ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לוֹלייקה 

לוֹלייקה

 
 
תומר ליכטש

החייזרים שבתוכנו, הכלבה שלפנינו, מעלית הזמן בבירמינגהם ועוד עניינים שמקיפים את העולם. ליכטש מרחף

 
 
 
 
 
 
 
 
 

דלת

מעלית זמן. לא מחוייבת (צילום: Robin Corps – cc-by-sa)
 מעלית זמן. לא מחוייבת (צילום: Robin Corps – cc-by-sa)   
במחוז ווקינגהם שבבריטניה יש מעלית מספר שתיים. מישהו הפך אותה - באמצעות טוש - למכונת זמן שלוקחת את כל מי שנכנס למעלית מספר שתיים (ובעצם נכנס למכונת זמן מטוש), גם דרך הקומות אבל גם דרך הזמן. היא מגלה קוסומונאוטים וכלבים, והיא לא מחוייבת לאף מלה. להיפך: יש כמה מלים שמאוד מחוייבות אליה, ועכשיו - המעלית נסגרת והזמן מתקפל.
 

יורי

 
גוגל ציינה השבוע את שיגורו לחלל של הקוסמונאוט הסובייטי יורי גגרין, ושינתה את הלוגו במנוע החיפוש, ממש כמו בימי חג ואירועים חשובים אחרים. משמאל לימין: כדור הארץ, חללית כדורית, יצורים מהחלל. כמו שאומרים: דוּדל.
 
 

לייקה

אבל ללייקה איש לא הקדיש דבר. לא דודל ולא פודל. לייקה - הנוסעת הראשונה לחלל - שוגרה בספוטניק 2, ונשרפה באטמוספירה בדרכה חזרה לכדור הארץ, בדיוק לפי התכנון. תאריך היחרכותהּ הוא ה-14 באפריל, 1958. היא אמנם נזכרת באנדרטה הסובייטית היפהפיה "לכובשי החלל" (תראו איך היא יושבת בשקט), ובכל זאת: לא דודל ולא פודל.
 
 

בן

יורי גגרין. גוגל מקדישה (צילום: The Russian Institute of Radionavigation and Time)
 יורי גגרין. גוגל מקדישה (צילום: The Russian Institute of Radionavigation and Time)   
השבוע הוקדש ערב בבית הקפה תמול-שלשום בירושלים לרומן "כלבי קיץ", ובפתח הערב קרא הסופר בן ורד (זהו רומן הביכורים שלו) את הפרק "לייקה", והוסיף כמה מלים על דימוי הכלב שהולך לפני המחנה, ועל כמה שלייקה היתה הכלב הזה, וכיצד בני האדם: "יעשו כפי שעשו מאז ומתמיד בעומדם בפני הלא נודע - ישלחו יצור נחות מהם לפני המחנה". הוא מוסיף כי "הגגרינים והארמסטרונגים לא ייקחו ממנה את בכורתה. הכול יודעים, היצור הראשון החי שיצא את כדור הארץ אינו איש וגם לא אישה, לא כלב, כי אם כלבה".

לייקה כובשת את החלל ונובחת

היא ערה, אך הקול שבחלום שב ומפציע, "לייקה", שב הקול אל ראשה.
"אני," עונה בנביחה עזה המהדהדת בדופנות החללית. נבהלת מעצמה.
"לייקה", שב הקול אל ראשה.
"אני?" משיבה בידידות, בטוחה כי היא ערה, שכן גופה אסור ברצועות ובחוטים.
"שלום לייקה. אנו מברכים אותך".
"שלום," עונה, אך לא רואה יד מושטת או רגליים להתחכך בהן.
"שלום", שבה ואומרת.
"לייקה," אומר הקול, "מה את עושה כאן?"
"אני כאן", עונה, "מחכה".
"וכיצד תחזרי הביתה?"
"אני בבית. עוד מעט תיפתח הדלת ואצא לרוץ סביב המתקן".
"את אינך בבית, ואינך יכולה לחזור".
"למה?"
"אין לך מספיק אנרגיה".
"אנרגיה", חוזרת אחרי הקול.
"מי שלח אותך כה רחוק מהבית ולא דאג שתוכלי לחזור?"
"הם דואגים לי", עונה, "אני איתם". מוציאה לשונה ומלקקת בדמיונה את ידו המושטת של המאמן, שומטת את ראשה לליטוף. "בואי עימנו", מבקש הקול.
"מי אתם?"
"אנחנו".
"אתם כלבים או בני אנוש?"
"אנחנו מכאן, באנו מרחוק".
"אני מכירה רק כלבים ובני אנוש וגם כמה חתולים וציפורים, ופעם אחת ראיתי דג אך מיד גירשו אותי".
"האם את יודעת היכן את נמצאת?" הקול משרה עליה שלווה.
"כן. עוד מעט הדלת תפתח ואוכל לצאת לסיבוב במתקן ולפגוש בכל האנשים".
"לא תוכלי עוד לפגוש באנשים".
"התוכלו אתם להחזיר אותי לאנשים?"
"לא נוכל לעשות זאת," משיב הקול ברכות, "נוכל לקחתך עמנו".
"אני נשארת כאן," מכשכשת בזנבה, "עוד מעט תיפתח הדלת ואוכל לצאת החוצה".
"אם כך נפרד לשלום", אומר הקול ולא אומר עוד, אך כף יד עלומה טופחת על עורפה וחופרת ליד אוזנה. לייקה נובחת פעם ופעמיים. לייקה כובשת את החלל ונובחת. בשעה השביעית למסע, החום שמפיצים המנועים הופך בלתי נסבל, הגוף נאנק ומתנשף, מלאי האוכל אזל, גם הקולות הרכים נדמו. יותר מאלפיים הקפות עורכת החללית סביב כדור הארץ ומשייטת לאורך מאה מיליון קילומטר שבסופם נזרקת חלוצת החלל הקטנה אל האטמוספרה ועולה בלהבות.

(מתוך "כלבי קיץ" מאת בן ורד, הוצאת בבל, 2006. עמ' 175)
 

ולדימיר

ולדימיר קומארוב. נס (צילום: וויקימדיה)
 ולדימיר קומארוב. נס (צילום: וויקימדיה)   
ב-1968 פרסם דוד אבידן את "לך-לך מרחמך, מכדורארצך: טיוטה למינשר שנגנזמנית לרגל הספדת טייסחלל רוסי" (מתוך "שירים בלתי אפשריים, הוצאת המאה השלושים, 1967. עמ' 95). זהו הספד לקוסמונאוט הסובייטי (טעה אבידן שכתב "רוסי") ולאדימיר קומארוב, שנהרג במהלך שיבתהּ לכדור הארץ של החללית החללית הסובייטית הראשונה ששוגרה לחלל, ב-23 באפריל, 1967 - "סויוז 1".

כותב אבידן: "ולאדימיר קומארוב, אינני מצטער על מותך", ומוסיף: "לא אירע לך אסון, ולאדימיר קומארוב. אירע לך נס". לפני שנרחיב על הנס שאבידן מתאר, נזכיר: הטקסט הזה פורסם ב-1968, וכנראה נכתב סמוך מאוד לדרמת השיגור הסובייטי, שבוודאי סוקר לא מעט בכל העולם, ובוודאי יותר משיוחס לו הישג מדעי, יוחסה לו היסטריה גלובלית מפני "המפלצת האדומה"; מכל מקום - הנֵּס.
 

הנֵּס

את הנס שאירע לקומארוב - יציאת הבכורה מכדור הארץ אל החלל - מתאר אבידן כלֵידה: זהו "נס ראשית-בקיעתה של האנושות מכלא-רחמהּ הכדורארצי". כדור הארץ הוא הרחם, החלל - העולם. על מותו של קומארוב הוא כותב "עוד מוות-בעת-הלידה, לא הראשון ולא האחרון. יהיו עוד רבים, וטוב שיהיו. אחרת נשאר תקועים על כדורלכת פרובינציאלי זה, עד שניהפך כולנו לרקב-סטאטיסטי של פיצוצוכלוסיה ולארכיאולוגיה-ללא-ארכיאולוגים".
 

אילן

במובן הזה אפשר לחשוב מחדש על מותו של אילן רמון (ראו מעמדם הנחות של האסטרונאוטים בלול: null ארמסטרונג). עוד מוות בעת הלידה. לא הראשון ולא האחרון. עוד צעד שמרחיק אותנו מן ההפיכה לרקב סטטיסטי, ומקרב אותנו (עמ' 102): "אל צוואר הרחם של האבולוציה".
 

חייצנים/חוּזרים

שרטוט בן המאה ה-9 שמתאר את מבנה היקום, וכדור הארץ במרכזו
 שרטוט בן המאה ה-9 שמתאר את מבנה היקום, וכדור הארץ במרכזו   
למרות התפכחות הנאורוּת ממחשבות על שמש שסובבת עולם שטוח, הלך המחשבה הזה עדיין טבוע עמוק בשפה. בעברית, למשל, יצורים מהחלל החיצון (שהמחשבה ההסתברותית על קיומם מטרידה ומנחמת כאחד) יכונו במלים "חייזרים" (= חיים זרים) או "חוצנים" ( = שמחוץ לכדור הארץ).

הנחת היסוד בשתי המלים האלה מניחה שהחיים, אם אינם בלעדיים לכדור הארץ, הרי שהם יחודיים לו, ובכך משמרות המילים הללו סברה אינפנטילית שהיקום סובב סביב האדם, ומסתפקות בהגדרה נגטיבית של חיים שאינם מוכרים לבני האדם: זר, מחוץ.
 

י.צ.ר

אבידן - שהמציא את המילה "ביננים" כדי לתאר יצורים מן החלל - לא סילק את הבעייתיות שמניחה את בני האדם כמרכזיים ביחס ליקום, אלא החליף אותה. הוא סילק את ראיית העולם הצרה שעלתה ממילים כמו "חוצנים" או "חייזרים" ובכל זאת: "ביננים" מעמידה במרכז ההכרה את הבינה. את האינטליגנציה. את היכולת לייצר ידע, או תקשורת, או לתקשר ידע.

אולי ראוי לכנות את היצורים הללו פשוט במלה "יצורים", מלה שלא מניחה כמעט דבר, למעט מערכת נייטרלית של סיבה ותוצאה (ע"ע יקום). הם יצורים שנוצרו. משהו או מישהו יצר אותם ומשהו - או מישהו - יצר אותו. לגבי היוצר הראשון אפשר כמובן להתווכח. אם בכלל אפשר לכנותו "יוצר".
 

וננעל בבדיחה נוּמֶרִית

במערכת ניתוב השיחות של חברת החשמל אפשר להאזין לקול נשי ממוחשב שאומר: "לאיזור חיוג 02 הקישו 1, לאיזור חיוג 03 הקישו 2, לאיזור חיוג 04 הקישו 3, לאיזור חיוג 08 הקישו 4, לאיזור חיוג 09 הקישו 5". הקשתי 0. התחשמלתי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by