ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תפחדו לפתוח את הפה 

אל תפחדו לפתוח את הפה

 
 
רוני שני

השבוע קיבלנו הוכחה נוספת לכך שבדמוקרטיה הישראלית אולי יש רעיונות נורא יפים, אבל מזל שיש בלוגים שמאפשרים להוציא אותם לפועל. דעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אחרי אירועי היום, אני כבר פוחד לפתוח את הפה. אבל בכל זאת, יש לי עוד כמה הערות". את המילים הללו לא כתב אסיר פוליטי באחת ממדינות דרום אמריקה, לא מאפיונר שהפך לעד מדינה ולא המפכ"ל קראדי ביום שבו ברח בני סלע מן הכלא.

הכותב הוא דווקא בחור צעיר ודי צנוע, יריב חבוט שמו. מה עורר בו פחדים כה עמוקים וחשש כה גדול, עד כי הוא מסרב להכניס בסוד הדברים אפילו את המגיבים לפוסט שפירסם בבלוג שלו? התשובה פשוטה - הוא הביט קדימה בלי לשים לב שהוא נתקל בחוט הדק שמפריד בין חופש ביטוי לבין צנזורה.

ביום חמישי פירסם חבוט במדור "הרשת" של אתר נרג' מאמר תגובה לפרויקט סיכום השנה ברשת של גלובס, שהעניק לראשי אתרי התוכן המובילים בישראל במה כמעט חופשית להאדרת שמם. אבל מסתבר שזו זכות שמוענקת רק למנהלים. כשהגולשים - אלה שאותם אתרים חבים להם הכל - מעוניינים לבקר את הדברים ולצעוק "המלך לא לבוש בארמאני, זו כולה חולצה משוק בצלאל", מדובר בהגדשת הסאה.

מספר שעות לאחר שמייסד ישראבלוג האשים את הדוברים שצוטטו בגלובס בשחצנות, הוסר המאמר מן האתר, וחבוט, שחי במדינה דמוקרטית, איבד במחי Del את חופש הביטוי המוקנה לכל אזרח. מדוע נשללה ממנו החירות הזו, שאורי רפאל, עורך האתר, הירבה להלל בעבר? כנראה משום שביקר גם את דבריו של שאולי אלימלך, מנכ"ל האתר שנתן לו במה.

הברז נסגר אבל המידע זורם

דמוקרטיה היא שיטת ממשל בעייתית, משום שהיא מתנהלת כל העת על הציר שבין הזכות לחירות ושוויון, לבין הצורך להגביל את זכויות הפרט על מנת לשמר את היציבות. המתח התמידי הזה אינו דוגמה תיאורטית שמתכתבת עם שיעורי האזרחות בתיכון. הוא עומד למבחן יומיומי: חופש הביטוי מתנגש תדיר בדרישה להפעיל צנזורה וזכות הקניין נאבקת לשמר את כוחה אל מול הרגולציה.

השבוע הפך נרג' את הדיון האידאי למקרה מבחן מעשי, כשהעמיד את הקפיטליזם - אותה התגשמות עילאית של הזכות לבעלות - לפני הזכות הבסיסית של אזרחים להביע את דעתם.

המהירות שבה בחר המנכ"ל לסגור את ברז הפרסום כדי להוכיח מי שולט על זרימת המידע התבררה כצעד נמהר שרק מעצים את חוסר הרלוונטיות שלו. כי תוכן הגולשים, זה שאנשי המדיה המסורתית פוחדים ממנו - שוב ניצח, והוכיח שגם אם אף אחד לא באמת מבין מה זה Web 2.0 - עדיין מסובך מאוד לעצור אותו.

אחד החידושים המשמעותיים ביותר של מהפכת התוכן העצמאי היא ה-Citizen journalism - עיתונות אזרחית, שפועלת על בסיס קודים אתיים דומים, אך אינה עפר לרגליהם של שיקולים מסחריים. לתהליך הזה יש השלכות מרתקות על עתיד העיתונות: לא במובן שכל קורא הופך לעיתונאי, אלא בעצם העובדה שכל אחד לא רק רשאי להביע את דעתו, אלא אפילו מסוגל לכך בכלים פשוטים למדי.

הצעד הקיצוני שנקטו ראשי האתר, ולא בפעם הראשונה, עלול להתברר כבומרנג כואב. פשוט כי לכותבים יש חלופות. חבוט לא זקוק לשירותיו המגבילים של אלימלך. יש לו בלוג.

ולכן אחרי הכל, הבחירה הפופוליסטית של מגזין "טיים" בגולשים כאנשי השנה לא היתה כה מטופשת וחנפנית. הנה בלוגר שהצליח לנצח את הנציגות המקוונת של העיתון השני בגודלו במדינה. איך הוא עשה זאת? במו ידיו. ובמקרה של חבוט - אפילו בלי עזרה מידידים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by