ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
עזרו לפדופילים 

עזרו לפדופילים

 
 
עמיחי שלו

הבלוגים מאפשרים לכולנו לאוורר קצת את השלדים בארון, גם לפדופילים הישראלים. יש מי שיקראו להם סוטים, אבל הם מאשימים את החברה. עמיחי שלו חושב שאדישות, ממש כמו פדופיליה, היא מחלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אילוסטרציה (ASAP Images)
 אילוסטרציה (ASAP Images)   
  
נכון שלא הייתם רוצים לפתוח את הדלת ולגלות שאתם גרים ליד פדופילים? סביר להניח שהייתם מתקשרים לרשויות, לא ברור איזו מהן היתה עונה לכם, מתחילים לדפוק על דלתות השכנים, לספר להם מי גר לידם, לשאול מה הם מתכוונים לעשות ולהחליף חוויות דומות למקרה של מציאת קן עכברושים בתוך החוטים של האינטרקום.

ובכן, ברשת, ממש פה ליד, חיים להם הפדופילים באין מפרע. והם לא מגיעים רק מבלגיה (שנתפסת בזיכרוננו הסטריאוטיפי כארץ שכל מה שיש בה זה פדופילים ושוקולדים), אלא מהשכונה. מהבלוגספירה העברית - בתפוז וישראבלוג. הם כותבים על המחשבות שלהם, על מה שאנו נכנה "הסטיות שלהם", על המצוקות שלהם. בקיצור - על כל מה שעובר להם בראש ובגוף, כפי שכל בלוגר עושה.

במובן של פתחון פה, אין שום סיבה למנוע מפדופילים להביע את רגשותיהם, ככה זה כשחיים בעולם מקוון ואנונימי. כל עוד אין וידוי על מעשה פלילי, סביר להניח שהמשטרה לא תנקוף אצבע (וגם אם יהיה - לא ברור איך תגיב). ובכל זאת, מדובר בחומר למחשבה.

הבלוגר מיסטר הייד (מעניין מי זה דוקטור ג'קל), שמתחזק בלוג גם בתפוז, מנסה לתקן את הסטריאוטיפ הנלוז שיש לנו על דמותם. "פדופיליה, בהגדרה הנוכחית שלה היום, היא משיכה מינית חולנית לילדים שעוד לא התפתחו מינית. לא רק שאני לא אוהב את ההגדרה הזו, אני לא מסכים איתה. כבר מפירוק המילה אפשר למצוא אהבת ילדים, ולא משיכה חולנית לילדים. ובכלל, פדופיליה זו לא מילה שניתנת להגדרה, כי גם בינינו, כמו בכל קבוצה אחרת, יש תתי קבוצות רבות של אנשים עם מסוגים שונים ונטיות שונות". לאחר מכן הוא מוסיף שיש לו חברים שהם כאלה, חלקם נשואים ונשותיהם כלל לא מודעות ל"אהבת הילדים" המפעמת בהם.
 

שהמדינה תטפל

 ניצן וידנפלד ירד אל התהום וחזר עם סיפורם של הפדופילים באינטרנט: איך הם מוצאים את הקורבנות שלהם, מי מרוויח מזה ומי מגן על הילדים שלנו. >>להמשך הכתבה 
הבלוגר בן ה-25 המכנה עצמו לואיס קרול (מחקרים שונים טוענים שמחבר עליסה בארץ הפלאות היה פדופיל בעצמו) זורק את הכדור למגרש של הרשויות, ומחכה שהמדינה תיקח אחריות.

"מה בעצם המדינה עושה בנידון? אני לא מזלזל חלילה בחשיבות הטיפול בילדים, אך מה עם הטיפול בפוגעים הפוטנציאלים? אני פדופיל, מעולם לא פגעתי בילד, אך לבד בלילה כשיוצא השד המחשבות מתחילות לרוץ. תאמינו לי, לא רציתי להיות כזה, כבר מגיל צעיר יחסית הרגשתי את המשיכה הזאת, למזלי מעולם לא עברתי את הגבול מחשיבה לעשייה, אך בכל רגע שעובר אני מתפלל שיהיה לי את הכוח להחזיק מעמד ביום הבא. כי חוץ מלהתפלל, אין הרבה שאני יכול לעשות", הוא כותב ומתייחס אל המדינה כאל משאית זבל שאמורה לאסוף את הסטיות, את הפגמים ואת התסכולים של כולנו.

על פי עדותו, "הטיפול היחיד בפדופיליה הוא מה שמכונה 'סירוס כימי'. מדובר בתרופה בשם דקהפפטיל, אותה יש לקחת בצורת זריקה פעם בחודש. רק חבל שהזריקה הזאת עולה 800 ש"ח למנה. חבל גם שטיפול פסיכיאטרי (שנדרש כחלק מהטיפול בתרופה) כמעט מכפיל את העלות הזאת. חבל שאנחנו חיים במדינה שבה חולי סרטן צריכים לשבות רעב על מנת לקבל את התרופות שלהם. אז מי אני שאתלונן?", האשים.

קשה להישאר אדיש לנוכח הבלוגים האלה, במיוחד כהורה שמתפלץ ממחשבות כאלו. אחרי כל, בהנחה שלא מדובר בתעלול נמוך להגדלת הכניסות, עולה מהבלוגים הללו זעקה לעזרה.
 

כמה פוסטים לא יגמרו אותנו

 
מאידך, אם מר קרול אכן חש כחולה שהרשויות אמורות לדאוג לבריאותו - ממש כמו חולי סרטן שתרופותיהם אינן כלולות בסל - שיקום ויעשה מעשה. הוא בן 25, הוא בטח עובד, הוא יכול להקדיש 800 שקלים בחודש לריפוי. אם ירצה אני מוכן לארגן לו מגבית מקוונת. בניגוד למיסטר הייד, הוא מודה שמדובר במשהו הורס חיים, בחומר נפץ קטלני, וכמותו גם הבלוגר קרל אורף, שטען כי מדובר במחלה והותיר את הבלוג שלו, אותו לא עידכן למעלה משנה, כסימן לאטימות החברה.

ואולי הוא צודק. הרי אם אדם המגדיר עצמו פדופיל מוכן לטפל בעצמו, למה שמשאית הזבל הממשלתית לא תעשה סיבוב גם ברחוב שלו?

בעולם מתוקן, היה אחד השרים לוקח יוזמה ומנסה לפתור את הבעיה, אבל כבר למדנו שכל עוד הבעיות הן לא תפוחי אדמה חמים המתגלגלים לפתח הכיסאות הפוליטיים, הם יכולים להמשיך להתגלגל במדרון אין סופי. במקרים כאלה, כמה פוסטים זה לא מה שיגמור אותנו, או את הילדים שלנו.

מנהלי הבלוגיה של תפוז ושל ישראבלוג העדיפו לא להגיב. מעניין לדעת כיצד הם מתייחסים לכך. האם הם משתפים רשויות מסוימות בתכני הבלוגים הללו והאם הם עוקבים אחריהם באופן מיוחד או פשוט אדישים לקיומם. אבל השאלה האמיתית היא האם אנחנו - גולשים, בני נוער, הורים - אדישים לקיומם?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by