ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: Battlestations: Midway 

ביקורת משחק: Battlestations: Midway

 
 
ירון חיימסון, גיימר

כחובב משחקי אקשן ואסטרטגיה מושבע, ירון חיימסון נהנה מהמשחק החדש, אך התאכזב מהעובדה שהוא קצר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשמסתכלים על משחקים מימינו לעומת ימי ילדותנו, אפשר רק לקנא. מגבלות הטכנולוגיה בעבר הורגשו באופן מאוד בולט ומהותי, ומה שנותר היה לעבוד על המשחקיות כך שתרגש את השחקן כל פעם מחדש. ועוד איך היא ריגשה. היום, הגרפיקה המתקדמת, מודלי הפיזיקה, יכולות העיבוד ודחיסת סרטוני הוידאו מאפשרים העברה של חוויה ברמה הגבוהה ביותר, אך סף הריגוש הפך גבוה משמעותית. נדרש הרבה יותר מאמץ כדי ליצור חווית משחק מרגשת, מעצבת, משהו שנזכור גם בעוד 20 שנה.

Battlestations:Midway מנסה לייצר חוויה כזו, של משחקיות ייחודית וממכרת. הז'אנר המשלב אקשן ואסטרטגיה אינו חדש - כבר לפני כעשור עשו זאת ב-Battlezone ו-Uprising הזכורים לטובה. בשני משחקים אלה השחקן יכול היה לתכנן את האסטרטגיה שלו, ואז לקפוץ לתוך אחד הכלים ולזרוע הרס עד לסיפוק המיוחל. אותו שילוב ייחודי של שני משחקים (האסטרטגיה והאקשן מגוף-ראשון) הוליד לימים את סדרות ה-GTA וה-Battlefield. BS:Midway עושה זאת בצורה מעט שונה: המעבר מהרמה הטקטית מתבצע לתוך אוניה, מטוס או צוללת - ללא רמת הפרט.

המשחק מבצע את העבודה בצורה משכנעת למדי, במיוחד בתחום הוויזואלי. הגרפיקה במשחק נאה ויעילה, והטקסטורות הן ברמה גבוהה. אין אחידות באיכות הגרפית של התצוגה - המים והעננים נראים לרוב מעולה, אך האופק והאלמנטים היבשתיים טפלים במידת מה ולא מושקעים דיים. אבל במשחק מסוג זה, גרפיקה טובה היא רק כלי שרת לקטע החשוב - הממשק והאקשן. פס הקול שמלווה את המשחק מוצלח גם הוא, דרמטי כמצופה ממשחק מלחמתי.
 

שלושה מצבי משחק

 
יש מדריך מקיף למדי וקצת מייגע (הוא חוסם את כל הממשק בזמן שהוא מלמד משהו במהירות שבה דשא צומח), שסובל מחוסרים נקודתיים, אותם מגלים בשלב מאוחר יותר במשחק. ניסיון לפתור חוסר כזה באמצעות החוברת, נידון לכישלון ויוצר אי נוחות רבה: רמת השגיאות, איכות התרגום ואפילו שגיאות מזעזעות באנגלית שהועתקה מהמקור היא כזאת שכולי תקווה שהאחראי לתרגום הקלוקל יודע צרפתית או שפות אחרות, כי אנגלית אין ספק שאין לו מושג.

לאחר שלמדנו עם המדריך את השליטה במשחק, נוכל לבחור בין שלושה מצבים: קמפיין, משימות אתגר ומשחק מרובה משתתפים, שאמור להוות את גולת הכותרת של המשחק. הקמפיין של המשחק מושקע למדי ומתאר את סיפורו של מלח צעיר שמשרת בפרל הרבור ביום התקיפה (ה-7 בדצמבר - Day of infamy).

מאותו יום מתגלגל המלח בין סרטי וידאו אינפורמטיביים (עם דיבוב מגוחך עד מחריד) לקרבות מפתח בזירת הפאסיפיק בזמן מלחמת העולם השניה, תוך כדי התקדמות בסולם הדרגות. הסיפור מגיע לשיאו בקרב 'Midway' - קרב שנערך בין ה-4-7 ביוני 1942 והיווה נקודת ציון בדרך לניצחון בעלות הברית על יפן בדרום מזרח אסיה.
 

פחות אקשן בלייב

 
למי שרוצה לחדד את כישוריו, קיימות 10 משימות מיוחדות לשחקן יחיד, שמטרתן לאפשר שליטה ביחידות של הצד האמריקאי והיפני (שלצערנו אינו בא לידי ביטוי בקמפיין). למרות התוספת המכובדת, המשחק לשחקן יחיד עדיין קצר מדי.

האסטרטגיה במשחק מתייחסת לקרבות ימיים, ואת רוב זמננו במשחק נבלה בטיפול באלמנטים האסטרטגיים. כל משימה מתחילה עם כמה מטרות מיידיות ברורות למדי, ומתפתחת בצורה פתוחה למדי עד סיומה. בקרבות הגדולים יותר כמות הכוחות דורשת ריכוז רב בצג האסטרטגי, ולכן נעביר זמן רב מול מסכי המפה הטקטית (לצערנו כמובן, כי כך נראה פחות אקשן בשידור חי).

למרבה השמחה, האסטרטגיה אינה כרוכה בניהול או איסוף משאבים, אלא בניהול הכוח בלבד. חלק מהאספקטים המעניינים יותר של ניהול הכוח כוללים פריסה של כוחות נוספים כאשר הם זמינים, והחלטת החלטות אסטרטגיות כמו חימוש הכוחות בהתאם למטרה (למשל, האם לחמש מפציצים במטעני עומק נגד צוללות או בטורפדו נגד אוניות).

הקמפיין קצר מאוד (10-11 משימות), ואפשר לסיים אותו תוך 7-8 שעות בערך, ואפילו פחות. המשימות מגוונות וכוללות, ובסך הכל יש תחושה של גיוון, למרות ממשק השליטה שמעט מסורבל. חבל שהקמפיין אינו דו צדדי ולא מאפשר לשחק את היפנים, שהיו עדיפים עד קרב Midway.
 
 

האקשן האמיתי: ריבוי משתתפים

 
האינטליגנציה המלאכותית במשחק פועלת יפה מאוד בהתאם להוראותינו: ניתן להגדיר לכוח כיצד להתנהג במספר פרמטרים (תקיפה חופשית, אש חופשית, פטרולים וכדומה) והיחידות מתנהגות בהתאם להנחיות, כך שאין צורך לקפץ פנימה אל היחידות כדי לתפעל אותן באופן שוטף כל הזמן, אלא לבחור את הנקודות המעניינות יותר או אלה שנתכנן לבצע משהו יותר יצירתי בהן.

השליטה במטוסים ובאוניות היא עם דגש על האקשן והכיף ולא על הפיזיקה, כך שזה לא המשחק לחובבי Silent Hunter ושאר הסימולטורים. הממשק פשוט לתפעול ומותאם לכלי אותו מתפעלים. כדאי לרוב להוריד את רגישות העכבר שמקשה מאוד על השליטה, וקצת חבל שאי אפשר לכוון את כלי הטייס/שייט באמצעות המקשים. מה שכן, לחובבי השלטים למיניהם צפויה עדנה - המשחק פותח בו זמנית לקונסולות וקל להתמצא בהן באופן השליטה בכלים.

האקשן האמיתי נמצא במצב רב המשתתפים. ניתן לשחק בחיבור ישיר, ברשת או דרך האינטרנט, נגד עד שבעה יריבים. משחק מרובה משתתפים כולל אלמנט אסטרטגי, אבל מתפתח ברובו לקרבות סוערים בסגנון עדות ה-Battlefield. המפות המצורפות דומות מאוד למפות המערכה לשחקן יחיד, כך שכדאי להשלים אותו לפני שפונים למשחק המרובה (אין כמו ידע פנימי). היחידות במשחק מאוזנות למדי - לכל צד יש אמנם יחידות שונות, אבל גם נקודות הפתיחה/שליטה שונות, ולעיתים נותנות לאחד הצדדים יתרון על רעהו.

לסיכום החוויה, BS:M הוא חוויתי למדי, עם פרזנטציה נאה ומשחקיות שתורמת להטמעת השחקן במשחק. כז'אנר, אקשן אסטרטגי הוא די מעורב - שני ז'אנרים עם קהלי יעד שונים, שאף אחד מהם לא בהכרח קל לריצוי. התערובת של BS:M קורצת לשחקני אסטרטגיה שרוצים קצת אקשן, ולשחקני אקשן שמסוגלים לעכל אקשן לא מתוחכם עטוף באסטרטגיה. ייתכן שהמשחק לא יהיה מספק לשחקנים הכבדים משני הצדדים.

ואם מדברים על סיפוק - עד שלא תתפתח קהילה מקוונת סביב המשחק (כולל מצבים ומפות) או הרחבות שיתנו עוד בשר, החוויה, מהנה ככל שתהיה - קצרה מדי כדי לספק את אותו WOW שנזכור בעוד שנים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by