ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לוֹל: ווינדוס אבא'שך 

לוֹל: ווינדוס אבא'שך

 
 
תומר ליכטש

התיאוריה של המשחקים המקוונים, ג'ייסון החבר הדמיוני של ליכטש, איך מרגישים כשהמסך שלנו בוגד ומילון הגיקים המתהווה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כלום וסבבה

אחד העולמות המרתקים באינטרנט הוא זה של משחקי הרשת. משחקי אונליין. משחקי פלאש, מחשבה, סידור צבעים, צורות ושאלונים. בזבזני זמן צבעוניים שמדרבנים תחושה שאפשר לתאר בשילוב המלים "כלום" ו"סבבה". ניסיתם פעם לשחק שחמט מול מחשב? מעבר לייאוש, מרגיזה אותי העובדה שאני נאלץ לחשוב על המהלכים שלי והוא לא. הוא מחשב אפשרויות וזז. מפעיל פרוצדורה מתמטית קבועה שכל מטרתה להכשיל אותי. איפה הכיף? לא ברור. אבל הוא איפשהו שם. לשחק מול מחשב זו בדידות אמיתית. אולי יש בזה גם איזו מידה של אגואיזם.
 

ביזבוזמן

 
שני משחקים שתפסו אותי בשבוע האחרון היו Monkey Kick Off והטאקי המקוון של נענע. מצאתי את עצמי יושב ומשחק. תנועות הגוף שלי הוגבלו לעיניים ולאצבע המקליקה. למעשה, כמעט לא זזתי. למעשה הייתי קפוא. התנוחה הזו מתמיהה, אני חושב. היא מדגישה את תמצית המשחק האונלייני, תמצית שהיא בעצם מידה מרוכזת של מה שאנו מכנים משחק. זה בעצם לא בדיוק משחק (במובן המתמשך והתחרותי של המילה), אלא משך הזמן שהתוכנה מצליחה ללכוד את תשומת הלב שלנו. המשימות שמעמיד בפנינו המשחק המקוון מטופשות, מתורגמות לנתוני מחשב ומייצרות העמדת פנים של תחרותיות. אבל בעצם זו העברת זמן. במובנים רבים, העברת הזמן היא החלק הפחות חשוב של משחק "אמיתי" - שמפתח מיומנויות שונות, תחרותיות, הנאה. במשחק האונלייני ההיפך הוא העיקר: ההישגיות האישית והווירטואלית והעברת הזמן של עצמי.
 

רצה המקרה והפסדנו

תופעת לוואי מעניינת של משחקי אונליין היא המוטוריקה הגופנית ברגע ההפסד. כאמור, אנו יושבים מול המחשב, משחקים (כלומר מעבירים את הזמן). רוצה המקרה, כפי שהז"ל הטרי קורט וונגוט אומר, ואנחנו מפסידים. מה אז? הפסדנו. קורה. אבל לא. יש תזועה קטנה כזו, ניעה לא רצונית מלאה באי נחת, שמלווה בהקלקה בלתי פוסקת על העכבר, כדי להעביר את המסך שאומר "הפסדת". הקלקה שלא עובדת, כמובן, משום שהמסך הזה נשאר מספר שניות קבוע, ולא יעזרו כל ההקלקות בעולם: המסך שלנו - שלנו! שקנינו בכסף! - מעליב אותנו. הפסדנו. פעמיים. פעם אחת במשחק הטיפשי, ופעם אחרת כשקנינו מסך שמעליב אותנו במשחק החיים. חתְכַת עלבון.
 
 

חבר דמיוני

Monkey Kick Off הוא אחלה משחק. יש קוף שבועט כדור כמה שיותר רחוק, לפעמים מפשל, לפעמים מצליח מאוד, והכל במרחק של קליק אחד על העכבר. יש מונה שסופר את מספר המטרים שהכדור עף, במעין קאונטר היסטרי שרץ קדימה (במידה והבעיטה שהקלקתם לקוף היתה בעיטה טובה). איזה טירוף. איזו שמחה. את המשחק מצאתי דרך לינק של אחד, Jason, שזרק את הכפפה בצורת לינק, וקרא לבוא ולהתחרות בבעיטת ה-4,750 מטרים שלו. אז הקלקתי, בעטתי ובכל פעם שהכדור נבעט הוא לא ספר לי את מספר המטרים של הבעיטה, אלא את מספר המטרים עד שאגיע לבעיטה של ההוא, Jason. מה שהכניס מתחרה וירטואלי למשחק. או במילים שאנחנו כל כך לא אוהבים לשמוע: חבר דמיוני.
 

4,670

לא הצלחתי לנצח את Jason, שחייו כנראה איומים משלי. הבנאדם הביא אחלה תוצאה, פרדון מיי סלנג. ואני, בכל אופן, הבאתי בניקוד לא רע בכלל. זמן לא רע בוזבז על הקוף הבועט. זמן איכות. בכל אופן, הנה הכפפה שלי בצורת לינק, לבעיטה מול ה-4,679 מטר שלי (כמעט, Jason, כמעט). זמנכם יבוזבז.
 

מוזר!

במשחק הזה, עם הקוף, המחשב בעצם יודע את התוצאה מראש - מרגע ההקלקה - ומשהה את הזמן שבין הגרלת התוצאה בקליק לבין הצגתה. וזה כל המתח במשחק! הזמן שבין הגרלת התוצאה להצגתה. זה המשחק: קאונטר של מספרים, מעין מלמול א'-ב' במשחק ארץ עיר, וקליק אחד שעוצר את המלמול, מוגרלת התוצאה. נגמר המשחק. אבל לא! נמשוך עוד 10 שניות עד להצגת התוצאה, ונקרא לזה משחק. [עצבני].
 

קרעתי את המחשב בטאקי

אני חושב שמצאתי את אחד המשפטים הכי גיקיים לומר בכל הזמנים: קרעתי את המחשב בטאקי. גיקי לא גיקי, יצאו לי קלפים מעולים. מאוד מומלץ. מסתבר שכמו מעט דברים בעולם גם טאקי לא שוכחים איך לשחק. רמז: 2+ אם יש לכם - יופי. אם לא - היזהרו.
 

עכברים

טאקי מקוון. 2+ (צילום: מאתר המשחק)
 טאקי מקוון. 2+ (צילום: מאתר המשחק)   
פעם הרצתי BBS. כזה ילד הייתי. בלילה, כשמישהו התחבר למערכת, שמעתי את המודם עושה "קליק" של התחברות (המחשב היה בחדר ליד המיטה) וחשבתי לעצמי: מישהו, איפשהו, חייג למספר שלי, התחבר למערכת שבניתי, יקליק על האפשרויות שהגדרתי לו, יאהב את זה יותר או פחות, ישיג משהו, יעביר את הזמן ואז יתנתק וילך. הרגשתי כמו מדען שבנה מבוך לעכברים, ועכשיו יש עכבר במבוך. אותה תחושה יש לי לגבי משחקי אונליין, אם כי מהצד של העכבר. הדבר שחסר במשחקי אונליין הוא שאין בהם שום אפשרות לכופף את החוקים. אנחנו תלויים באפשרויות משחק (צרות כרחבות) שהוגדרו מראש. נכון, בכל משחק יש חוקים, אבל תמיד אפשר לשאול לפני אם השוער עולה, או אם נגעת-נסעת. אבל באינטרנט - דווקא באינטרנט - בכל מה שקשור למשחקי אונליין, אין עם מי לדבר.
 

פינת האימג' השבועי/ת

סתם, ננעל בתמונות האלה שצילמתי בדיזנגוף בתל אביב, בחלון ראווה של חנות בגדים בשם fabian. רובוטים.
 
 

מתוך מילון הקללות הגיקי (בהתהוות)

לך תזדיין = getfirefox

מה אתה לא מבין = אתה לא קולט, יא אקספלורר?

קפוץ לי = לך תתקין לינוקס

אחותך = ווינדוס אבא'שך

יא'מכוער = שיניים של מקלדת

עוף לי מהעיניים = לך תחליף לעכבר חוטי

טמבל = שכל של creative

יאללה פדלאה = נוּ, 286, נוּ!

בנבנזונה = motherboardfucker

די לזיין בשכל = אתה מעמיס לי על המעבד

מעניין כמו ראיון עם אלק בולדווין = מעניין כמו ראיון עם החבר'ה של אייסיקיו

רבאק = ראוטר

כזה אוכל שיגישו בחתונה שלך = כזה אוכל שיצרבו לך ב-BIOS

יא אפס = יא DialUp

אינעל אביך = זה לא במסגרת האחריות

פושעי אוסלו לדין = ציין את סיבת ההתנתקות, בבקשה

וכעת, גיקי העולם – טקבקו קללותיכם! (ו-getfirefox יא חבורה של אקספלוררים)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by