ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תתערבו! 

אל תתערבו!

 
 
שחר שמש, לינוקס ותוכנה חופשית

שחר שמש לא רוצה שהמדינה תחליט עבורו כיצד עליו לחנך ילדיו. הצעת החוק של אמנון כהן מש"ס, הוא משוכנע, היא תקדים מסוכן שחורג מתחום האינטרנט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ש“ס מנסה לקדם הצעת חוק לזיהוי ביומטרי של מי שמעוניין לגלוש לאתרים בעלי תוכן שמכיל סקס או אלימות. והאינטרנט אולי כמרקחה, אבל לא מספיק. כל הארץ צריכה להיות כמרקחה. ההצעה חורגת בצורה בוטה מכל העקרונות שעומדים בבסיסה של מדינה דמוקרטית, ובגלל סיבות הרבה יותר רחבות מאשר אלו ששמעתי עד עתה - כאלה שכל קשר בינן לבין האינטרנט, או אפילו מחשבים, בכלל לא קיים.

בואו נתחיל מהסיבות הרגילות לא לאהוב את החוק הזה: איגוד האינטרנט הבהיר (קובץ PDF) את הסיבות האלו בצורה מאוד ממצה. לצורך ביצוע הצעת החוק יש צורך בפעולות הנקראות בשפה המקצועית ”Collateral damage“ - נזק משני.

על מזבח הגלישה הכשרה אנחנו מקריבים את הפרטיות (טביעות אצבעות ישמרו אצל הספקים, ויהיו חשופים לדליפה לגופים עויינים רשמיים, כמו הממשלה, ולא רשמיים, כמו פורצים), מפלים לרעה אתרים (תמיד יהיו אתרים שיקוטלגו כפוגעים בצורה לא נכונה), חושפים את ספקי האינטרנט לתביעות (במידה ואתר ”פוגע“ לא נחסם בטעות), חוסר הבהירות שבהגדרה (האם הפגנה של סטודנטים שבה הופעלה אלימות של המשטרה נקראת ”אלימות“?) ובכלל מצרפים את ישראל לרשימת המדינות שמצנזרות את האינטרנט, כמו איראן וסין. צער לאחור מכל בחינה.
 
 
אבל מעבר לכל הנזקים המשניים, אני חושב שמטרת החוק המרכזית אינה ראויה. אם נקרא את הצעת החוק, נוכל לקרוא את דברי ההסבר (ההדגשה אינה קיימת במקור):

"כיום פרוץ התחום באינטרנט, כך שקטינים נחשפים לאתרים העלולים להזיק להם ולחינוכם ולספק להם תמונת מציאות מעוותת ומזיקה. הצעת החוק באה לצמצם מצבים אלו, על ידי יצירת מצב בו אתרים אלו חסומים מלכתחילה, ופתיחתם תתאפשר רק על ידי מפתח פיזי שיזהה את המשתמש. כך תצומצם הגישה לאתרים אלו לקטינים".
 

המדינה תחנך

ופה, אם תרצו, קבור הכלב. אפילו אם נצליח איכשהו לצמצם לחלוטין את כל הנזקים המשניים שבחוק, הרי עדיין נותרנו עם הבעיה המרכזית: על פי הצעת החוק הזו, המדינה רואה לעצמה זכות מוסרית להכתיב לי, בתור הורה, את הדרך הנכונה (ובמקרה זה, הלא נכונה) לחנך את ילדי. לא מדובר פה בתופעת לוואי לא רצויה של החוק. מדובר פה במהות החוק עצמו. אם נרשה למדינה לקחת לעצמה את השליטה הזו על אופן החינוך של הילדים שלנו - הרי שהפגיעה כבר יוצאת מהאינטרנט אל החיים האמיתיים.

הצעת החוק הזו לוקחת אתרים שעל פי דעתו של ח“כ אמנון כהן (ולפניו יחיאל חזן) פסולים לצפיה של ילדים, ומנסה לאכוף את הסטנדרט הזה עלי ועליך. מדובר פה בהתערבות בוטה בדרך החינוך של ילדים בישראל מטעם המדינה.

ישנן כמה תשובות אפשריות לטענה הזו. אני רוצה לפרט פה כמה מהן ולהביע את דעתי:
 
 

1. רוצה שילדיך יגלשו לאתרי הימורים, פורנו או אלימות?

כל אחד צריך לחנך את ילדיו. אילוסטרציה (צילום: ASAP photos)
 כל אחד צריך לחנך את ילדיו. אילוסטרציה (צילום: ASAP photos)   
יש לשאלה הזו שתי תשובות. הקצרה היא ”זה לא עניינכם“.

התשובה הארוכה יותר היא שאני אכן לא אשמח אם הילדים שלי יבלו את כל זמנם מול האתרים האלו, אבל אני מאמין שלחסום גישה לאתרים האלו היא בדיוק הדרך הלא נכונה להשיג את המטרה הזו. הנסיון מלמד כי כאשר הורה מגונן על הילד שלו יותר מדי, התוצאה היא ילד שאינו מחזיק בכלים המתאימים להתמודדות עם העולם. הדרך היחידה, לדעתי, לגדל ילד כך שיגיע מוכן לחיים היא לחשוף אותו למציאות כמה שיותר מוקדם, תוך שמגוננים עליו מכל אותם דברים שאיתם אין לו את הכלים להתמודד.

עם הגיל וההתבגרות אנחנו מורידים את ההגנות לאט לאט. באופן אידיאלי, נער בן 16 אמור להיות כבר מוכן לחלוטין להשתמש בהורים בתור רשות מייעצת, ולא בתור מישהו שאוכף עליו מגבלות.

אתם יכולים להסכים או לא להסכים עם פילוסופית החינוך הזו. זו זכותכם. אבל מה שאני נלחם עליו הוא הזכות הזו, של כולנו, לחנך את ילדינו כראות עינינו, כשלאף אחד לא תהיה זכות להכתיב לי שלא לפעול בדרך שבחרתי.
 

2. רוב האנשים לא רוצים שלילדיהם תהיה גישה לאתרים אלה, וזו מדינה דמוקרטית

זו אכן מדינה דמוקרטית, אבל במדינה דמוקרטית יש כללים מעבר ל“הרוב קובע“. אחד מהעקרונות הכי חשובים בדמוקרטיה היא ”זכויות המיעוט“. אפילו אם נקבל את הטענה שרוב האזרחים מעוניינים שלא לאפשר לילדיהם לגלוש לאתרים שהם רואים כפוגעים, ואפילו נקבל את ההנחה שהאזרחים מגדירים ”פוגעים“ באותה הצורה, עדיין זכותו של המיעוט לפעול אחרת. זה מה שהופך דמוקרטיה לכזו.

כך או כך, להורים שמעוניינים להגביל את הגישה של ילדהם לאתרים פוגעים קיימות אפשרויות אחרות, שאינן מעוגנות בחוק. ספקי האינטרנט יכולים, לדוגמה, לספק שירות הגבלת אתרים מבוסס זיהוי ביומטרי לכל לקוח שמעוניין בכך. אין שום סיבה לחייב אותי להשתמש בו רק כי אתה רוצה.
 

3. אבל אם זה יהיה שירות לבחירה, הילדים יוכלו לעקוף אותו

אפשר לעקוף את האיסור הטכנולוגי. אילוסטרציה (צילום: ASAP photos)
 אפשר לעקוף את האיסור הטכנולוגי. אילוסטרציה (צילום: ASAP photos)   
הטיעון הזה סותר את הטיעון שאומר שרוב האוכלוסיה מעוניינת בשירות הזה. אם רוב האוכלוסיה מעוניינת בשירות הזה ממילא, הרי שגם אצל החבר האינטרנט יהיה חסום, לא?

אבל גם אם ניקח את הטיעון הזה בצורתו המורחבת, הרי שברור שהילדים יוכלו לגלוש בספריה הציבורית, באינטרנט האלחוטי של השכן שאין לו ילדים, ובהמון מקומות אחרים. ועדיין הטיעון הזה טיפשי משתי סיבות: אחת טכנולוגית והשניה עקרונית.

הסיבה הטכנולוגית היא שגם אם החוק הזה יעבור כלשונו, הרי שהילדים ימצאו את הדרך לעקוף אותו. הדבר נכון לכל הגבלה שאי פעם נוצרה, כולל אלו הקיימות בסין ובאיראן. הילדים יוכלו לגלוש באמצעות Tor, להשתמש בשרתי פרוקסי, להשמש במטמון של גוגל, להגיע למידע דרך חברים בחו“ל ועוד אלף ואחת דרכים. לעקוף את האיסור הטכנולוגי תמיד אפשר.

אך הסיבה המהותית יותר היא שאם ניקח את ההסבר הזה כטיעון, נגיע למסקנה המתבקשת שיש לאסור בחוק על כל פעילות שמישהו בארץ שחושב שהיא צריכה להיות אסורה על ילדיו. אסור לצפות בטלויזיה, אסור לשחק בחוץ, אסור לשחק בפנים, אסור לדבר בטלפון סלולרי ועוד ועוד.

הנקודה היא שהורה צריך לחנך את ילדיו, אין זה תפקידה של המדינה לאסור עליו לאפשר פעילות לילדיו רק בגלל שח“כ אמנון כהן לא מצליח לשלוט בצאצאיו.

וזו גם הסיבה שהחוק הזה לא באמת קשור לאינטרנט. השאירו לי את חינוך ילדי. אל תתערבו.
 
____________________________________________________
הפוסט התפרסם במקור בבלוג "לינוקס ותוכנה חופשית" של שחר שמש.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by