ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ה-iPhone מפספס 

ה-iPhone מפספס

 
 
תומר ליכטש

אל תבינו לא נכון. ליכטש מאוד מחבב את אפל, זה רק שהפרסומות שלה מזכירות לו שהתרבות הדיגיטלית לאט לאט נעלמת. לוֹל

 
 
 
 
 
 
 
 
 

המפף

באטמן. מאיפה הוא משיג את זה? (צילום: יח"צ)
 באטמן. מאיפה הוא משיג את זה? (צילום: יח"צ)   
כך מוגדרת המילה הגיקית הישנה "המפף" במילון האורבני: "קול שמשמיע אדם לנוכח משהו מוזר שקרה או נאמר. לרוב, כשהוא כועס". ובכן, צפיתי בסרטוני הפרסומת החדשים ל-iPhone של אפל. המפף.

צעצועים נפלאים

אומר זאת מראש: אפל ממש עלאכיפאק. אני אוהב את אפל, אין לי בעיה עם אפל, אפילו קניתי מק. מכרתי אותו, מסיבות שלא קשורות לאפל, ומאוד קשורות לכסף. סטיב ג'ובס הוא אדם עם חלומות גדולים שעשה דברים גדולים כדי להגשים אותם באופן גדול. זה יפה בעיני, אין לי הסתייגות מזה, וגם ה-iPhone מהמם. הייתי רוצה אחד כזה, ואם למישהו בא לקנות לי - אודה לו במשך זמן רב, אם כי לא לאורך כל החיים.

ה-iPhone מסתמן כגאדג'ט מופלא. שום חובב טכנולוגיה לא יכנה זאת אחרת. העיצוב חד, הממשק זריז, הכוח של המכשיר הזה מריץ תוכנות גרפיות; לא יתואר. הוא מתחבר לאינטרנט, מוריד, מעלה והכל אלחוטי, ועל כל זה גם סלולרי. הכל מתחבר אחד לשני והכל נראה יפה ונעים ושחור ואפלולי בדיוק כמו שאנחנו רוצים. התחושה היא שאם יהיה לנו את המכשיר הזה יהיו לנו כוחות על. נהיה גדולים. זה מכשיר בסדר גודל של ספיידרמן. לא, של באטמן. וכבר אמר ג'ק ניקולסון הג'וקר: Where does he get those wonderful toys?
 

שוטטות מחשבתית

 
בסרטונים האלה מוכרים לנו ניידות. את החופש לזוז. אתם יכולים לזוז, אבל אתם גם יכולים לקחת איתכם את המחשב. ולא רק את המחשב. את כל האינטרנט! ולא רק את האינטרנט, אלא את כל "הענן", The Cloud, כמו שמכנים סטיב ג'ובס וביל גייטס את הרשת על כּוּליוּתהּ. קחו איתכם את הענן וסעו אל מעבר לקשת.

ה-iPhone אולי בורא לנו חופש ממוחשב חדש (ניידות) אבל בבסיסו, כך לפחות עולה מהסרטונים הללו - הוא מפספס אלמנט חופשי, מופשט יותר, שקיים ברשת, שהמציאה ברשת. הניידות במרחב שאפל מאפשרת לנו באה על חשבון ניידות פשוטה יותר, שלא דורשת מאיתנו שום גאדג'ט. הניידות האחרת הזו, אם לומר את האמת, מעניינת אותי יותר מכל גאדג'ט בעולם. זו הניידות המחשבתית שלנו במפגש שבין האדם למחשב, בין האדם לרשת. הרגע שבו אנו לא מבקשים מהרשת "לשרת" אותנו, ובכלל לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד כלשהם, אלא רגע שבו אנו ממש נמצאים ברשת. משוטטים בה. חסרי מעש, ומאוד עסוקים.
 

לא לדעת מה אתם מחפשים

"חסרי מעש ומאוד עסוקים"? WTF? אני מדבר על כל הרגעים האלה שבהם אנחנו לא עושים כלום. כאילו בוהים במסך, משוטטים ברשתות חברתיות, באתרי לינקים, בבלוגים. צורכים מידע שלא חשבתם שקיים. שלא חיפשתם מראש. שמגיע אליכם ספאם לא מסונן, שממש במקרה מצחיק אתכם.

אם ה-iPhone נועד לאנשים שיודעים מה הם רוצים מעצמם (ובאמת אין שום דבר רע בלדעת מה אתה רוצה מעצמך), נשאלת השאלה: מה קורה כשלא יודעים מה אנחנו מחפשים? איך נמצא את זה אז? וזה, הרעיון הכללי שמאחורי התרבות הדיגיטלית, כמו שאני מבין אותה: שאי אפשר לבזבז זמן. אין זמן מבוזבז. לעזאזל, לפעמים אפילו הזמן נדחק לצד, על חשבון משהו אחר, גדול יותר.
 
 
 
תרבות דיגיטלית, אולי במובן רדיקלי שלה, היא חופשית. ופשוטה. ולא כלכלית. אין לה "מטרה". תרבות שמאפשרת לנו לשבת מול המחשב (או מול כל עצם טכנולוגי אחר), לתפעל ולהתפעל. ללמוד דברים שלא ידענו שקיימים, להכיר אנשים שלא ידענו שמאכלסים את כדור הלכת. חשבתם שגוגל הוא מנוע חיפוש? גוגל הוא רק כלי. מנוע החיפוש האמיתי הם אתם - שמחפשים את הדבר הבא, את הדבר הקודם, איזשהו דבר. אתם מוצאים הרבה דברים שלא התכוונתם למצוא, ובונים את עצמכם בדרכים אקראיות. וזו תרבות דיגיטלית. וזה מה שמעניין אותנו כאן ועכשיו, בטור הזה, ברגע הזה.
 

הערה קונקרטית

האריסטוקרטים. העיקר זה הסיפור (צילום: אתר הסרט)
 האריסטוקרטים. העיקר זה הסיפור (צילום: אתר הסרט)   
מלה לאפל: תשיגו מוזיקה, לעזאל. הסרטונים שלכם יכולים לשגע את הבנאדם. ובנאדם משוגע לא יקנה iPhone. או שכן? זאת האמירה? שרק משוגע יקנה iPhone? כך או כך: מוזיקה חדשה. אם אשמע עוד פעם אחת את מוזיקת ה-iPod-מעליות - שחוזרת בכל סרטון וסרטון! - אפעל להורדת אתר אפל [מקובץ המועדפים].

פאנץ', אניוואן?

בסרט "האריסטוקרטים" מסופר על בדיחה ישנה שמספרים בהוליווד כבר שנים. זו בדיחה שכל מטרתה להיות גסה ככל האפשר, והרעיון שבה אינו הפאנץ', אלא אופן הסיפור. ככל שמאריכים, ככל שנכנסים לפרטים יותר ויותר מוזרים, הבדיחה יותר טובה, והפאנץ' - שבתחילה אולי היה סתמי ומשעשע רק למחצה - הופך להיות ענק. עצום.

ובכל זאת, עצום ככל שיהיה, הוא עדיין לא העניין. אלא סיפור הבדיחה; מספר הבדיחה. הם העניין. האופן הייחודי שבו הבדיחה הזו שוב סופרה. בסרטונים הללו אנו שוב רואים שהטכנולוגיה מתקדמת על בסיס של "גומרים הולכים". to get the job done. רוצים פאנץ'. הסיפור פחות מעניין. חבל; דווקא הסיפור הוא החלק הכי מעניין בכל הסיפור הזה שמכונה אינטרנט.

הבנזונה והזמן

בעמדות שמירה צה"ליות קראתי שוב ושוב את הפתגם "עוד לא נולד הבנזונה שיצליח לעצור את הזמן". אני אמנם חובב מסעות זמן, אך מכיר במגבלות שלי. גם אפל לא הצליחו לעצור את הזמן. גם לא לנסוע בו, או להזיז אותו במילימטר. בטח שלא "לחסוך" אותו. במלים אחרות: העתיד עדיין לא כאן. אנחנו בהווה. ולעזאזל, גאדג'טים או לא גאדג'טים, קצת משעמם. מבחינת גאדג'טים, כלומר. מכל בחינה אחרת הכל מאוד מעניין והחיים יפים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by