ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
עולמות וירטואליים: ולנטיין 

עולמות וירטואליים: ולנטיין

 
 
אדר שלו

ספיד דייטינג בסקנד לייף והאווטארית שגזרה את ליבה החוצה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
איכסה. פעם ראשונה (צילום מסך)
 איכסה. פעם ראשונה (צילום מסך)   
עוד לא יצא לי לכתוב אף פעם טקסט בסגנון הספרותי המכונה "העורכת הכריחה אותי", מהסוג השמור למייקלואיסים למיניהם שזה עתה קיבלו טור במעריב לנוער, בו הם יתמידו שלושה שבועות לפחות, או עד שהטלנובלה שלהם תרד מהמסך והמניות/קוביות יצנחו.

אבל טור על ולנטיין, חג האהבה הנוצרי, בהחלט עונה על ההגדרה הזו. מדובר בחג מגעיל ביותר, והאיכסה פיכסה אינו פוסח על סקנד לייף, עולם וירטואלי שבראש ובראשונה מהווה זירת מסחר עירנית. כעת הזירה הזו, על שלל חנויותיה, מקושטת בלבבות אדומים, בלונים ורודים, פרחים סגלגלים, פרפרים וציפורים.

במסגרת אווירת הנכאים הזו, שמתי פעמיי בשבוע שעבר לכיוון אירוע ספיד-דייטינג וירטואלי, שהתרחש בסמגרת סקנד לייף, ללא כוונות מוצהרות אודות היכרות בעולם האמיתי. לדברי המארגנת, עלמת חן בשם ריטה, מטרת המסיבה היא למצוא את הסקנד לייף פרטנר שלך. למרות זאת, נתקלתי במקרים בודדים של אנשים שחצו גבולות וים כדי לפגוש מישהו שהתאהבו בפניו הדמיוניות ובכושר הביטוי שלו בצ'ט. השאר מוסיפים את הפרטנר לפרופיל המשתמש שלהם, מוסיפים תמונה זוגית והופכים דביקים ומעצבנים.
 

כמו אתרי היכרויות, רק יותר גרוע

איכסה. פעם שנייה (צילום מסך)
 איכסה. פעם שנייה (צילום מסך)   
האליטות של סקנד לייף, מעצבים (בגדים, בתים, רהיטים ומה לא), כותבי סקריפטים (תוכנות שפועלות במסגרת SL, וכתובות בשפה הפנימית של המשחק) ואנימטורים (יוצרי אנימציות, תוכנות קטנות שמזיזות את הדמויות), מתייחסים בזילזול לסייברסקס. הם כאן כדי לעבוד וליצור, ושאר האוכלוסיה מכסה להם את הקרקע ב-poseballs, כדורים שיוצרים תנוחות סקס שונות. חלקם מצניעים את הדעה הזו, כדי למכור יותר כרטיסי ברכה ורדרדים בחנויות שלהם.

ובצדק, יש לומר. באי מסיבת הספיד-דייטינג מרתקים ורהוטים כמו ילדים בני 14, שהיו צריכים להירשם ל-Teen Grid (סקנד לייף לבני 13-18), אבל העדיפו להגיע לאזור המבוגרים.

מסטטיסטיקות שפירסמה החודש לינדן לאב, עולה שרק 1.24% ממשתמשי סקנד לייף הסכימו להיכנס לגטו המכונה Teen Grid. שאר בני הנוער כנראו שיקרו לגבי גילם, וחלקם יושבים ליד השולחנות באולם בו אני נוכחת. השירות לא כרוך בתשלום, אבל יש צנצנת טיפים בכניסה, והמבקרים מכניסים לתוכנה כמה לינדן-דולרים.
 
 סקנד לייף זה לא משחק מחשב - זה עולם וירטואלי בתלת מימד, שמזכיר משחקים מרובי משתתפים כמו World of Warcraft. מספר גדול של שחקנים נמצאים בזירת ענק אחת, בה הם מצ'וטטים, עושים שופינג ויוצרים חפצים ומבנים משלהם. חברות גדולות כמו IBM, אדידס ורויטרס פתחו כבר סניפים בסקנד לייף, ומוזיקאים כמו סוזן וגה ו-U2 ערכו שם הופעות חיות. בקיצור, לא משעמם לרגע. אדר שלו תצבור מדי שבוע חוויות מטיולים בסקנד לייף ותחזור משם כדי לספר. 
דמיינו לעצמכם אווירה של אתר היכרויות סליזי ועתיר שגיאות כתיב, והקצינו את התמונה הזו בכמה מעלות. בסקנד לייף מדובר באירוע פאתטי עוד יותר. בעולם בו כמה דולרים בודדים עושים אותך עשיר, ובו כל אחד יכול להיראות כמו בראד פיט בכמה קליקים - מי שנזקק לשירות היכרויות, סימן שמשהו אצלו מעוות. השולחנות לידם אנחנו יושבים כוללים סקריפט שמקציב חמש דקות לשיחה לפני שעוברים לשולחן הבא, בו ממתין הדייט הבא. הוא גם מציע נושאים לשיחה. "דברו על המוזיקה שאתם אוהבים", מדבר אלינו השולחן.

"אני אוהב הכל. פופ, רוק וטראנס", אומר הברנש שיושב מולי, דני. אני שוקלת ברצינות לפצוח בשיחה עם השולחן האינטליגנטי במקום. "אז איך אמרת שקוראים לך?"
- "כתוב לי מעל לראש. לכל הדמויות בסקנד לייף כתוב", אני מזכירה לו.
-"אה".
שתיקה רועמת.
דני מנסה לברר מאיפה אני ב-RL (קיצור של real life, להבדיל מסקנד לייף), עבירה חמורה על החוק הבלתי כתוב לפיו לא שואלים מישהו שלא מכירים היטב לגבי החיים האמיתיים שלו. שארית האירוע ממשיכה את הקו הטרחני הזה.
 
 

עוד חודשיים למנאייק

המספריים של אדינה (צילום מסך)
 המספריים של אדינה (צילום מסך)   
אבל כנראה שאני הציניקנית היחידה בחבורה, כי תוך שבוע נכחתי בחתונה של אחד הזוגות שנפגשו באירוע - שניהם בלונדינים להחליא, ממש ככוכבי משמר המפרץ. המסיבה התקיימה בגן מוריק ומעוטר קשתות לבנות, שכלל כמובן גם לבבות אדומים, בלונים ורודים, פרחים ושאר אביזרים. האורחים שמאיישים את הספסלים בכנסיה מפטפטים ומציפים את הצ'ט בדברי הבל, כמו שרק נודניקים של אתרי היכרויות יודעים לעשות.

האורך הממוצע של חיי נישואין בסקנד לייף הוא רק כחודשיים, אמר לי פעם אזרח וירטואלי ותיק. "שתקו כבר! אחרת אני לא מזמינה אתכם לחתונות הבאות שלי", צועקת הכלה על האורחים, חצי בצחוק. כנראה שהיא מכירה את הסטטיסטיקות האלו.

ערב לפני ולנטיין אני פוגשת את המעצבת אדינה סויוז בעיר הווירטואלית Suffugium, שמעוצבת באווירת 1984. הגירסה הרשמית טוענת כי רובוטים כבשו אותה לפני שנים, ועכשיו הזקיפים הרובוטים מרחפים ברחובות, עוצרים את העוברים והשבים ברחוב כל כמה דקות ל"סריקה שגרתית". אדינה מציע לי צמיד שנקרא "drone-be-gone", בתרגום חופשי: "עוף-רובוט".

"תענדי אותו והם יעזבו אותך בשקט", היא מסבירה. את הצמיד היא דגה באחד מפחי האשפה בעיר. בעבר מצאתי בהם משקפי רנטגן ופחית קולה, אבל מעולם לא צמיד פטור מרובוטים.

אדינה לובשת חולצה לבנה שכתוב עליה I Love You. במקום בו מצוייר הלב ישנו קרע גדול, והלב הפצוע ושותת הדם שלה מטפטף נוזל אדום סמיך על כל החולצה, שכבר נראית מוכתמת. בידה זוג מספריים גדולות חדות, עליהן אותו נוזל שלא מותיר מקום לפרשנות. תחפושת מושלמת לוולנטיין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by