ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
דוקטור, כואב לי השבב 

דוקטור, כואב לי השבב

 
 
ליאור זלמנסון

מה שנראה היה לפני כמה שנים כמו מדע בדיוני הופך למציאות: צעירים משתילים בגופם שבבי RFID, ומדענים מתלבטים כיצד להטמיע את הטכנולוגיה בגוף האדם. האם אנו נמצאים בראשיתו של תהליך היסטורי שישנה את האנושות?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבב RFID ביד. ניתוח לא מסובך (צילום: וויקימדיה)
 שבב RFID ביד. ניתוח לא מסובך (צילום: וויקימדיה)   
דמיינו עולם בו מפתחות וקודי גישה הם נחלת העבר. עולם בו התשלום בבתי עסק מתרחש בהינף יד ללא שימוש בארנק, שבו בכל מקום שתיכנסו ינצנצו לעברכם מסכים שיציגו מידע ייחודי ומותאם אישית. חזון זה, שתואר בין היתר ב"דו"ח מיוחד", סרט המדע הבדיוני של סטיבן שפילברג המבוסס על ספרו של פיליפ ק. דיק - מתחיל להפוך למציאותי למדי.

שפילברג ניסה להראות לנו איך יראה העולם כשגופנו ישדר לסביבה את המידע האישי שנוגע אלינו ויחסוך מאיתנו אמצעי תיווך בקשר עם המחשבים המקיפים אותנו. כיום, טכנולוגיות תקשורת כמו בלוטות' ו-RFID, לוקחות את התקשורת הממוחשבת צעד אחד קדימה - אל עבר הגוף עצמו.

האימוץ הנרחב של אוזניות בלוטות' וגלישה באינטרנט באמצעות טלפונים סלולריים דור שלישי או סמארטפונים הפכה את האינטרנט לאישית לא רק בהיבט התוכני, אלא ממש ברמה הפיזית. אנחנו מחוברים בכל מקום. אך האם הטכנולוגיה תיעצר כאן, במגע החיצוני עם האדם עצמו?

לאמל גראפסטרה, קנדי בן 29, יש תשובה בתוכו. הוא בחר להשתיל בזרועותיו שני שבבי RFID ותיעד את התהליך כולו בבלוג שלו. שבב ה-RFID שבזרועו משדר בטכנולוגיה של גלי רדיו לקורא מרוחק שממוקם כמה מטרים ממנו. לדבריו, השבבים מאפשרים לו לפתוח את דלתות ביתו ולשמור סיסמאות במקום בו הן לא יאבדו.

והוא לא לבד. בפורום Tagged מתכנסים מאות צעירים לדון בשבבי התקשורת החדשים שהשתילו בגופם בניתוח פשוט ולא מסוכן שאורך רק דקות מספר ועלותו שווה לכל נפש.
 

אופנה חדשה

 
בניו יורק טיימס, שהקדיש לנושא תחקיר מקיף, הגדירו את התופעה כאופנה חדשה. בכתבה בנושא צוטט אלכס פאנג מהמכון לחקר העתיד בפאלו אלטו, שמציין שאותם צעירים שבוחרים להשתיל שבבי RFID מקיימים קשר סימביוטי עם התקשורת הממוחשבת בסביבתם ומתייחסים אליה כאל חלק מובנה מגופם, בדומה למשקפיים שהם מרכיבים. לדבריו, אותם צעירים כלל לא מתלבטים בטרם יחליטו אם להשתיל בגופם שבב אלקטרוני שיאפשר להם לא רק לפתוח דלתות בנוחות, אלא גם מעלים לגמרי את מעט הפרטיות שעוד נותרה להם בעולם מרושת כשלנו.

צעד זה, של תקשורת המחוברת ישירות לגוף האדם, נראה לעיתים צפוי ומתבקש, בעיקר לאור שתי מגמות שהולכות וצוברות תאוצה: פרסונליזציה והתכנסות (Convergence). בניגוד לראשית דרכם, כיום המחשבים והטלפונים מזוהים עם האדם שנושא אותם במשך מרבית שעות היממה, והתעשיה עסוקה בפיתוח פרוטוקולי תקשורת שמטרתם לאפשר חיבור נוח בין כל המכשירים האישיים שאנו מחזיקים.

המשמעות המעשית של אלו היא האחדה של שירותי טלפוניה, נתונים, מולטימדיה, שידורי טלוויזיה, שידורי לווין וכדומה, כאשר כל התקן דיגיטלי - טלפון סלולרי, מחשב כף יד, מחשב אישי, טלוויזיה ואפילו מצלמה ונגני MP3 - יחוברו בסופו של דבר לאינטרנט במהירות גבוהה דיה כדי לשדר ולקלוט את כלל סוגי התקשורת.

תמורות אלו, בנוסף למחקר המתקדם הנעשה בתחום ההנדסה הביו-רפואית והננוטכנולוגיה, הביאו חוקרים להשערה שעד שנת 2020 נוכל לראות בגוף האדם ממשק תקשורת לחיבור לאינטרנט. מה משמעות הממשק הזה ומה יהיו יכולותיו והשלכותיו הן שאלות שטרם זכו למענה. האם מדובר פשוט בהתקן אחסון ושליפה בלתי נפרד מהגוף, או שמא אנו בדרך לתפיסה חדשה של הגוף האנושי ושל התקשורת האנושית?
 

שלל בעיות עתידיות

שבבי RFID. ניתנים לפריצה (צילום: וויקימדיה)
 שבבי RFID. ניתנים לפריצה (צילום: וויקימדיה)   
כפי שניתן לצפות, מושג זה, שנקרא בשם הלא רשמי Body Area Networks (או BAN), מעלה סוגיות ובעיות רבות. ה-RFID עשויה לשמש כמקרה מבחן ראשוני המסמל על הבאות. כאשר הטכנולוגיה החלה לצבור תאוצה, היא עוררה תגובת נגד בלתי מפתיעה. קבוצות העוסקות בפרטיות ואוהבי "תיאוריות קונספירציה" למיניהם כינו את השבבים בשם "שבבי ריגול" וגרמו ליצרנים להתייחס ברצינות לטענותיהם.

איש אינו מעוניין שמידע פרטי עליו יהפוך לנחלת הכלל ורעיון עתידי של קיום מקוון כחלק מהגוף פותח את הצוהר לסוגים שונים ומטרידים של פריצות, התחזויות וגניבת מידע אישי. בשלב זה קשה לתפוס מה משמעות פריצה לשבב שנמצא בתוך גוף של מישהו אחר, אולם חשוב להזכיר שכדי לאפשר את הצלחת הטכנולוגיה, היא צריכה להיות בטוחה לשימוש, לא רק פילוסופית, אלא גם פיזית. ה-RFID כבר הוכח כטכנולוגיה חדירה, ומפתחי ה-BAN יידרשו לתת מענה לכל הסוגיות הללו.

אך לא רק בעיות מעשיות עומדות בפני הטכנולוגיה החדשה. מיחשוב פולשני מסוג זה מעלה גם לא מעט שאלות אתיות. השאלה הראשונה שנשאלת היא האם אנו יכולים "להיות אלוהים?". האם עומדת לנו הזכות לשנות את גוף האדם ולהנדס בני אנוש כמעשה האל? התשובה לשאלה זו סובייקטיבית כמובן, אך גם אלו שאינם מאמינים באלוהים יתקשו שלא לראות את הבעייתיות.

בדיקתם התקני BAN תתבצע בסופו של דבר על בני אדם, ועדיין לא מהו הנזק הפיזי שעלול להיגרם מכך. מדענים מסוימים ממליצים לפתח מודלים מבוססי מחשב שידמו את התנהגות גוף האדם בצורה מדויקת כתחליף לנסיינים אנושיים, אך מודלים אלו, המבוססים על מיפוי הגנום האנושי, עתידניים כשלעצמם.
 
 

הסוף לדארוויניזם?

שאלה מוסרית נוספת שנשאלת היא בדבר הפער הדיגיטלי בין אלו שברשותם הנגישות והיכולת להשתמש בטכנולוגיה לבין אלו שהדבר נמנע מהם מסיבות כלכליות ואחרות. כאשר הטכנולוגיה תהיה חלק בלתי נפרד מגוף האדם, משמעות הפער תהיה גדולה בהרבה. בני אדם בעלי נגישות לטכנולוגיה יהיו למעשה מפותחים יותר. הקונספט של בני אדם כיצורים שווים עלול להשתנות מיסודו ולאבד מערכו המקורי, שכן תוספות ממוחשבות עלולות לשנות באופן דרסטי את מבנהו ויכולתו של האדם.

עם שילובה של ההנדסה הגנטית, הפער הדיגיטלי יהפוך להיות פער גנטי והמושג הדרוויניסטי של "הישרדותם של החזקים ביותר" יכול להפוך בקלות ל"הישרדותם של העשירים ביותר", שרק להם תהיה פתוחה האפשרות להפוך ליצורים אנושיים מוצלחים יותר, המתאפיינים ביכולות גבוהות יותר וכושר שרידות מרובה.

ויליאם גיבסון, נביא הסייברספייס, אמר פעם ש"העתיד כבר כאן, הוא פשוט עדיין לא מופץ בהרחבה". ה-RFID, שהפכו את שבבי התקשורת הפולשנית למוצר להמונים באמת מהווים דוגמה חיה לכך שרעיון ה-BAN כבר קיים. נראה שמכאן ועד השתלת ה-Sims החדש בזרוע - זה כבר רק עניין של זמן. וזה גם הרגע שבו מוטב לקחת צעד אחורה ולחשוב היטב על המשמעויות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by