ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
נמרי נייר בלי שיניים 

נמרי נייר בלי שיניים

 
 
 גדי שמשון

כשפיה חסום בצו בית המשפט, תקפה התקשורת הממסדית את הפצת המידע על פרשת נמרודי באינטרנט. זה לא כי הם הפכו פתאום למגיני איסור הפרסום, וגם לא כי העיתונים הגדולים כתבו על עצמם באובייקטיביות יתירה. הם פשוט מאוימים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זו כבר לא העיתונות של פעם, בייבי. רוזלין ראסל וקרי גרנט ב`נערתו ששת`
 זו כבר לא העיתונות של פעם, בייבי. רוזלין ראסל וקרי גרנט ב`נערתו ששת`   
את האמת, לא כדאי להלחין את דבריו של רזי ברקאי? חודשיים וקצת לפני המילניום, העולם הנאור דוהר על אוטוסטרדת המידע, וכאן בפלשתינה, אנשי תקשורת בכירים עדיין חיים בימי הדיליג`נס. ועל זה כבר אמר ראש ממשלה לשעבר אחד, המצוטט בעיתון מתחת לחיוך זחוח מאוזן לאוזן "ימים קשים של עלבון צורב", את ההגדרה הקולעת הבאה: הם מ-פ-ח-ד-י-ם!

ואפשר להבין את הפחד שלהם. האינטרנט מייצגת את האיום הגדול ביותר על העיתונות הקיימת. לא כי אנשים יפסיקו לקרוא עיתונים, לצפות בטלוויזיה או להאזין לרדיו (הם לא), אלא כי כל היררכית הכוח של העברת המידע, שזה אומר היכולת של מעטים לעשות בו (ובנו) מניפולציות, מתהפכת.

האינטרנט הפכה לנושא סקסי בעיני התקשורת מאז עזבה את מדורי התרבות והמחשבים, והחלה לככב במדורי הכלכלה. סקסי ככל שיהיה המדיום בעיני אלו המגלים אותו לראשונה, יש הבדל בין התיאוריות המרתקות על אמצעי תקשורת ההמונים המהפכני, לבין ההיתקלות החזיתית בכוחם של ההמונים העושים את המדיום החדש. ואין כמו הפרשה הישנה-חדשה על עופר נמרודי כדי להאיר, שוב, את הרווח שבין התקשורת לאינטרנט.
 

כלבי השמירה של אינטרסי המו"ל

מניפולציה תקשורתית זולה על מאט דראדג`, רכילאי הרשת המסמל את איום האינטרנט על המדיה הוותיקה
 מניפולציה תקשורתית זולה על מאט דראדג`, רכילאי הרשת המסמל את איום האינטרנט על המדיה הוותיקה   
במאבק הצודק של התקשורת נגד צווי איסור פרסום גורפים, שחלקם אנכרוניסטיים בעליל, אין קל יותר מלהשתמש בעצם קיומה של רשת האינטרנט כדי להלך אימים על הרשויות. בכתבה שהתפרסמה בסוף השבוע האחרון בהארץ, ועסקה בשמועות שנפוצו בפורומים השונים באינטרנט ביחס לפרשת נמרודי, נכתב: "במקום שהמידע יופץ בידי גורמים אחראיים, שאמונים על עקרונות בדיקה מקצועיים ושניזונים ממקורות רציניים, מופקרת הזירה בידיהם של חובבנים הששים ללבות מהומה".

צודקים בכל מילה, האמת. רק הטון הזה, עם הניחוחות הטכנופובים של "הרשת הזאת עם כל הסוטים, הנאצים והמטורפים", מזכיר לי אוטומטית את הגורמים האחראיים, האמונים על עקרונות בדיקה מקצועיים והניזונים ממקורות רציניים, שסיפרו לנו למשל, על חיילות שעצרו חוטפי רכב חמאסניקים, יחיעם אוחנה נגד שופט בית המשפט העליון שבעל קטינה ובנג`מין ניתאי, סוכן הסי.אי.איי הנורא שעבד על כולנו ונבחר לראשות הממשלה.

שלא לדבר על זה שפרשת האזנות הסתר, שפרשת נמרודי הנוכחית היא עוד ספיח שלה, היא לא בדיוק רגע השיא של העיתונות בישראל. לכל העיתונים יש בה איזה שהוא אינטרס, ובמידה כזו או אחרת כולם, לאורך חמש השנים בהן הפרשה מעיבה על התקשורת בישראל, מעלו בציבור שבשמו הם פועלים. בין אם בכתיבת ידיעות שקריות, או בהסתרה של עובדות רלוונטיות, הבלטה של טפל על חשבון העיקר או סתם סבסוב של תשומת הלב הציבורית לנושאים לא רלוונטיים.

ואם התקשורת לא יכולה (ולא רק בגלל צוו איסור הפרסום), ולא רוצה לספק לציבור את המידע הנכון, לא פלא שיש צימאון לאפיקים אלטרנטיביים. אין מה לעשות. ומקרה נמרודי הוא בדיוק מסוג המקרים בהם לפעמים "כוסון_19" שתפגשו באיזה חדר בצ`ט יכול להיות יותר נטול פניות ממערכות העיתונים, שכבר חמש שנים לא יודעות לאן יוליכו את החרפה.

כמובן שברוב המקרים, ובמיוחד כאשר אין הם עוסקים במו"ל שלהם או המתחרה, העיתונאים בישראל עושים עבודה מקצועית קשה, טובה ומקצועית. כדאי להוסיף שתי נקודות לדיון:

האחת, אם עיתון הארץ כבר עושה כתבה על הפורומים באינטרנט, ושם למעלה תמונה של הודעה עילגת מתוך פורום בוואלה (כנראה של חובבן כלשהו השש ללבות מהומה), מעניין למה לא הוזכרו בכתבה הפורומים בהם כמעט ולא נמחקו הודעות בנושא פרשת נמרודי, הפורומים של IOL, שהם גאוות יחידת האינטרנט של קבוצת הארץ.

והנקודה השניה היא שלפעמים, גם בעידן האינטרנט, צווי איסור פרסום עובדים. עובדה. כותב שורות אלו היה בין אנשי האינטרנט שלפני יותר משנה מחק ללא לאות, ונגד עקרונותיו הבסיסיים, הודעות פורומים שונות שעסקו בלינור אברג`יל. האונס פורסם בסי.אן.אן, בעשרות מקומות אחרים, ובכל זאת לא הגיע לתקשורת הממוסדת שחרקה שיניים. וזה עבד. האנס, נור שלמה (נור הוא שמו הפרטי) לא חשד בכלל, כמו חלק לא מבוטל מהציבור, חזר לארץ ללא חשש, נתפס, נשפט והורשע.
 

לסיום, ציון לגנאי ושני צל"שים

``האם לא הגיע הזמן לצנזר את האינטרנט?`` (רזי ברקאי, שם, שם)
 ``האם לא הגיע הזמן לצנזר את האינטרנט?`` (רזי ברקאי, שם, שם)   
ציון לשבח ל"גלובס", שלפחות מבחינת התייחסותו המערכתית לרשת הוא העיתון הרציני ביותר בארץ, שפירסם באתר האינטרנט שלו, בארבע לפנות בוקר ביום שישי את פרטי הפרשה, וכך היה לכלי התקשורת הרציני הראשון שחשף את הסיפור, ועדכן את האתר לכל אורך סוף השבוע. גם ב"אינטרנט הזה", מסתבר, יש מקום לכלי תקשורת "אחראיים, אמינים ומקצועיים".

ציון לגנאי לעוזר דובר המשטרה, שהסביר למערכת נענע כי הוא לא משתף פעולה עם עיתונאי רשת כי "כל אחד יכול לפתוח אתר חדשות באינטרנט ולהגיד שהוא עיתון". כדאי אולי להזכיר לו כי במדינה דמוקרטית, וזה מה שישראל מחזיקה מעצמה, כל אחד יכול גם לפתוח עיתון ולהגיד שהוא עיתון.

(מצד שני, לא כל הממסד עדיין בדיליג`נס. ללשכת העיתונות הממשלתית אין בעיה להכיר בעיתונאים של שירותי חדשות באינטרנט ולנפק להם תעודות עיתונאי. שאו ברכות).
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by