ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
לכבוש את ירושלים ולמות 

לכבוש את ירושלים ולמות

 
 
יוסי גורביץ

או, אם אפשר, לכבוש את ירושלים ולהרוג: סקירה של Medieval Total War II

 
 
 
 
 
 
 
 
 
Medieval Total War II (מהאתר הרשמי)
 Medieval Total War II (מהאתר הרשמי)   
אגדה רווחת בימי הביניים סיפרה על האפיפיורית יוהאנה, אשה שרצתה ללמוד ועל כן התחזתה לכומר. היא היתה מבריקה כל כך, שהכנסיה קידמה אותה במעלה המדרג שלה, עד שבאחד הימים האפלים של אותה מאה איומה, המאה התשיעית, היא נבחרה לאפיפיור.

הכל היה יכול להיגמר טוב, אלמלא נכנסה יוהאנה להריון, כרעה ללדת דווקא באמצע צעדת הפסחא האפיפיורית וההמון ההמום רגם אותה למוות. מדריכי תיירים מראים עד היום את המקום בו נרגמה, יש כיסא חשוד למדי בוותיקן, ויש עדויות על טקס ביזארי שבו מוודאים הקרדינלים שהאפיפיור הוא גבר קודם להכתרתו; אבל אלה עדויות מאוחרות, ואם אתם קונים את הסיפור הזה, יש לי ראש של יוחנן המטביל בגיל 12 למכור לכם. יד שניה מבישוף.

אבל אם יוהאנה לא היתה ולא נבראה אלא משל היתה, משל על דיכויין של נשים, על החומה העצומה שהיה עליהן לחצות כדי לזכות בהכרה, ועל התגובה הצפויה מצד ההמון הנבער, הרי שבמשחק Medieval Total War II (להלן: מדייבל), עלה בידי לבחור אפיפיורית.

אחד הכמרים שלי, שהצטיין בציד מינים ומשך בשל כך את תשומת הלב של הכס הקדוש, מונה לקרדינל. בדיקה שגרתית של תכונותיו של הקרדינל העלתה שמדובר באשה המתחזה לגבר. זה עורר מעט את דאגתי - האשה הקודמת שניסתה את השטיק הזה נפלה טרף קל לאינקוויזיטור משוטט - אבל רוברטה (שאר העולם הכיר אותה כקרדינל רוברט מאנגליה) שרדה, וכשהאפיפיור התפגר, בזבזתי מעט כסף, שיחדתי כמה קרדינלים זרים, ורוברט/רוברטה עלתה על הכס הקדוש. לא שזו הנקודה העיקרית של המשחק - רחוק מכך - אבל הוא מעיד על רמת התחכום אליו הגיע.
 

טפסו לשלטון על ערימת גוויות

Medieval Total War II (מהאתר הרשמי)
 Medieval Total War II (מהאתר הרשמי)   
במדייבל, אתם משחקים שליט של אחת המדינות באירופה ובמזרח התיכון – אנגליה, צרפת, ונציה, מילאנו, סיציליה, האימפריה הרומית הקדושה של העם הגרמני (לא רומית, לא קדושה, ולא של העם הרומאי, כדברי היינה, אבל שיהיה. היא גם לא היתה מי יודע אימפריה), דנמרק, פולין, הונגריה, רוסיה, האימפריה הביזנטית, הטורקים, מצרים שבקרוב תהיה ממלוכית, המורים של צפון אפריקה וספרד, ספרד ופורטוגל. שלוש סיעות מעצבנות במיוחד שלא ניתן לשחק הן המונגולים, הטימורידיים (אנשיו המיותרים בעליל והרצחניים במיוחד של הברברי הנכה ההוא, טימורליין), והאפיפיורות.

עכשיו, כפי ששם המשחק מרמז, המטרה היא לא לכתוב מחדש את שירת ימי הביניים או את האלקסיאד של אנה קומננה. המטרה היא לכבוש את העולם. כל ממלכה מתבקשת לכבוש מספר מסוים של פרובינציות, ובדרך כלל גם את ירושלים. לסיעות המוסלמיות יש יעדים אחרים, בדרך כלל ביזנטיום (שהטורקים אכן כובשים ב-1453, וסוגרים את ימי הביניים), שהיא גם יעדה של רוסיה, שכינתה את עצמה "רומא השלישית". ב-1492, נפתחת האפשרות גם לבצע רצח עם באצטקים ולכבוש חלקים ניכרים מהעולם החדש.

כל אומה מתייחדת ביחידות הצבאיות העומדות לרשותה. הקשתים האנגלים שולחים לגיהנום במהירות מרשימה כל בן זונה אומלל שלא מצליח לאגף אותם. הצרפתים מתהדרים בפרשים האימתניים באירופה, שבאורח היסטורי למדי מסרבים להשמע לפקודות ונוטים להסתער ישר לתוך השפיצים המחודדים של הקשתים האנגלים. לוונציה יש צי קטלני, ויחידות רובי-קשת שמחזיקות מעמד יפה גם בקרב פנים אל פנים; למילאנו יש מערך חניתות שאין לזלזל בו; לפולנים יש שילוב מוצלח של קשתים ופרשים; הטורקים מתמחים בקשתים רכובים, אם כי זו התמחותם האמיתית של המונגולים; וכן הלאה. כל הצדדים, אם צרורם אינו נקוב, יכולים לשכור גם שכירי חרב, שיכולים לאזן את החלק החסר בארסנל.
 

בליסטראות או חמאה?

Medieval Total War II (מהאתר הרשמי)
 Medieval Total War II (מהאתר הרשמי)   
כפי שידע כבר קיקרו, "שרירי המלחמה הם ממון אינסופי". מי שרוצה להקים אימפריה, צריך גם לדעת להכניס כסף – או שימצא את עצמו מסוגל לגייס, בכפיה, רק יחידות איכרים, שהן טרף קל לכל יחידה אחרת. בשונה מן המשחקים הקודמים בסדרה – Shogun: Total War, Medieval Total War הראשון, ו-Rome: Total War – הפעם, השחקן יכול להחליט אם ישוב מסוים ישמש כטירה או כעיר. טירות מייצרות את היחידות הכבדות; הערים מכניסות את הכסף הנדרש לאחזקתן, ובשלבים המתקדמים של המשחק מייצרות גם את יחידות אבק השריפה.

ניתן, עד שלב מסוים, להסב ערים לטירות ולהיפך. כבשת את רוסיה? אתה רואה את אבק המונגולים באופק? רצוי לוותר על הערים הזעירות שלה ולהפוך אותן לטירות – ובמקביל, כדי לשמור על איזון כלכלי, להפוך את אחת הטירות בלב הממלכה שלך, הרחק משדה הקרב העתידי, לעיר. ככל שהאוכלוסיה של העיר או הטירה גדלה, ניתן לשדרג אותה – ולקבל יחידות מתקדמות יותר.

הסוכנים העומדים לרשות המלך כוללים נסיכות – משמשות כמרגלות בזעיר אנפין, ומסוגלות לפתות גנרלים של האויב, או להתחתן עם אציל ולכרות איתו ברית – וכן דיפלומטים, מרגלים, מתנקשים, כמרים וסוחרים. הסוחרים יכולים לרבוץ על משאב יקר ולהניב ממנו רווח מדי תור – או לצאת לדרך ולנסות להשתלט על נכסיהם של סוחרים אחרים. הכמרים מטיפים לאוכלוסיה, שומרים על נאמנותה לסדר הפיאודלי העושק, ומסוגלים להעלות על המוקד מינים (heretics) ומכשפות, שמערערים את הסדר החברתי. כמרים שמצליחים בתפקידם ממונים לעיתים לקרדינלים, ויכולים להשתתף בבחירת האפיפיור. המתנקשים מסוגלים גם לגרום לנזק למבנים, ופעולות ההתנקשות מלוות בסרטים משעשעים למדי.

המשחק מתנהל בתורות, במהלכם אתה מתכנן את המערכה: בונה, מגייס יחידות, עוסק בדיפלומטיה ובחבלה זעירה. אם פתחת בקרב במהלך תורך, המשחק מפסיק את מהלכו, עובר לשדה הקרב, ושם מתנהלים הדברים בזמן אמת.
 
 

על הגנרלים צריך לשמור

צילום מסך: גיימר
 צילום מסך: גיימר   
מדייבל מתעלה על כל קודמיו לסדרה, והגרפיקה שלו מהממת: שדות נראים חיים, ערים נראות אמיתיות. כל יחידה נראית אחרת – בימי הביניים עוד לא שמעו על מדים, וכל אחד הגיע לשדה הקרב עם מה שהיה לו – ויש לה התנהגות ייחודית. אבירים צרפתים, כאמור, לא שמעו על שום תמרון חוץ מהסתערות.

אין צורך להרוג את כל חיילי האויב, אבל בהחלט רצוי להכניס אותם להלם. המוראל של יחידה שספגה אבידות רבות בזמן קצר מתערער, וכאשר חבריה מגיעים למסקנה שלא משלמים להם מספיק בשביל להדרס על ידי פרשים או לעלות באש על ידי קשתים, הם מנסים לברוח. זו טעות קלאסית, כפי שידע כבר הומרוס, שכן יחידה שלא שומרת על יציבות היא טרף קל מאד, אבל כולם עושים אותה. יחידות ששורדות את הקרב בהצלחה, והסבו לאויב נזק משמעותי יותר משספגו, משתפרות – והן מגיעות לקרב הבא מנוסות יותר ונוטות פחות לפאניקה.

התקפות חזיתיות – במיוחד, נאמר, של פרשים צרפתים על מוטות חדים הנעוצים היטב באדמה, או סתם על יחידות אוחזי חנית – היא טקטיקה גרועה למדי. הרעיון הוא לאגף את האויב, למוטט כמה מן היחידות שלו – ולצפות ביחידות הסמוכות להן פורצות בשירת "רוצה הביתה". נקודה קריטית היא לשמור על הגנרל המפקד על הכוחות שלך – אם הוא ימות, רוב הלוחמים שלך יתחילו לחפש מונית. יחידת שומרי הראש של הגנרל אימתנית למדי, ומפתה להשתמש בה – אבל גם פרשים כבדים, לא בהכרח צרפתים, נשברים על קו חניתות עקשני. ובמשחק הזה קל להציב מארבים. שמור אותו לשלב המרדף.

את השבויים – וקרב בימי הביניים הניב יותר שבויים מהרוגים – ניתן לשחרר (ולקבל שם של אביר רחמני), להציע למלך היריב תמורת כופר, או סתם לשחוט. זה, כפי שניתן לשער, לא ישפר את המוניטין שלכם.

ציינתי את האפיפיורות כסיעה מציקה, ולא במקרה. האפיפיור הרחמן לא מסוגל לראות דם לוחמים נוצרים נשפך סתם כך, כשיש כל כך הרבה מוסלמים להרוג. אם אתה משחק מלך של סיעה קתולית, ויוצא למלחמה על סיעה קתולית אחרת, הוא יפציר בך להפסיק. אם תסרב, הוא ינדה אותך – וזה יהיה סימן לכל סיעה קתולית אחרת שהשטחים שלך פתוחים לכל דורש. אם באמת תגזים, אתה עשוי לקום בוקר אחד ולמצוא מסע צלב בדרך לעיר הבירה שלך.

על כן, רצוי לשמור על יחסים טובים עם האב הקדוש. רצוי, למעשה, למנות אותו באמצעות שליטה בחבר הקרדינלים. אפיפיור שנבחר מטעם סיעה עוינת עשוי להיות בעיה משמעותית. אבל אם אתה וממלא המקום ביחסים טובים – אם אתה מקפיד לבנות כנסיות כשהוא מבקש ולמנות כמרים כשבא לו – הוא עשוי להיעתר לבקשתך לצאת למסע צלב לפי בחירתך. אם סיעה אחרת נודתה, והיא במקרה שכנה שלך, ואתה חש מחסור מסוים באדמות, זה עשוי להועיל מאד.

בקצרה, אם אתה חש צורך עז להיפטר מעודף שעות פנויות, ויש לך מחשב חזק – הגרפיקה תובענית מאד - מעטים המשחקים שיתנו שער כה מוצלח של שקלים מול שעות משחק. מומלץ מאד.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by