ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
DRM זה נז"ק 

DRM זה נז"ק

 
 
רן יניב הרטשטיין

מה משותף לאיגוד האינטרנט, משרד המשפטים והאגודה לזכויות האזרח? כל הגופים הללו מתנגדים ל-DRM. ומי בעד? רק הפדרציה המאגדת את חברות המוזיקה. המסקנה מהדיון בנושא מערכות לניהול זכויות דיגיטליות ברורה - זהו מנגנון מזיק

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עו"ד אייל פרייס והפאנל. בעד ונגד (צילום: רן יניב הרטשטיין)
 עו"ד אייל פרייס והפאנל. בעד ונגד (צילום: רן יניב הרטשטיין)   
עו"ד אייל פרייס מהפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות לא חושש מאתגרים. בפאנל בנושא מערכות לניהול זכויות דיגיטליות (DRM), שערכו אתמול (ב') המרכז למשפט וטכנולוגיה של אוניברסיטת חיפה ואיגוד האינטרנט הישראלי, הוא ייצג בלהיטות ונחישות את עמדת הפדרציה, כשכל משתתפי המושב והקהל בחרו ליצג בלהיטות ונחישות רבות עוד יותר את העמדה ההפוכה לגמרי.

הפאנל, בהשתתפות נציגים ממשרד המשפטים, איגוד האינטרנט הישראלי, האגודה לזכויות אזרח, בית הספרים הלאומי ואחרים, דן בצורך ובהשלכות של חקיקה בנושא מערכות ניהול זכויות דיגיטליות, זאת, על רקע המאמצים של הפדרציה לתקליטים לקדם חקיקה כזו. הנושא נכנס לאחרונה לסדר היום הציבורי בעקבות נסיונות להוסיף סעיפי נז"ק לחוק זכויות היוצרים החדש, שעל ניסוחו עמלים במשרד המשפטים כבר זמן מה.
 

זכויות או מגבלות?

 
במהלך הדיון הציגו המשתתפים מספר הגדרות שונות לאותו הרעיון המיוצג על ידי ראשי התיבות DRM, או נז"ק - ניהול זכויות דיגיטליות. המכנה המשותף לכולן הוא ההגדרה המקובלת למונח: מסגרת המאפשרת למפיצי תוכן לשלוט באופן בו צרכני התוכן יעשו בו שימוש.

מערכות כאלו, דוגמת CSS שנועדה למנוע שכפול של תקליטורי DVD או FairPlay בחנות iTunes של אפל, שנועדה למנוע שימוש בתכנים בנגנים של חברות מתחרות, נועלות את הגישה לתוכן על ידי הצפנתו, ומאפשרות גישה אליו רק עם מפתח מתאים. על ידי שליטה במפתח, מפיצי התכנים שולטים בגישה לתוכן, ובהתאם לאופן יישום המערכת, יכולים להגדיר בדיוק מה אפשר ואי אפשר לעשות איתו.

מערכות כאלו לנצח תכשלנה במבחן הטכני: מעצם הגדרתן, הן חשופות תמיד למעקף וניטרול על ידי משתמשי הקצה, ונכון לעכשיו לא קיימת מערכת נז"ק שנמצאת בשימוש נפוץ שלא נעקפה בצורה כזו. במקביל לניסיונותיהם לקדם פתרונות טכנולוגיים מרחיקי לכת שיצמצמו את הסכנה הזו, מפיצי התכנים - אולפני סרטים, חברות מוזיקה ואחרים - פועלים להפיכת עצם המעקף של מערכות הגנה כאלו לעבירה פלילית. WIPO, הארגון העולמי לזכויות קניין שפועל כסוכנות של האו"ם, פרסם שתי אמנות ב-1996 שמפרטות את דרישות הבסיס לחוקי קניין רוחני, תוך התייחסות למערכות נז"ק.
 

למה לטרוח

עו"ד עמית אשכנזי, מהרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים, נמנע מלפרט מהי המדיניות של משרד המשפטים לגבי חוקים כאלו, אבל סקר את מצב החקיקה בשאר העולם, תוך התייחסות לשתי האמנות של WIPO ולמדינות שיישמו חוקים נז"ק לפיהן.

אשכנזי הציג את חוק ה-DMCA, שנחקק בארה"ב ב-1998, כדוגמה קיצונית ליישום הדרישות באמנה. לדבריו, חוק זה קובע אחריות פלילית ישירה על מבצע העקיפה, ומונה רשימת פטורים מצומצת. דוגמאות דרקוניות פחות קיימות באירופה, שם קובע אחד הסעיפים כי מנגנוני הגנה לא יפגעו "במרחב השימושים הרגיל". שמאלה משם נמצא החוק הניו זילנדי, שמתייחס רק לפעולות שנעשות למטרת הפרת זכויות יוצרים, ולא למעשה העקיפה עצמו, הסביר אשכנזי.

נציג הממשלה הדגיש כי אין כל תועלת ברורה מהצטרפות לאמנות אלו - מלבד היותן "תו איכות לרמת החקיקה" בארץ. עוד ציין עו"ד אשכנזי כי גם המודל הניו זילנדי, המחמיר פחות, נחשב על ידי WIPO למספק, ורמז כי זהו הכיוון שאליו המשרד ינסה להוביל חוקים דומים בישראל.
 
 

שחור ולבן

אילוסטרציה. יותר קל להעתיק מאשר לקנות (צילום: ASAP photos)
 אילוסטרציה. יותר קל להעתיק מאשר לקנות (צילום: ASAP photos)   
עמדת הפדרציה, כפי שהציג אותה עו"ד פרייס, אינה מורכבת. בעבר, האיום שהיוותה העתקה לא מורשית על המודל העסקי של בעלי זכויות היוצרים היה ממוקד ומצומצם. היום, הפכה התופעה לנחלת הכלל, ובמקרים רבים פשוט וקל יותר להעתיק מוצר תוכן מאשר לרכוש אותו. מערכות נז"ק נועדו מצד אחד להחזיר את הגלגל אחורה עבור הצרכנים, ולשלול מהם את הזכות ליהנות מהיתרונות שמביאים עמם שיפורים טכנולוגיים; ומצד שני, לקדם את מפיצי התכנים ולאפשר להם למכור תוכן בדרכים שלא היו אפשריות בעבר.

לאור הכשלים המובנים במערכות נז"ק כפי שהן מיושמות כיום, מפיצי התכנים דורשים חקיקה שתהפוך את העקיפה שלהן לעבירה פלילית.

פרייס אמנם הציג תפיסה לפיה מערכות נז"ק נועדו להגן מפני הפרת זכויות, אבל הזכיר בחצי משפט יתרון אחר החבוי בשימוש בהם: "אמצעי הגנה אלו פתחו גם מודל עסקי חדש - הם מאפשרים להציע יותר ממוצר אחד לגבי (אותו התוכן)". כמה מהדוגמאות שהביא: מכירת שירים בודדים במקום אלבומים שלמים ונגינה בסטרימינג במקום רכישה. אבל אין גבול לכמות הפעמים שאפשר לגרום לצרכנים לשלם עבור אותו מוצר באמצעות מערכות נז"ק; אם ירצו בכך, הם יכולים לחייב את כרטיס האשראי בכל לחיצה על Play.

נראה שכאן בדיוק מונח רוב כובד המשקל של מערכות נז"ק בעיני תעשיית הבידור. נדמה שמעבר למניעה התיאורטית של העתקה לא מורשית - שרק מגינה על ההכנסות הקיימות - בעלי הזכויות נמשכים הרבה יותר ליכולת הממשית ליצירת הכנסות חדשות לגמרי, שבלעדי נז"ק לא היו מתאפשרות כלל.

פרייס, ואחריו גם עו"ד אייל שגיא (שמשרדו מייצג את מיקרוסופט, קשת, ופרטנר), אף רמזו לכך שכל פגיעה קלה שפוגעת מערכת נז"ק בצרכני התוכן בטלה בשישים לעומת התועלת האדירה שצומחת ממנה לתעשייה.
 

נזקי הנז"ק

אילוסטרציה. החברות יחליטו מה חוקי (צילום: ASAP photos)
 אילוסטרציה. החברות יחליטו מה חוקי (צילום: ASAP photos)   
רוב הדיון אתמול הוקדש לאינספור דוגמאות והמחשות להשלכות החמורות של נז"ק ושל חקיקה הקשורה בנ"זק. לפי עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות אזרח, זכויות יוצרים הופכות לכלי שמשעבד זכויות אדם לאינטרסים כלכליים של סוחרי תרבות - ואפילו לא של היוצרים עצמם. הוא הסביר כיצד הפועל היוצא מחקיקה בנושא הוא מצב בו מספיק לעקוף את אמצעי ההגבלה כדי להיחשב לעבריין פלילי. כך, מפיצי התוכן מקבלים את המנדט להחליט מה חוקי ואינו חוקי, "וכל גחמה ותעלול טכנולוגי שלהם הופכים לדין".

דורון שקמוני מאיגוד האינטרנט הציג עמדה דומה. אם מפיצי התוכן קובצים מה מותר ואסור במסגרת מערכת הנז"ק, והחוק קובע שעקיפתה אסורה, הרי שמפיצי התוכן זוכים כך לקבוע "מה תהיה עבירה פלילית ומה לא".

פינצ'וק הציג מספר מצבים אבסורדיים שנובעים מכך. בעוד שהאינטרנט מייצרת ממילא פוטנציאל מסוכן לאגירת מידע, החקיקה מגינה על אותם הגופים האוגרים את המידע במקום להגן על המשתמשים "מפני הסכמה מפוקפקת לאיסוף מידע אודותיהם". הוא הצביע על כך שהמחוקק מתאמץ להגן על יישומים שלשיטתו, מעודדים פגיעה בזכויות אזרח, במקום להגן על זכויות האזרח ולהוציא את אותם היישומים מחוץ לחוק.

פרופ' ניבה אלקין-קורן סקרה את השימוש שעשו בעלי זכויות בחוקים כגון ה-DMCA בארה"ב. לדבריה, החקיקה בתחום כללית ורחבה מדי ומטילה צל גדול על זכויות האזרח לעשות שימוש בתכנים שברשותו ועל האפשרות ליצור תחרות הוגנת. אחת הדוגמאות שהציגה לריכוזיות ומניעת תחרות היתה השימוש של סוני במערכת נז"ק להגבלת ההפעלה של משחקים בקונסולות הפלייסטיישן. כשסוני שולטת במכירת החומרה ובמכירת המשחקים, היא שולטת גם במחירים.

אלקין-קורן הציגה מספר מקרים מפורסמים של תביעות הקשורות ל-DMCA בארה"ב, מתוכן אף אחת לא היתה קשורה להעתקה לא מורשית. על פי פרופ' אלקין-קורן, עד כה נידון רק מקרה אחד הקשור בהעתקה לא מורשית שהגיע לבית המשפט בחסות ה-DMCA והנתבע זוכה מאשמה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by