ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
איסור הנגיעה, זה כולל בציצי?  
 
 קול חתן וקול כלה, סבא לינק למען קירוב לבבו   
 
גדי שמשון

למאיה נשבר מגברים שלא בנויים לקשר. מאיה חיפשה בחור דתי. מאיה נרשמה לאתר שידוכים לכיפה הסרוגה. מאיה נזרקה ממנו בלי אתראה תוך חמש דקות. סבא לינק בסיפור קצר על צו פיוס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קהל היעד של דוסידייט. התמונה מתוך "נשים יהודיות רטובות", אתר שהיה ואיננו. למצולמות אין קשר לכתבה
 קהל היעד של דוסידייט. התמונה מתוך "נשים יהודיות רטובות", אתר שהיה ואיננו. למצולמות אין קשר לכתבה   
הנה סיפור רשת, שאין לי עדיין מושג מה המוסר-השכל שלו. למאיה (שם בדוי), סטודנטית מירושלים, קצת נשבר מהחומר האנושי הגברי המקובל. היכרות עם כמה צעירים דתיים שכנעה אותה שאולי, דווקא בקרב אלו שלא מנסים לשבור את שיא מהירות ההגעה למיטה, היא תמצא אהבה. לפני כשבועיים שלחה לכמה מחבריה אימייל מעט נלהב, המובא להלן בקיצורים הכרחיים:

"אני רוצה לחלוק עמכם אוצר: www.dosidate.com - אתר שידוכים לדוסים. ברור שנרשמתי, מיד אחרי שסיימתי לחפש את כל הדוסים שאני מכירה (מצאתי אחד). לא היתה אופציה של חילונית, ולכן בחרתי את האופציה המעליבה משהו "חפיפניקית", ומכיוון שמשפחתי האובדת היא חילונית הוכרזתי מיד כ"חוזרת בתשובה". בינתיים עוד לא פנה אלי אף דוס, אבל אני שומרת על אופטימיות. עדכונים בהמשך".

דוסידייט, אתר שידוכים פופולארי וחינמי לציבור הדתי-לאומי, בא לענות על צורך בוער במגזר חביב זה. כפי שמתאר במעריב חנוך דאום, דוס המחמד של העיתון: "הרווק הדתי מוצא עצמו לעתים קרובות בין שמיטה להר סיני: אין לו יכולת לחיות עם בת זוג בלי חתונה כנהוג במגזר האפיקורסי מחד, אולם גם שדכנים שיחתנו אותו ויהי מה כבמגזר החרדי אינם בנמצא. דוסידייט הוא הפתרון המקוון למזורם של הפנויים-פנויות במגזר הדתי. מדובר באתר שמשמש כשדכן החרדי וכפאב החילוני".

מאיה: "מיהרתי להירשם. יש לי פטיש אמיתי לגמרי לחובשי כיפות, והסברתי אותו ברובריקה הפתוחה "קצת על עצמי". הרגשתי שהגעתי למקום הנכון. אגב, שאלון ההרשמה הוא חוויה אנתרופולוגית משובחת – הנשאלים מסווגים את ייחוסם השבטי (כהן, לוי או סתם ישראל), העדתי (אשכנזי, ספרדי או מעורב), דעותיהם הפוליטיות, והנשים נשאלות אם הן לובשות מכנסיים (אף פעם לא, לפעמים, תמיד) ואם בכוונתן לכסות את ראשן כשהיום הגדול יגיע".

"כמה דקות אחרי שאישרתי את ההרשמה שלי נחסמה דרכי לאתר. המערכת לא זיהתה את שם המשתמש שלי, לא את הסיסמא ולא את כתובת המייל. לאחר מספר ניסיונות כתבתי מייל לוובמסטר, גרייסון לוי, וביקשתי את עזרתו. הוא לא נשמע מופתע בכלל".
 
אביבית חבשוש. כותבת בלוג אדוקה
 אביבית חבשוש. כותבת בלוג אדוקה   
גרייסון לוי באימייל למאיה: "נאלצתי לבטל את חברותך מסיבה כלשהי, שאינני זוכר אותה כרגע. כשאני מוחק מישהו מהמערכת, כתובת האימייל שלהם נאסרת לשימוש נוסף באתר. אולי תעזרי לי להיזכר באשר לבעיה שגרמה לי למחוק אותך מהאתר?"

מאיה, שמילאה את פרטיה בתשומת לב וברצינות (פטיש זה פטיש, גם אם הוא לכיפות סרוגות ולא לחגורות עור), הבינה שהסיבה האפשרית היחידה למחיקתה היא היותה חילונית. היא החזירה ללוי מייל זועם משהו: "הרשה לי לומר שאני נדהמת לגלות שיש לכם כללים מגבילים כאלה באתר, שבמבט ראשון נראה פלורליסטי למדי. כעת, כשאני מבינה שאתה עובר על הפרופילים של אנשים ומוחק כל מי שלא מתאים לך, אני יכולה לנחש כמה סיבות שבעטיין מחקת אותי. אבל אני לא מתכוונת לשתף אותך בהן. אין לי כל כוונה לספק לך הצדקה לצרות המוחין ולאפליה הברוטלית שאתה מנהיג באתר, ומאחר ולא טרחת בנימוס אלמנטרי להתריע בפני בטרם נמחקתי, אני מניחה ש"הבעיה" תישאר בגדר מסתורין".

גרייסון לוי, במייל חוזר למאיה: "כמובן שאני קורא כל פרופיל אישי של מצטרף לאתר. בכל יום סוטים, בדחנים, קטינים ואנשים אחרים, שכל מטרתם לנצל לרעה את המערכת, מנסים להירשם. אם לא הייתי מסיר אותם האתר היה נהרס. אני קורא כל הרשמה במהירות ובזהירות, ולא מסתיר זאת. זה חיוני בעיני. כל מי שכותב תיאור אישי של "asdfkg aksfg aksfg askdf ", יחד עם הסוטים, הבדרנים והקטינים, נמחק. כנראה שזה מה שקרה גם במקרה שלך. צר לי שחשת צורך להעליב זר מוחלט (אני). גרייסון".

בהתחשב בשבר הקיים בחברה הישראלית ובאופי הכל כך שונה של המגזרים השונים, יכול להיות שעם כל העצבים שחטפה, ממאיה נחסך שברון לב גדול הרבה יותר. בתגובה לסבא לינק, אישר לוי את עובדת מחיקתה של מאיה מאתר דוסידייט.


גן המחשבות העממיות

כמו שהבטחתי לכם בשבוע שעבר, הבלוגר הנבזי והחביב Emale, המוציא לאור את "השבוע בשלולית", מקומון הבלוגוספירה, יביא בכל שבוע ממיטב הדאחקות והגראפומניה של אלו שיש להם מה לומר אבל הם לא מצליחים למצוא את המגירה.
 
 
והשבוע על תמרה של מאיר. תמרה, בחורה עממית בת 31, בעלת תובנות מהאוניברסיטה של החיים, נשואה ואם, מנהלת רומן עם אחד, מאיר. לבלוג קוראים "גן המחשבות", והוא עוסק ב- "אהבה, שנאה, אושר, צחוק, בכי, אכזבה, קינאה, רגש, והמון דילמות". אם זה לא מספיק, הרי שבבלוג נמצא שירים של יואב יצחק, תובנות של קיפוד ("אהבה היא הגרלה, היא הימור"), סיפורים סוערים ("תמיד שאנחנו המון ביחד, אז אנחנו הולכים לאכול סושי במסעדה יפנית") ושיעור בעברית כהלכתה ("רציתי להגיד למאיר שאולי נפרד וזהו כי אולי פתאום המצב לא מתאים לו?"). האמת? בלוג מרתק, אולי דווקא בזכות כל הקיטש העממי שמסביב.

ממש עכשיו גילה בעלה של תמרה את הרומן, ותמרה עזבה את הבית. המדהים הוא שלמרות הסערה הנפשית, לא זנחה תמרה את קוראיה והיא ממשיכה לעדכנם. מומלץ להמשיך לעקוב אחרי הטלנובלה ההודית הנרקמת לנגד עיניינו.


הודעת השבוע

למדתי לקח. גמרנו עם טורים חיוביים ומלאי אהבה כמו בשבוע שעבר. חרא של תגובות היו, אבל פרס בכל זאת יש – שמעון היקר, שטען שהוא לא קורא את הטור אבל חזר פעמיים כדי להתווכח עם אנשים. קורא כלבבי: גם לא קורא (אפשר למחזר חומרים), גם חוזר כמה פעמים (רייטינג) וגם מגיב (אפשר לתת פרסים). הייתי מחזק את ידיו, אבל אני משוכנע שהוא לא קורא את זה.


----

רשימת הדיוור של סבא לינק – מיטב המעשיות היהודיות וסיפורי מוסר השכל לקודש ולחול
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by