ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
בסרט הזה עוד לא היינו 

בסרט הזה עוד לא היינו

 
 
שיזף רפאלי, גלובס

מה עומד מאחורי ההתמכרות העולמית לסרטוני וידאו באינטרנט, ומה זה אומר עלינו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
LonelyGirl15
 LonelyGirl15   
במחזמר ובסרט "שני קוני למל" כיכב מייק בורשטיין בתפקיד תלמיד ישיבה מבולבל. בסיוטים שלו, השתכפל מולו בן-דמותו הפאתטי שוב ושוב, עד שהיה מוקף בהמון אברכים. הלהיט של בורשטיין מהסרט ההוא היה הפזמון: "אומרים כי אני / אינני אני / לכן אני נבהל / כי אם אני / אינני אני / אז מי אני בכלל". אולי לא כולם קוני למל, אבל רבים מנסים, ובסביבת הווידאו הדיגיטלי, הרבה יותר קל. וגם כאן, כמו בסרט האברכי משנות ה-60, הקו שבין האמיתי למדומה מיטשטש והולך. כשמדובר באמנות, לא בטוח שזה לגמרי שלילי.

כידוע, תופעת השכפול מגיעה אל הווידאו המקוון, וגם מייקרוסופט קופצת פנימה. תחילה היו שם סרטים שהומרו לביטוי דיגיטלי, הועלו לרשת, ועברו מיד ליד באתרי שיתוף קבצים כמו BitTorrent Gnutella, EMule ודומיהם. הסנסציה העכשווית, בדמות אתר YouTube, הוציאה את הווידאו האינטרנטי מצנעת השימוש של מומחים מעטים אל העולם הגדול. בן-לילה נוצר הפליקר (www.flickr.com) של הווידאו. גוגל לא נשארה חייבת, ופיתחה את Google Video, ואילו מייקרוסופט הודיעה על פיתוח Soapbox
(soapbox.msn.com) - אתר לשיתוף וידאו שייתן מענה ליוטיוב, לגוגל ולרבים אחרים. השירות של גוגל ושל יאהו עדיין מוגדר כבטא, וזה של מייקרוסופט עדיין פתוח למוזמנים בלבד, אבל ברור שאנחנו מוקפים בקוני-למלים ובשיבוטים.

יוטיוב לבדה, כך מדווחת חברת הרייטינג "נילסן", רושמת יותר מ-30 מיליון מבקרים שונים בחודש. ברור היה שהענקיות יצטרכו להשקיע מאמץ כדי לסגור את הפער מול מובילת השוק, ואכן גוגל הסתערה עליה השבוע ופשוט קנתה אותה ב-1.6 מיליארד דולר. אבל לא רק הגדולים בתמונה: בספירה האחרונה נמנו יותר מ-50 אתרי שיתוף וידאו. מאחורי כל אתר כזה עומדים משקיעים, כסף, וכנראה גם הרבה קרנות-צבי, וכולם אופטימיים.
 
צ'ן והרלי, מייסדי YouTube
 צ'ן והרלי, מייסדי YouTube   
על מה כל ההתלהבות? כזכור, מדובר בערוץ המאפשר פתחון צמצם וביטוי לכל חובבי הווידאו. סוף-סוף נוצרה במה לפרסום הצילומים של החתול והכלב, הילד והנכד, הטיול ומסיבת הפרישה. אפשר לשלוח לכל החברים הזמנות לצפות בפאר היצירה, ומתוך ערימות של מיליוני סרטונים משמימים תעלה אולי גם קצת איכות, בדמות יצירות יפות, מעוררות מחשבה, או סתם משעשעות יותר מן הממוצע. הפס הרחב נעשה זמין לכול, ואצל רבים, פוטנציאל החיבוריות עולה בהרבה על היכולת לנצלו. למשפחה המתוקשבת, וגם לתחנת-העבודה במשרד, יש יכולת להוריד הרבה יותר ביטים בשנייה מאשר צורך. והטבע הרי שונא ואקום - אז הופ, עברנו לווידאו, שבמקרה צורך את רוחב הפס הזה.

מבקרי התרבות הרשתית ימהרו להזכיר שאתרי הווידאו המקוון מתאימים לשתי המגמות המובילות ברשת של סוף 2006: תוכן מתוצרת המשתמשים, ותרבות של זנב ארוך. המשתמש הופך ליותר פעיל, והציפיות ממנו עולות. אפילו המציאו לו שם: "יצרכן" (prosumer - מיזוג של producer עם :(consumer צרכן תרבות שהוא גם היצרן שלה, והתרבות הזו מעט שונה מזאת שהורגלנו אליה. לצדו של רב-המכר ושובר-הקופות, הידועים לנו מימי תרבות ההמונים של המאה ה-20, החל להתנופף הזנב הארוך של שוק התרבות הדיגיטלית. בסביבה שבה אפשר לאגור ולהציג כמעט אין-סוף תכנים, מגלים פתאום שיש ביקוש וקהל למגוון עצום של פריטי תרבות.

"אמאזון" גילו שיש שוק גם לספר המיליון, ובלבד שאפשר יהיה להשיגו. EBay גילו שיש מי שיקנה את המוצר האזוטרי ביותר, ובלבד שייבנו חנות או אתר שבהם ניתן לשים אותו על המדף. שירותי המוזיקה הדיגיטלית גילו שלצד הלהיטים, אפשר לחיות גם ממכירה של פריטים ששרועים בקצה הזנב הארוך: מעט עותקים מכל אחד. הכול דיגיטלי. לא יקר להחזיק מלאי, אין בלאי, ואין עלויות שינוע.
 

נערה ממש אוצר

 
הגל הראשון של חובבנים משחקים במדיום בהשתטות. רבים צילמו את עצמם במערכוני חיקויים, בהעמדות של תזמורת בצורת, חיות-מחמד במצבי פספוסים, ולעיסה של ז'אנר הפרסום הטלוויזיוני. ביוטיוב כל אחד הוא יגאל שילון. ולפחות בגל הראשון יש עדנה לקטעים קצרים, דלי בימוי והשקעה. מעין חוכמות לא מחייבות. אבל בגל השני מתחילים לצוץ גם ביטויים קצת יותר אמנותיים.

בחודשי הקיץ געשה הרשת סביב סדרה של קטעי וידאו בכיכובה של נערה, שכינתה עצמה LonelyGirl15 - "ילדה בודדה 15". בסרטונים היא שיתפה את העולם בווידוי מתמשך, ישובה בקצה המיטה ומספרת בשיא הרגש על יחסיה עם הוריה, על התרבות השמרנית והדתית האופפת אותה, ועל רומן ביכורים אסור שהיא מפתחת. מבלי להכיל פורנוגרפיה או אלימות, סדרת הסרטונים הדרמטיים צברה, עד למועד כתיבת שורות אלה, כמעט 20 מיליון צפיות ישירות, ועוד הרבה צפיות עקיפות.

תשומת-הלב הציבורית וחרושת השמועות הביאו לחשיפת יוצריה הנחבאים של הסדרה. מי שחשבו שמדובר ביומן אמיתי הופתעו, התאכזבו, או שמחו לגלות שהכול מומחז. אבל הסדרה ממשיכה להתגלגל. נפתח אתר מעריצים רשמי (www.lonelygirl15.com). יש עלילות-משנה שפתחו סדרות מקבילות, יש עשרות חקיינים, מאות אתרי ביקורת ואלפי כתבות בעיתונים העוסקים בכובד-ראש ב"ילדה הבודדה" ובמסר התרבותי שהיא נושאת. והנה כל הסממנים של ז'אנר אמנותי, שההתפתחות שלו ראשונית אומנם, אבל מאוד מואצת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by