ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הפריפריה זה כאן 

הפריפריה זה כאן

 
 
שיזף רפאלי, גלובס

הפער הדיגיטלי הוא ידידו של כל פוליטיקאי. זה מה שיעזור לנו ולעולם השלישי?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
OLPC (מהאתר הרשמי)
 OLPC (מהאתר הרשמי)   
באוהל שנמצא בירכתי מדבר הסהרה, כשהחום בחוץ מגיע לחמישים מעלות צלזיוס, נחתם השבוע חוזה בסך 250 מיליון דולר, על חלוקה של 1.2 מיליון מחשבים לילדי לוב. השליט מועמר קדאפי חתם על ההסכם עם אוניברסיטת MIT האמריקנית ופרופ' ניקולאס נגרופונטה, ראש פרויקט OLPC One Laptop Per) Child) - מחשב נישא לכל ילד. לוב היא לא המדינה היחידה שרוצה לצמצם את הפער הדיגיטלי בזיל-הזול: גם ארגנטינה, ברזיל, תאילנד וניגריה קופצות עכשיו על העגלה, שהיא למעשה צעצוע חביב - מחשב במחיר של 150 דולר לכל היותר, הכולל קישוריות אלחוטית, מצלמה, וסוללה לשמונה שעות-עבודה הנטענת עם ידית ("מנואלה").

טוב, לא? אז זהו, שלא בהכרח. אפשר להתווכח שעות בעד ונגד הצמצום של הפער הדיגיטלי, והנה רק ההתחלה:

* פער דיגיטלי הוא ההבדל בין מי שיש לו למי שאין לו, בסביבה של מחשבים ורשתות.

* פער דיגיטלי מצטלם טוב, והוא מתת שמיים לפוליטיקאים ולבעלי-עניין אחרים. דרך זולה לייצר כותרת, לחלוב עוד תקציב ציבורי ולהניב מינויים פוליטיים.

* הפער הדיגיטלי מבחין באכזריות בין ילדים של משפחות מבוססות לבין רוב הילדים; בין עניים לעשירים; בין עדות, מהגרים, בריאים, מוגבלים וחולים; בין צפון לדרום, בין גברים לנשים. הוא משאיר את החלשים מאחור, ומפריע להם להדביק את המרחק.
 
מועמר קדאפי קנה לילדים לפטופים (ויקימדיה)
 מועמר קדאפי קנה לילדים לפטופים (ויקימדיה)   
* פער דיגיטלי הוא בעיה לאומית. כל עם וממשלתו צריכים לקבל אחריות על השכבות הנחשלות במדינתם. הרשת אמורה להיות מעוז הדמוקרטיה והשוויון, והפער הדיגיטלי שומט את הקרקע מתחת לתקווה הזו.

* פער דיגיטלי הוא עניין בינלאומי. גם הפתרונות צריכים להימצא בזירה העולמית, ולא להישאר ברמה הלאומית.

* תפסיקו לקטר. פער דיגיטלי הוא בעיה שחלפה מהעולם, קול מן העבר, בעיית-צעצוע למפונקים. ראו איך נשים הדביקו את הגברים, ואיך המחשב והרשת מגיעים כמעט לכל מקום בעולם. הפער נסגר, אין על מה לדבר, זה רק עניין של זמן. את התקציבים הציבוריים עדיף להוציא על אוכל לרעבים, תרופות לחולים ויישוב סכסוכים אלימים.

* נהפוך הוא. הפער הדיגיטלי רק מתרחב, וההשלכות שלו נוגעות גם לרעב ולמחלות, לסכסוכים ולבעיות גלובליות. רק משום שהזרקורים לא מכוונים אליו, לא רואים עד כמה הוא עמוק, ולא פוחדים מספיק מהנפילה לתהום שהוא פוער.

* ועדיין, בעיה מופרכת. העיסוק בה נגרם מאינטרסים של יצרנים ופקידים, לא מצורך אמיתי. מה כל-כך טרגי בכך שלא לכולם יש גישה לאלימות ולסקס במשחקי המחשב ובאינטרנט?

* יש פער, אבל הוא לא מצוי בגישה למחשבים או לרשת. הפער האמיתי טמון בהכשרת המשתמש, בהכשרת הלבבות ובהכשרת התוכן - כי אנשים שחיים בתרבויות עניות לא דוברים את השפה הנכונה, לא הוכשרו לשאול את השאלות הנכונות ולייצר את התכנים המתאימים. הפער הוא במה שאפשר להשיג מהמחשב ומהרשת, יותר מאשר ביכולת להשיג מקלדת או זמן מסך.

כפי שאפשר לראות, השיח הציבורי על פער דיגיטלי הוא הזמנה לפופוליזם זול. פשוט לקפוץ פנימה ולהשמיע דעה חצי אפויה. בגלל העירוב המבורך של "אחריות חברתית" עם דימוי היי-טקי נוצץ, הרבה כסף - הנושא הזה מצטלם טוב ומושך תשומת-לב. אם יד ציבורית או פילנתרופית מחלקת, יהיה מי שיזדרז לעמוד בתור כדי לקבל: מחשבים בחינם לילדים, ציוד למוסדות, סבסוד למורים, תמיכה בהורים, תקצוב למחברים. צפוף שם, בקצה הפער.
 

ישראל לא פתרה את הבעיה

האבטיפוס של OLPC (פיט בר-ווטסון, CC)
 האבטיפוס של OLPC (פיט בר-ווטסון, CC)   
גם בישראל נבטו יוזמות כאלה, כמו הפרויקט הממשלתי להב"ה ("לצמצום הפער הדיגיטלי בישראל") או "מחשב לכל ילד" המתוקשר. תורמים בעלי כוונות טובות כמו ארגון רוטרי, תעשיינים כמו אינטל ומוטורולה, משרדי ממשלה ורשויות מקומיות מתחרים על הבעלות על תיק הפער הדיגיטלי. לא שיש להם עודפי תקציב, אבל בהחלט יש כוונה. לא שיש תיאום, אבל לפחות יש מודעות לבעיה. זאת עדות ל"תחושת בטן" משותפת, ואולי גם על נתונים. ילדים בפריפריות אינם זוכים לשעות-מסך רבות מול מחשב. בני עדות מסוימות באזורים מסוימים, עם הכנסה מתחת לרמה מסוימת, נחשלים וחלשים, נזרקים מחוץ למעגל הנהנים מהמחשב ומהרשת. שנצטרף לתור, ונעמוד מאחורי ניגריה ולוב?

בלוב, תודה לאל ולנפט, לא חסרים משאבים, אבל אולי חסר כיוון? גם אם השתכנענו שיש פער, ונניח שיש לנו כסף, מי יבטיח שהתערבות חיצונית אכן תועיל? לא חסרים מקרים שבהם התערבות ריכוזית לסיוע לחלשים רק הזיקה בסופו של יום. זכורה בצער הדוגמה של הטלוויזיה החינוכית האמריקנית בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובעיקר מיזם "רחוב סומסום", כשעשרות-מיליוני דולרים הושקעו ביצירת טלוויזיה שתענה לצרכים של ילדי שכונות העוני האמריקניות. על-חשבון משלם המסים נבראו תוכניות מקסימות ביופי וביצירתיות. כולם נהנו, אבל הילדים בשכבות המבוססות נהנו במיוחד. ההשקעה ב"רחוב סומסום" רק פתחה, בסופו של דבר, את הפער בין לבנים לשחורים, בין פיתוח לקיפוח.
 
 
 
פער דיגיטלי הוא אכן בעיה. בעיקר בעיה בהבנה. בכלל לא בטוח שאנחנו מבינים עד הסוף את התעלומה. כמו במקרים אחרים של פער חברתי, מדובר בפאטה-מורגנה המופיעה ונעלמת, שאנו מתקשים לאמוד אותה. וכמו בפגעים אחרים, אי-אפשר לפתור את הבעיה רק באמצעות רטוריקה, וגם תקצוב פרוע אינו הפתרון. כמו בהתמודדות עם מחלות, מלבד המחקר נדרש גם מודל. ועל זה, לפחות כרגע, מוציאים הרבה פחות מדי.

אבל זאת גם הזדמנות. גישור על הפער הדיגיטלי לא רק יפתור בעיה חברתית ומצפונית מעיקה, אלא גם יכול להוות מכפיל כלכלי. שימוש נאות ונרחב במחשב וברשתות יכול לתרום לצמיחה, ולכן לא מדובר רק במקרה סעד.

אבל כדי לגשר על הפער, כדאי תחילה לזהות אותו ולהגדיר אותו: בתיעוד, במדידה ובמיפוי. האם הבעיה היא נגישות, מחיר, סוג השימוש, סוג התכנים הנגישים, שליטה מרכזית, מיגון או שיתוף? משום-מה יש לי תחושה שמחשבים חמודים במחיר נמוך, כמו אלה שקדאפי קנה השבוע בסיטונות, הם לא התשובה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by