ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
חלזונות מקוונים 

חלזונות מקוונים

 
 
עמיחי שלו

בבלוג החדש של משרד רוא"ח קסלמן את קסלמן, בניצוחו של החשבונאי הכריזמטי משה פרץ, לא תמצאו גילויים מסעירים או תככים מעולם התשואות, רק קצת מיתוג מחדש. הבלוגרים החדשים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זמזום נשמע בשבועות האחרונים במעמקי הרשת המקומית, עת משרד רו"ח קסלמן את קסלמן השיק בלוג, והציב בחזיתו את רואה החשבון משה פרץ. מדובר בבלוג שהוא יוזמה ראשונה של בלינק, המגדירה עצמה כחברת תוכן ויחסי ציבור בעולם הווב 2.0. לפיכך, הבלוג הזה הוא כנראה רק חלק ממטמורפוזה שיווקית שעוברת על קסלמן את קסלמן - זו הסנונית הראשונה, האביב יהיה תכנית פריים טיים בכיכובו של רואה החשבון הכריזמטי.
 
הבלוג של קסלמן את קסלמן. מסיבה של אחרים (צילומסך)
 הבלוג של קסלמן את קסלמן. מסיבה של אחרים (צילומסך)   
בכל מקרה, אפשר להתייחס לבלוג הזה גם כמקרה מבחן וגם כזרז אינסטנט להרהורים על בלוגים בכלל. קסלמן את קסלמן, כמו הרבה גופים מסחריים, שעד היום היה להם אתר מסחרי שטאנצי (מה שנקרא בעגה אתר Corporate), החליטו להרחיב את הפעילות המקוונת-שיווקית שלהם. הם הבינו, כמו רבים מסוגם (וכנס דה מארקר שנערך לא מכבר הוא הוכחה לכך), שלא רק שהעתיד נמצא בבאזזוורד 'ווב 2.0', אלא גם ההווה.

כדי לבסס את המיתוג שלהם, מה שזה לא יהיה, הם חייבים ליצור דריסת רגל ולהראות שהם שם. סביר להניח שהמיתוג הזה פירושו שהם חברת רואי חשבון מודרנית, הנעה עם רוח הזמן וכיוצא בזה. חברה שהבינה שאם אין לך היום בלוג - אתה לא חלק מהמסיבה. בקרוב נראה עוד ועוד בלוגים כאלה כחלזונות מקוונים אחרי גשם הווב 2.0 החומצי.

הכלאה בין פרסום לשיווק

חשוב לזכור כי קודם כל מדובר בבלוג מקצועי, כתוב ברהיטות, המיועד לאנשים כבדים וחמורי סבר כמו דירקטורים, מנכ"לים, סמנכ"לי כספים, משקיעים, אנליסטים וכו'. כנראה שלא יהיו כאן הגיגים או וידויים אישיים נוגעים ללב. תהיה הכלאה בין עלון פרסומי למידע שיווקי, משהו שלפני שנים היה מגיע דרך צינורות הפרינט.
 
 
עולמו הפנימי המסעיר של משה פרץ לא יצא לאור, לא יהיו גילויים מאחורי הקלעים או תככים מעולם התשואות. הכל יהיה סולידי, שמרני, חשבונאי, חד ספרתי.
 
 
 
בנוסף, אם עד עתה חשבנו כי אנשים מסוגו של פרץ הם תשליל הרנטגן של הרשת, שצורכים מידע כלכלי מבוקר ולא מהווים חלק ממסיבת האינטרנט הגדולה וממה שמניע את מחזור הדם הרשתי - טעינו. המצב הזה כנראה נגמר.

משה פרץ, האנטי גיבור האולטימטיבי של הבלוגספירה, הוא הראשון שיוצר מסיבה אחרת רשמית, המסיבה של הגדולים. וזה למרות שהיא כנראה כבר החלה, פשוט לא הזמינו אותנו. אנחנו לא מסתובבים במקומות הנכונים.

אין לזה שום משמעות

הדבר השני שקרה הוא בעיקר תחושה שאם ווב 2.0 הוא בועה, בלוגים הם בלוני הליום. מה בעצם הסיפור כאן? מדובר במוטציה מקוונת שהתגלגלה מהטור האישי העיתונאי המסורתי. אם עד לפני כמה שנים מי שהיה כותב זה מי שבעל ההון או העיתון היה מותיר לו, עתה כל אחד יכול לכתוב, ואף יותר מכך, כל אחד יכול לכתוב בלי שלאף אחד אחר תהיה זכות לתקן, להאיר, לערוך. בלי שום יד מקצועית מכוונת.

אז נכון שבלוג טומן בחובו מהפכות תת קרקעיות אחרות, אבל עדיין מדובר באבולוציה של הטור האישי, גם אם היא נעשית בווידאו. עובדה זו מחזקת את התחושה כי בלוגים הם בריכת באזז שכולם קופצים אליה ראש, גם מי שלא ממש יודע לשחות, ורק מתוך חשש שבקרוב לא יהיה מקום במים.

נאמר זאת בפשטות: הבלוג של משה פרץ יכול היה להופיע באותה מידה כטקסט באתר של קסלמן את קסלמן. עצם זה שהוא מוגדר כפוסט ולא כ"אייטם טקסטואלי" רגיל נותן לו אולי הילה ווב שתיימית ומשדרג אותו מבחינה מותגית, אבל לא מעבר לכך. אין לזה שום משמעות אחרת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by