציא אותה. אז פאקינג מה. אז אי אפשר לעשות כלום? בחייאת. תמיד אפשר. חפשו בגוגל.
 
 

גאון המחשבים

יום או יומיים אחרי ש-4.0 יצא לקולנוע ראיתי את הסרט "רדיו חזק" (כריסטיאן סלייטר) ב-yes. שוב סרט על ילד "גאון": בודד, חכם מאוד, קצת סוציופט. גם הוא יודע לעשות ג'גלינג עם טכנולוגיה. הוא בנה מערכת שידור רדיו והיסווה אותה. הוא משך חוטים. הוא מדבר באלחוט. יש לו כינוי. אף אחד לא יודע מי הוא. הוא סמל החופש. טכנולוגיה וחופש. המונים וחירות. היזהרו מגאוני המחשבים.

הדמות הזו, "גאון המחשבים", היא דמות שהומצאה במיוחד בשביל הסרטים. אין "גאוני מחשבים" כאלה. לא בכרמיאל ולא בכלא. אין פורצים גאונים, יש שומרים טיפשים. אבל בכל זאת מוכרים לנו את זה. מוכרים לנו את זה עם תירוץ ריאליסטי: יש כאלה בעולם! אבל אין. "אבל יש!". לא, אין. הדמות הזו מוכרת כל כך טוב כי צריך להיות בפאניקה. צריך להיות בפאניקה ממשהו. לא יכול להיות שרגוע.

אמא'לה

באמצעות הפניקה הרווחת עושים עלינו ים כסף. ב"באולינג לקולומביין" אמר את זה מרילין מנסון: make them fear, and they will consume. אז עכשיו הילדים משחקים בפלייסטיישן, וצריך לפחד. הם מתכנתים ועושים מליונים, אז צריך לשקשק. למעשה יש רק דבר אחד בטוח היום: לראות סרטים. ובין הסרטים, את "מת לחיות 4.0". כי הוא ער לכל הסכנות. אל דאגה. בכניסה יש מאבטח. אגב, בהקרנת הבכורה לא היה מאבטח. התחושה היתה נפלאה.
 

רינגוטריקים

ומ"מת לחיות" לקלאסיקה אחרת: הרובוטריקים. בהקרנת העיתונאים השבוע היה משעשע לשמוע את תזמורת הרינגטונים של מוזיקת הרובוטריקים לפני הסרט. כל שלוש דקות הופיע הצליל הזה. אתם מסתכלים על הלינק ומורידים את ה-MP3 ישר לסלולרי, כן, אבל אל תשכחו להגיד תודה לאהוד קינן ששלח לי את הקובץ. גם הטלפון שלו צלצל.
 
 
באמצע הסרט חשבתי לעצמי: ג'יזס. בעולם של הסרט (ארה"ב בתחילת המאה ה-21, עם האקרים, גיקים, מחשבים, ועכשיו גם רובוטים ענקיים שרוצים להשתלט על היקום) לא שודרה הסדרה "רובוטריקים". יש להם הרבה סדרות אחרות. יש טלוויזיה בלווין, אינטרנט, יש להם הכל. אבל את הרובוטריקים אין להם. כן, נכון. יש להם את הרובוטים עצמם. אבל אף אחד לא גדל שם על הסדרה. אם היינו קופצים לעולם הזה ואומרים למישהו "מגהההההההההטרררררון!" בקול של סטאר-סקרים הוא לא היה יודע על מה אנחנו מדברים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by