ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
בין יאוש לחרדה 

בין יאוש לחרדה

 
 
עופר שושני

למרות הציפיות לעתיד כלכלי ורוד, ההכשרה היקרה, הנסיון שצברו וההתחלה המבטיחה - מצאו עצמם בני דור ה-X במצב כלכלי קשה ביותר, עם תקוה מועטה לשינוי. נתונים וסיפורים המעידים על משבר עמוק ודור שלם תקוע שלא נשאר לו אלא "לשחק בונקר"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
התרסקות החלום. איקסאים מבטיחים בתחילת דרכם
 התרסקות החלום. איקסאים מבטיחים בתחילת דרכם   
אזהרה: הכתבה שלפניכם איננה אופטימית, אבל במקרה שלנו גם המציאות איננה כזאת.

בגיל 32 למדה קרן כי זמרי המחאה צדקו ... מחצית הדרך לגיל פרישה וכל מה שהצליחה להפריש לקרן הפנסיה הסתכם בכ- 5000 דולר, בליווית נכסים בשווי 20 אלף דולר. בגילה, אדם ממוצע (בארצות הברית) צריך כבר היה לצבור נכסים וחסכונות בהיקף של כמאה אלף דולר ...

תיאור "עגום" זה פותח את המאמר "דור שבר כלי" שהתפרסם לאחרונה במגזין Fortune. במאמר זה מוצג עולמם המסוכסך של בני דור ה-X, מונח המתאר את מי שנולד בין השנים 1966 ל-1975. אף כי בארצות הברית מקובל השימוש במטבע הלשון "דור ה-X" כמתאר אמריקאים בלבד, ניתן לשער כי רבים אחרים, שאינם אמריקאים, מזהים עצמם כשייכים לדור זה ובכללם ישראלים.

מה המיוחד בדור הזה? מדוע כה רבים מרגישים כי מדובר בדור כל כך דפוק וביש מזל? הסיבה לכך פשוטה: בקצרה, לא היה לפנינו דור כה משכיל, כה מתוחכם, כה אופטימי ובעל אפשרויות לא מוגבלות, אשר הגיע בפרק זמן של שנתיים-שלוש (בזכות מהפכת האינטרנט) להישגים כלכליים כה מדהימים, רק בשביל להתרסק ולמצוא את עצמו במצב גרוע יותר ממה שהיה לפני המהפכה. כל המשאבים הכספיים שהשקענו בהכשרה אקדמאית וטכנולוגית בוזבזו לריק (כך לפחות מרגישים רבים מבני הדור). רבים מאיתנו, שנטשו את הלימודים על מנת להשתלב בתפקיד יוקרתי בחברה מבטיחה, מקלל במקרים רבים החלטה אומללה זאת, היות והחברה פשטה בינתיים את הרגל. גם מצבם של מי שטיפסו בסולם ההיררכי בחברות ההיי-טק אינו בהכרח משופר. מה יעשה מנהל תחום מוצרי דור עתידי בחברה שסגרה את כל מערך המחקר והפיתוח שלה. אין מוצר ובטח שלא עתידי. יתר על כן, התמחות בטכנולוגיות מבטיחות רבות, שנזנחו בינתיים, לא מסייעת כלל, היות ובהעדר דרישה לידע, הופך הזמן שהושקע בלמידתו לזמן מבוזבז. עצוב.
 
מבוכה ובלבול. תקופת ביניים שהפכה למצב קיומי
 מבוכה ובלבול. תקופת ביניים שהפכה למצב קיומי   
נראה כי גם בישראל, גם בארה"ב ולמעשה במרבית מדינות העולם המערבי - מרגישים בני דורנו כי חלון ההזדמנויות שנפתח עם מהפכת האינטרנט נסגר לנו בפנים, וכי על אף שהיינו במחצית הדרך לביצוע המהפכה המיוחלת, אנו נאלצים לחזור אל העולם הישן והמשעמם, בו מה שקובע הוא היקף הנכסים ולאו דווקא עד כמה אתה מבריק, מקורי או מוכשר. בישראל, בה מהפכת האינטרנט התחילה באיחור והסתיימה מוקדם, המצב חמור אף יותר.

אם נבחן את תחושותיו של בן דור X "ממוצע", נגלה רפרטואר דומה למדי של רגשות הנעות בין ייאוש וחרדה. לא בכדי כינה אותם (אותנו) Fortune בתואר דור שבר-כלי. כגודל הציפיות שהיו לנו לפני מספר שנים, כן גודל האכזבות כיום. רבים מאיתנו התרסקו כלכלית בשנתיים האחרונות והגיעו למשבר עמוק, כלכלי ונפשי. משפט ידוע אומר כי לעלות ברמת חיים קל, לרדת קשה. מי שציפה לפרוץ את מעגל הסתמיות והעבודה הלא רווחית עם חברת היי-טק מבריקה ולהגיע לרווחה כלכלית בגיל צעיר, מצא עצמו במצב בו הוא שואל את עצמו כיום "על מה בדיוק ביזבזתי את כל אותן שנים? הרי לא יצא לי מזה כלום".


יש אנשים מאחורי האיקסים

מעניין להסתכל על מצב נכסיו של איקסאי אמריקאי טיפוסי כזה. חשוב לזכור כי מדובר במדינה קפיטליסטית, שבהעדר ביטוח לאומי דומיננטי, הכסף אותו צבר כל אדם, הוא מה שישרת אותו בזקנתו. מהנתונים עולה כי בני דור ה-X משכילים יותר ממקביליהם המבוגרים יותר (כשהיו בגיל 30). אף כי משכורותיהם גבוהות יותר, החובות הכבדים שצברו בגין מימון הלימודים והלוואות הסטודנטים שלקחו, מעמיד אותם במצב כלכלי גרוע יותר. כעת, הם נאלצים להתחיל מחדש, בתפקיד זוטר ובדרגת שכר מינימלית. לעומת מקביליהם, הספיקו בני דור ה-X גם לצבור פחות נכסים ורכוש, מה שאומר פחות פנסיה וכפי הנראה שנות עבודה רבות יותר. לכן גם הסבירות שבן דור ה-X תהיה בבעלותו דירה פרטית, נמוכה הרבה יותר ממה שהיה למקביליו כשהיו בגילו
 
האהבה. אח, האהבה
 האהבה. אח, האהבה   
כשטיילתי בקולומביה לפני כחצי שנה, פגשתי את ריצ'ארד, צעיר אמריקאי שזה עתה סיים את תואר המשפטים שלו. על אף המשכורות הצפויות לו, בחר להענות להצעת הצבא לתפקיד מקצועי-בלשני של חמש שנים, כשבתמורה קיבל משכורת נדיבה ומחיקה של 60,000 דולר מתוך מאה אלף הדולר שצבר בהלוואות סטודנטים. האמת, ריצ'ארד היה בחור מדליק למדי, שהתעקש לשלם הכל ובכרטיס אשראי. לשאלתי, הודיע לי שיש לו חופשה בת חודש, ומי שחייב מאה אלף דולר ושייך לצבא לא מודאג מעוד חמשת אלפים דולר חוב "מה יעשו לי", שאל, "יעקלו לי את הרובה?". כששוק העבודה נראה כמו שהוא, והסיכוי למחוק את החובות נמוך, מה נשאר לו לעשות אלא ללמוד קוריאנית ולשרת בדרום מזרח אסיה כבלשן צבאי.

הסיפורים בארץ אינם שונים. למעשה, הם עצובים אפילו יותר.

נדב, שחברת אינטרנט שבבעלותו שיגשגה למשך שנה, מה שאפשר לו לשים בצד סכום מכובד, מעיד בייאוש, כי הפערים החברתיים בארץ גדלים מיום ליום וכי נסיונותיו להתקדם בהסתמך על שכלו וחריצותו נכשלו. בגיל 30, מצוי נדב במצב נפשי המזוהה יותר עם בן 50 שפוטר ממפעל קרמיקה בנגב. הוא מציין כי אם בארצות הברית יכול בוגר תואר במשפטים, רפואה, פסיכולוגיה וכלכלה להפוך לאמיד על סמך עבודה בלבד, הרי בארץ העבודה הקשה תתן לך משכורת "מכובדת" של בין אלף לאלפיים דולר בחודש, אם בכלל השגת עבודה. על עצמו מעיד נדב שכעת הוא "משחק בונקר" וכי עד שיסתיים המיתון הוא אינו מעוניין לשוב לקריירת האינטרנט שלו בה הצליח בעבר. לאחרונה אף פנה לראיון עבודה בבנק (ואל תספרו לי שזה לא מעיד על משבר אישי חמור), רק כדי לקבל את התשובה שכעת, על אף התואר השני הכלכלי בו הוא מתהדר, אין עבורו עבודה.

לעומת הפסימיות של נדב, פוסק תומר כי I will be back, וכי חלום האינטרנט לא נגוז, הוא רק נדחה. תומר סבור כי בעוד שנה-שנתיים ישתפר המצב הכלכלי וכי הלימודים היקרים אותם רכש והנסיון המקצועי היקר מפז שיש לו ישתלמו בסוף. גם הוא בעל תואר שני כלכלי ונסיון רב בהיי-טק. משכורתו הנוכחית, למי ששואל, היא כ-1200 דולר בחודש, על חלטורות בכתיבה כלכלית.

את בני ובטי, זוג צעיר בגילאי 28 ו-29 לא ניתן לעודד עם הבטחות לעתיד טוב יותר. מצבם של שני אלו חמור במיוחד, היות ובזמנו, כאשר עבדו שניהם בחברות היי-טק (סולידיות!, לא סטארט-אפ) החליטו להתחתן ולרכוש בית. המשפחה קצת עזרה, והמשכנתה נתפרה בהתאם לאפיק הרווחים הצפוי. הם רכשו דירה יפה אך צנועה בדרום תל-אביב. כחודש שלאחר החתימה על המשכנתה - פוטרו שניהם.
 
 
 
סיפור נוסף הוא סיפורה של אורלי. בגיל 28 הספיקה כבר אורלי לעבוד כמזכירה עבור חברת השקעות, שהצלחתה ינקה מהצלחת חברות ההיי-טק בהם טיפלה. עם סיום החלום, היא עובדת כעת בחברה זוהרת פחות, עם משכורת בגודל כמחצית ממה שהורגלה לה. כמו שמעידים רבים, גם היא מתקשה להפנים את הירידה ברמת החיים ואובדן העניין בעבודה. כהגדרתה, "אני תקועה", הגדרה שחזרה על עצמה גם בקרב אנשים אחרים עמם שוחחתי.

אז מה באמת נשאר לבני דור ה-X המבטיח, זה שפעם רצה לרשת את העולם. כעת, לאחר ששוב הוכח שאין חדש תחת השמש וכי על אף הידע, ההשכלה והנסיון (שבוזבזו לריק), כסף ימשיך להתחתן עם כסף, נותר רק להמשיך ולחלום על זכייה בלוטו. כשדור שלם מעיד על עצמו כי הוא "תקוע", ו"משחק בונקר" נראה כי הישועה תגיע רק מדור ה-MTV, זה שקוראים לו גם דור ה-Y. מאלה, באמת אף פעם לא ציפינו לכלום.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by