ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
עולמות וירטואליים: בית הכנסת 

עולמות וירטואליים: בית הכנסת

 
 
אדר שלו

בקהילה היהודית של סקנד לייף אוכלים גפילטע פיש דימיוני מקרפיונים דמיוניים עוד יותר וחובשים כיפות קטנות מפיקסלים. מבט מקרוב על בית הכנסת הווירטואלי הראשון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בית כנסת בסקנד לייף. אין חזן (צילום מסך)
 בית כנסת בסקנד לייף. אין חזן (צילום מסך)   
בזכרונות הילדות שלי מכפר סבא, בית הכנסת השכונתי שלנו ניצב איפשהו בקצה הרחוב, אם כי עכשיו אני לא מצליחה למקם אותו בין קולנוע עמל למכולת ברחוב רופין. המבנה קיים בין שתי אזני בשלמותו, אבל התאים האפורים שאמורים להציב אותו בנקודה הנכונה כבו.

ייתכן שזה בגלל היעדרותי מבית הכנסת ומכל מה שנוגע ולו בעקיפין ליהדות, חגי ישראל וכדומה. סבי היה אדם דתי שמניח תפילין ומדקלם לנו באריכות את סיפורי בראשית באותו טון אגדתי בו היה מספר את סיפורי האחים גרים, אבל חוויית בית הכנסת שלי ושל אחותי דמתה יותר למערכון של ארץ נהדרת בכיכובם של פילוס גבריאל וזוגתו דקלה בודפיקה (שם מעולה לדמות, אגב). מצ'עמם.

בימי שבת וכיפור אחותי הקטנה ואני היינו מחנות בבית הכנסת את האופניים, בידיעה שאף אחד לא יגנוב אותם כשברור שאלוהים השקוף עומד בכניסה, ליד שער הברזל, ובודק תיקים. בגיל תשע אלוהים כנראה נרדם בשמירה ואופניי האדומים נשדדו באכזריות. ועוד בשבת.

מאז ועד ימי סקנד לייף לא ביקרתי שם שוב.
 

גפילטע בכאילו

בית הכנסת. טפטים מעניינים (צילום מסך)
 בית הכנסת. טפטים מעניינים (צילום מסך)   
אתמול קפצתי לביקור בבית הכנסת "בית ישראל" שבסקנד לייף, אחד מבין השניים הקיימים בין כתליו האינסופיים של העולם הווירטואלי התלת מימדי הזה. התלוותה אלי כרמל ויסמן, חוקרת תרבות, טכנולוגיה ומיסטיקה יהודית, שכותבת בין היתר על יהדות קצת יותר סטנדרטית וקצת פחות הזויה.

"בית ישראל" הוא הפופולרי מבין השניים, וכעת הוא שוקק והומה. בשנה שעברה, כך סיפר לי אחד הישראלים הוותיקים הבודדים הנמנים על וותיקי SL, ערכו שם סדר פסח כהלכתו בגירסה נטולת דודות מעצבנות, ולעסו חרוסת בכאילו וגפילטע שהוכן מקרפיון עשוי פיקסלים.

המבנה של "בית ישראל" הוקם לפני פחות משנה על ידי בת' אודטס, יהודיה אמריקנית. הקירות מעוטרים במעין שטיחים צבעוניים עם דוגמאות ("בחירה מעניינת לטפטים", מעירה כרמל), אבל אודטס אומרת ש"זה לא בית כנסת היפי", וצוחקת. במרכז האולם ניצבות ארבע שורות של ספסלי עץ דמיוניים, ובקצהו ארון הקודש ודוכן הנאומים הקטן, המכונה "עמוד" בסלנג של חזנים.
 
 סקנד לייף זה לא משחק מחשב - זה עולם וירטואלי בתלת מימד, שמזכיר משחקים מרובי משתתפים כמו World of Warcraft. מספר גדול של שחקנים נמצאים בזירת ענק אחת, בה הם מצ'וטטים, עושים שופינג ויוצרים חפצים ומבנים משלהם. חברות גדולות כמו IBM, אדידס ורויטרס פתחו כבר סניפים בסקנד לייף, ומוזיקאים כמו סוזן וגה ו-U2 ערכו שם הופעות חיות. בקיצור, לא משעמם לרגע. אדר שלו תצבור מדי שבוע חוויות מטיולים בסקנד לייף ותחזור משם כדי לספר. 
ניכר כי המבנה לא עוצב בידי אחד מהגרפיקאים המקצועיים שמאכלסים את סקנד לייף - אין דיוק בפרטים הקטנים, אין טקסטורות מדוייקות, ויטראז'ים על החלונות וכדומה. זה לא מפריע לעשרת המבקרים האחרים איתם אנחנו מצ'וטטות. אין דרשה או תפילה, אבל הם באו למען המינגלינג. בחבורה מצאתי ישראלית אחת בלבד, שהקלידה עברית באותיות לועזיות, ועוד ב-Caps Lock.

בכניסה ישנה קופסה קטנה עם הדפס של מגן דוד, ומי שלוחץ עליה מקבל במתנה סידור תפילה קטן בעברית וכיפה זעירה, לגברים שבחבורה. כרמל שואלת אם יש קוד לבוש, ואז אני שמה לב שאף אחת מהמבקרות אינה מכוסה עד המרפקים והברכיים. כל הנוכחים, ללא יוצא דופן, יושבים על הפופים והכורסאות ומתבטלים. אודטס מבהירה שאין פה רבי או חזן. בחנוכה האחרון מתנדב אקראי היה אחראי על הדלקת הנרות. היא מבטיחה שבפסח הקרוב ייערך הסדר כמה וכמה פעמים, כדי שכולם יספיקו לבוא להתארח.
 
 

לא מקבלים טיפים

יהודיה כשרה (צילום מסך)
 יהודיה כשרה (צילום מסך)   
במציאות אין מצב שיתפסו אותי בבית כנסת כלשהו, אבל זהו ביקורי השני בבית הכנסת בסקנד לייף. בחנוכה האחרון באתי לטקס הדלקת נרות, ישראלית יחידה בין יהודים אמריקנים דוברי יידיש. "זה כמו כשנמצאים בחו"ל, ושמרגישים בכל זאת צורך להתחבר לקהילה", מנסה כרמל להסביר.

שאלתי את אודטס איפה צנצנת הטיפים המסורתית, שניצבת בכל מקום ואתר על הגריד של סקנד לייף - זו שהאורחים מקליקים עליה כדי לתרום כמה מעות במטבע המקומי, לינדן דולר. "אין כאן צנצנת טיפים, והחלטתי מראש להימנע מקבלת תרומות. בית הכנסת כאן למען התושבים ולא למטרת רווח", היא עונה. אני רוצה להגיד לה שזו לא דת אותנטית, וודאי שלא יהדות אמיתית, עד שלא מוציאים לך מהכיס כמה גרושים, אבל מעדיפה לא להסתבך עם ראש הקהילה היהודית המקומית.

הקירות הם כתלי בית כנסת, אבל בסך הכל מדובר במקום מפגש רגיל בתפאורה קצת אחרת. "בית ישראל" אינו מתחרה בהצגה שמקבלים מבקרי הכנסייה על שם אלביס, עליה כתבתי בעבר, בימי ראשון בסקנד לייף. בחגי ישראל נערכים בו אירועים ותפילות, אבל פרט לכך הוא ליברלי אפילו יותר מהרפורמי שביהודים.

בדיוק כשעמדנו לשגר את האווטארים שלנו למקום אחר, נכנס בשערי בית הכנסת אדם בשם הירו. הוא מאשר לי שאת שמו שאל מדמות מהתנ"ך של סקנד לייף, ספר מד"ב-סייברפאנק בשם
"Snow Crash", זה שממנו קיבל מנכ"ל מעבדות לינדן פיליפ רוזדייל את ההשראה ליצור יקום וירטואלי-דיגיטלי בתלת מימד לפני כעשור.

וזה מזכיר לי: באחד השלבים המוקדמים של הסיפור מנסה גיבור הספר, הירו פרוטגוניסט, להבין מה הוא אותו קובץ קטלני שקיבל בסיור אקראי בעולם הווירטואלי בו מתרחש הסיפור. "זה וירוס, סם או דת?" הוא שואל את הדילר בקרן הרחוב, והתשובה שהוא מקבל היא "מה ההבדל?".

עכשיו אני תוהה אם גם הירו פרוטגוניסט המקורי, הדמות הבדיונית שבזכותה אנחנו כאן, היה יהודי. אחרי הכל, רק יהודי עונה על שאלה בשאלה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by