ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מותו של האלבום 

מותו של האלבום

 
 
עמיחי שלו

ילדי ה-eMule, שמורידים שירים בודדים, לא יודעים איך זה להאזין לדיסק שלם שמישהו טרח לחשוב על סדר הרצועות בו. ולמרות זאת, עמיחי שלו אופטימי: המוסיקה תמשיך לחיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הווידאו הרג את כוכב הרדיו, הדיסק התעלל בכוכב הווידאו, ועכשיו, לפי מחקר של נילסן, השיר הדיגיטלי הרג את האלבום. בהתחלה היו להם יחסים מורכבים, לא ברורים, אבל הנתונים האחרונים קובעים כי הצרכנים לא חשים כל צורך עוד לרכוש אלבום שלם בעלות ממוצעת של 15 דולר, אלא לרכוש שירים יחידים תמורת 99 סנט לחתיכה.

וכמובן, מדובר על הצרכנים שממש רוכשים מוסיקה, לא על אלו שמורידים קבצים בתוכנות שיתוף שלא דורשות תשלום.

עם המחקר התפרסמו נתונים כלכליים, כמו אלו המלמדים שמכירות הדיסקים ירדו ב-20 אחוזים לעומת התקופה המקבילה אשתקד, מ-112 מיליון ל-89 מיליון, אבל לעומת זאת, מכירות השירים הדיגיטליים עלו מ-242 מיליון ל-288 מיליון באותו פרק זמן. לכל זה מצטרפת הידיעה הכה ברורה שעתיד חברות התקליטים בכלל ומנהליהן בפרט יעבור חתיכת מטאמורפוזה, או ייכחד יחד עם מקצועות כמו חייט, סנדלר ומכולתניק.

עם כל הכבוד (ואין כבוד) להיבט הכלכלי שבדבר, קודם כל מדובר במהפכה תרבותית שקטה, שאמנם החלה לחלחל מזמן - הרי הסיגנלים תמיד היו שם - הרי שהיום אפשר לומר שמה שאזנחשב לניצנים שחיים בשלום עם קונספט האלבום, הפכו זה מכבר לעצים שמסתירים את היער.
 

אלבום הוא לא רק אסופת שירים

הצד האפל של הירח. הכי אלבום (תמונה: וויקימדיה)
 הצד האפל של הירח. הכי אלבום (תמונה: וויקימדיה)   
אלבום הקונספט השלם ביותר שהוקלט אי פעם הוא ככל הנראה ה"צד האפל של הירח" של פינק פלויד. ואת זה אנחנו אומרים תוך סיכון שחברי אסכולת "החומה" או אפילו אסכולת "סרג'נט פפר" - יקפצו עם שינים חשופות לעבר צווארנו.

בכל מקרה, הרשת מוצפת ברשימות 100 האלבומים הטובים ביותר. אם ניקח את "הצד האפל" כמקרה בוחן וננסה לפרק אותו לקבוצת השירים המרכיבה אותו - נגלה שהדבר כמעט בלתי אפשרי. אז נכון שיש המון שירים שעומדים בפני עצמם: Money, Us and Them ואחרים, אבל חלק ניכר מהכוח שלהם הוא שילובם אחד אחרי השני בצורה האופטימלית. הקו הבלתי נשמע ונראה שקיים שם ומחבר בין הרצועות, הוא שמתווה את החוויה הכוללת שמושגת רק על ידי שמיעה רציפה של האלבום, ולא על ידי שמיעת שירים אקראיים.

ואנחנו לא מדברים רק מבחינה מוסיקלית. אם ניקח את "Never Mind the Bollocks" של הסקס פיסטולס מ-1977, וננסה לקרוע ממנו רצועה אחת ייצוגית, אולי נצליח (Anarchy in the UK למשל), אבל המשמעות של האלבום חורגת למעשה מכל משמעות מוסיקלית רצועתית, כי האלבום הזה הוא הכל רק לא מוסיקה. הוא אמירה, ציון דרך, יריקה בפרצוף. אבל הוא לא היה כזה אם היה אסופה של שירים שנצרבו אקראית על ידי גולש.
 

תמיד יישארו הארכיונים

 
ולא חסרות דוגמאות. אמנם היו גם שירים בודדים ששינו את התפיסה, התסיסו את ההמונים ונכנסו אחר כבוד למחזור הדם של דברי ימי הציוויליזציה האנושית - והם מן הסתם ימשיכו לעשות זאת - אבל אלבומים כנראה כבר עושים זאת פחות אם בכלל.

סביר להניח ששועלים כמו בוב דילן, הרולינג סטונס וכדומה, שגדלו, התבגרו ונטמעו לתוך עולם של אלבומים - גם אם חלקם לא הפיקו יצירות קונספט מובהקות - ימשיכו לעשות זאת. הדור הנוכחי שגדל על eMule, אמריקן איידול וווידג'טים, לא יבין בכלל על מה היתה המהומה. הוא יצרוב דיסקים כאוות נפשו ויסדר את השירים לפי בחירות שרירותיות לגמרי. למעשה, הוא כבר עושה זאת (וכאן המקום להודות שאפילו אני חוטא בכך לפעמים). לא יהיה שום כבוד לבחירה של האמן, אם תהיה כזו בכלל.

ובכל זאת, לכל מטבע שני צדדים: יש הטוענים שבעצם הכל מתחיל מחברות התקליטים עצמן, שגורמות למנהלים לבקש להיטים מהירים במקום לתת לאמנים להתפתח, ואם יעשו את ההיפך, השוק שוב יבליח מעבר לגבולות השיר היחידני. בכל מקרה, לא צריך להיכבש בידי הפסימיות.

המציאות הטכנולוגית הוכיחה שבהרבה מקרים היא רק פלטפורמה. כשרון מוסיקלי כביר תמיד יש בעולם, ואם לא באמצעות אלבום, הרי הוא ימצא דרך לבטא את עצמו בכלים הנוכחיים העומדים לרשותו. ואם נתגעגע? תמיד יישארו הארכיונים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by