ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
פעם עיתונאי, תמיד בלוגר 

פעם עיתונאי, תמיד בלוגר

 
 
גדי שמשון, גלובס

בעיני רוב הציבור בלוג הוא היומן האישי הפרטי והמעוצב בוורוד של הבת הנודניקית של השכן. האם יש מצב שמישהו בארץ, בעברית, יוכל ממש להתפרנס מבלוגינג? לא בטוח, אבל בחו"ל יש עיתונאים שכבר מצאו את הנוסחה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
טכנוראטי, צילום מסך
 טכנוראטי, צילום מסך   
זה קרה ביוני השנה. לפתע החלו אלפי בלוגרים מרחבי העולם לעסוק במדיטציה טיבטית. זה, לפחות, היה הרושם על-פי טכנוראטי (technorati.com), האתר העוקב אחר השיחות בבלוגספירה. המוטו של טכנוראטי הוא "מי אומר מה, ממש עכשיו" ומה שהבלוגרים אמרו ביוני היה בעיקר "אום". המונח הבודהיסטי המשמש כמנטרה למדיטציה הוא גם שמו הפרטי של אום מאליק (ממוצא הודי), עיתונאי טכנולוגיה מוביל ובלוגר, שביוני קם ועשה אקזיט מהסוג שכתבי טכנולוגיה רגילים רק לכתוב עליו, לא לחוות בעצמם.

קרן הון סיכון השקיעה סכום שמוערך בכמה מאות-אלפי דולרים במאליק ובבלוג שלו, GigaOM, המוקדש לנושאי טכנולוגיה. מכיוון שכך הרשה לעצמו מאליק לומר שלום למגזין "ביזנס 2.0" ולהשקיע את כל זמנו בבלוג שלו.

בלוגים עוזרים ועזרו לפרנסתם של לא מעט בלוגרים עוד לפני הצעד של מאליק, אבל כנראה שהמעבר של עיתונאי מוביל לפרנסה ועבודה רק מהפעילות בבלוג הרעיד נימים כלל לא חבויים אצל הבלוגרים. כי, אתם מבינים, בלוגינג הוא לרוב נורא כיף, ולרוב קשה לנו להאמין שאפשר לשלב כיף ופרנסה ביחד. התגובות לצעד של מאליק הזכירו חלק מהפרשנויות הקיימות ל"אום", כמו האלוהות עצמה או "מה שמאפשר את החיים". הסיפור נחשף לאחר שאימייל של עורך ביזנס 2.0 דלף לבלוג העוסק ברכילות של עמק הסיליקון, ומאליק נאלץ לאשר את השמועה ואף להתייחס אליה בבלוגו. זה היה, כמו שאומרים, אייטם.
 
דן גילמור (Joni, רשיון CC)
 דן גילמור (Joni, רשיון CC)   
בארץ מגלים את הבלוגים רק לאחרונה, ואם נצא לשנייה מהתקשורת העוסקת בטכנולוגיה, נגלה שבעיני רוב הציבור והתקשורת, אם הם בכלל טורחים להיות מודעים למונח, בלוג הוא היומן האישי הפרטי והמעוצב בוורוד של הבת הנודניקית של השכן, או המקום שבו נרשמו מילותיו האחרונות של חייל שנפל בקרב.

התקשורת בארץ עוד לא יודעת איך לאכול את נושא הבלוגים. העיתונים כבר משתמשים בהם כמאגר זול במיוחד של כותבים (הסוג שפותח את רשימותיו ב"העורכת הטילה עלי משימה, ישבתי וחשבתי מה לעשות"), או כבאזז לקשט בו עוד איזו תוכנית ריאליטי. אין לנו כאן Technorati, והמקומות היחידים שבהם השיח בבלוגים משפיע על השיח מחוץ להם הוא בתחום האינטרנט - אולי בגלל שלרוב כתבי האינטרנט בישראל יש או היה בלוג. פרט להם, עושה רושם שבעיני מרבית העיתונאים השינויים העוברים על תעשיית המדיה, שהבלוגים הם רק אחד המסמנים שלהם, שינויים המיתרגמים כמעט תמיד להפחתה נוספת בשכרם ומעמדם, מהווים איום מוחשי. אפשר להתחלחל מהסכנות לעולם התקשורת, קרי לתזרים המזומנים של המו"לים. ואפשר גם לראות את ההזדמנויות.

דן גילמור, עיתונאי ותיק שתפקידו האחרון בעיתונות המסורתית היה בעל-טור ב"סן-חוזה מרקורי ניוז", לקח את הנושא צעד אחד קדימה. יש לו בלוג חדשותי שבשלו הוא פרש לפני שנתיים מעבודתו בעיתון. הבלוג עוסק בנושאי טכנולוגיה וכנראה שזה פשוט הקהל שמאמץ בקלות הרבה ביותר את השינויים העוברים במדיה. מה גם שהחדשות הבאמת חשובות בתחום מגיעות לרוב מהבלוגים - שלעולם לא יסתפקו בקופי & פייסט מההודעה לעיתונות. מאז הפרישה הוא הוציא ספר בשם "אנו המדיה: עיתונות של העם ולמען העם", שבו הטיף לשידוד ערכים מוחלט בנושא ההגדרה מהו עיתונאי מדווח, ומהו כלי תקשורת.

בארה"ב הוא נחשב כאוונגליסט מוביל במה שנקרא כרגע - מחוסר שם מתאים יותר - Citizen Journalism (מקבילה ישראלית נאה תוכל להיות "דה טוקבקיסט ניוז אייג'נסי"). בתחילת השנה פתח גילמור את המיזם bayosphere, שמנסה לממש את הרעיונות היפים הללו. למותר לציין שהוא כבר מזמן לא מתפרנס מלכתוב לעיתונים מודפסים, וכמו שהוא אומר ל"גלובס", כרגע הוא לא כותב הרבה בכלל.
 
אום מאליק (ptufts, רשיון CC)
 אום מאליק (ptufts, רשיון CC)   
האם בלוגרים בפני עצמם, לא כחלק ממיזם תוכן כלשהו, יוכלו להתפרנס מכך?

גילמור: "אם השאלה היא האם אנשים יכולים לעשות כסף מכתיבת בלוג, התשובה היא בבירור כן. השאלות שעוד נותר לנו לענות עליהן כוללות את השוק האולטימטיבי לסוג כזה של עבודה. האם בלוגרים שפועלים לבד יצליחו יותר מבלוגרים שיוצרים רשתות. עדיין מוקדם מכדי לדעת".

אום מאליק הוא הבלוגר הידוע ביותר שהפסיק את עבודתו הקודמת כדי לעבוד בבלוגינג במשרה מלאה, אבל הוא לא הראשון ולא האחרון, עושה רושם, שעשה את הצעד. טום פורמסקי מהפיננשל טיימס עשה זאת עוד ב-2004, ופתח את siliconvalleywatcher.com. בשיחה עם "גלובס" לא נראה שהוא מתחרט לרגע: "כשעבדתי בפייננשל טיימס ראיתי את הכתובת על הקיר, את העובדה שענף המדיה כולו נמצא בבעיה בשל השינוי במודלים העסקיים שהוא פועל לפיהם. בפשטות, הדולרים של המפרסמים זזו יותר ויותר מהר לכיוון האונליין. ידעתי שאוכל להפיק אינץ' של ‘טור של טום פורמסקי' בעלות נמוכה יותר משזה עלה לפיננשל טיימס ובאותה איכות. למרות שלא היה לי שום מודל עסקי בהתחלה, ידעתי שהמצב ישתפר וילך בשבילי, ויורע וילך למעביד שלי, שהמשיך להאמין ולטעון שכספי הפרסום (בעיתונות המודפסת) יחזרו לרמות הגבוהות שהיו פעם".

האם הרגלי הבלוגינג והסגנון שלך השתנו לאחר ההחלטה שלך לעבור לעבוד רק עבור הבלוג, או שמא זה היה בדיוק הפוך, הבלוג לכאורה "דרש" את זה?

פורמסקי: "מה שהבנתי זה שלפורמט הבלוג בעצם אין שום פורמט. יכולתי לכתוב בדרכים רבות ושונות. חלק מהחומר נראה בדיוק כמו המאמרים שלי עבור הפיננשל טיימס, בזמן שפוסטים (רשומות בלוג) אחרים יכלו להיות אישיים הרבה יותר ועם אירוניה. כמו כן מצאתי שאני יכול לכתוב רק חצי מהסיפור או לשאול שאלות בתוך הטקסט ועוד דברים שסיפקו לי מגוון גדול יותר של דרכים להביע את הרעיונות שלי, הן כשהבאתי סיפורים חדשותיים והן כשראיינתי בכירים בתעשייה. עכשיו זה הרבה יותר יצירתי, ואני יכול לדווח על טרנדים במהירות רבה יותר מאחר ואני לא צריך לשכנע עורכים בניו-יורק או לונדון שיש טרנד חדש, ושהוא קורה עכשיו".

יש לך איזה שהן מסקנות ביניים?
 
 
Gawker
 Gawker   
"זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי בקריירה שלי כעיתונאי, למרות שהשנתיים האחרונות היו מאתגרות מאוד. אבל אני לא מתחרט ושמח מאוד שבדיוק כך זה קרה. בזמנים כמו אלה, של שינויים, יש הרבה הזדמנויות עסקיות".

נעזוב לרגע את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שבה התשובה היא "בבירור כן", כדי לחזור לשנייה לארץ המגבלות הבלתי אפשריות. חנן כהן (hanan.notes.co.il), בלוגר פעיל מאוד בסצנה העברית, פרסם פוסט בנושא "לעשות כסף מבלוגים", שראוי לצטט ממנו מעט:

"כל הזמן שואלים, 'איך אני ארוויח כסף מהבלוג שלי? מה המודל העסקי? האם לשים פרסומות? כמה כבר ייכנסו?' ואלה לא השאלות הנכונות. השאלה הנכונה היא ‘ממה אני רוצה להרוויח כסף ואיך בלוג יעזור לי בכך?'. המודל העסקי הוא צבירת מוניטין. צבירת קוראים. צבירת התייחסות. חשיפה. בלי לבקש רשות מאף אחד. צבירת מוניטין באינטרנט היא כמו השקעה בלימודים פורמליים. משקיעים זמן וכסף כדי לקבל נייר שגורם לכך שכשאת פונה לאנשים מסוימים הם יתייחסו אלייך ברצינות. אף אחת לא שואלת ‘איך אני ארוויח כסף מהלימודים שלי?', שואלים ‘איך אני ארוויח כסף בגלל הלימודים שלי?'".

ובאמת, לא מעט בלוגרים, כולל בישראל, זוכים ביתרון יחסי על אחרים בזכות המוניטין שצברו מהבלוג. ולו רק בגלל העובדה שבשל המבנה הבסיסי של בלוגים - אתרים שמתעדכנים תדירות ונוהגים לקשר זה לזה לעתים מזומנות - תוצאות חיפוש מבלוגים מגיעות למעלה בגוגל. לפני כמה חודשים, בועידת התקשורת של "גלובס", הודיע מנכ"ל תפוז אנשים, גיא אליאב (גילוי נאות: אני חבר בדירקטוריון תפוז אנשים), כי הפורטל יתחיל לחלוק בהכנסות הפרסום שיניבו בלוגים פופולריים עם כותביהם. בתגובה פרסם העיתונאי והבלוגר רן רימון ב"גלובס" מאמר קינה על אובדן התמימות של הבלוגיה.

עושה רושם, שאם למישהו היה נדמה שהבלוגספירה היא מקום שבו סנאים מצייצים וציפורים מחייכות מעל ערימת אגוזים כמו בסרט של וולט דיסני, לפחות מבחינת האינטרסים הכלכליים שבה, הטרנדים החדשים גורסים אחרת. עוד מוקדם לדעת האם וכמה כסף יעשו אותם בלוגרים שינסו להתפרנס מבלוגם, אבל אפשר להניח שלפחות בשלב זה כדאי להם להתמיד בעבודתם הקבועה. מה שנראה קל, יחסית, לעשות בחו"ל, קשה יותר במדינה קטנה, מוקפת אויבים ועם מעט מדי קהל פוטנציאלי.

אורי ברוכין הוא יועץ שיווק ואינטרנט החי ופועל בלונדון, וממקימי פרויקטים חלוציים ומובילים באינטרנט הישראלי כמו רשימת הדיוור "קונספציה" ואתר "רשימות" (הנה עוד גילוי נאות, אחד הבלוגים שלי נמצא שם. השני, אגב, בגלובס/תפוז). את הבלוג שלו תמצאו ב-marketingbabylon.co.il.

יש מצב שמישהו בארץ, בעברית, יוכל ממש להתפרנס מבלוגינג?

"חשוב לעשות את האבחנה בין פרנסה ישירה מהבלוג ובין פרנסה עקיפה. בפרנסה הישירה יש את אלה שיש להם בלוגים ממוקדים ומרוויחים מפרסום ואת אלה שכותבים על איך להתפרנס מבלוגים. אצל האחרונים יש כמה כוכבים שמתפרנסים יפה. עוד סוג זה אלה שארגונים כמו Gawker Media שכרו אותם לכתוב, אבל אז ראוי לשאול מה באמת ההבדל בינם ובין עיתונאים. בעיני היחידים שאפשר להגיד עליהם שבאמת הם מתפרנסים מהבלוג שלהם באופן ישיר הם אלה שכותבים, נגיד, בלוג על מצלמות דיגיטליות שהמודעות של רשת הפרסום של גוגל מפרנסות אותם. רובם לא משחררים מספרים, אבל גם חלק מאלה בעצם מתפרנסים מזה רק חלקית. וזה בעצם חושף את האמת, שבעבור רוב האנשים שהבלוג תרם להצלחה שלהם, הוא רק אמצעי לקידום הרעיונות שלהם וליצירת קשרים חדשים, ולא אמצעי פרנסה ישיר".
 
ולווט אנדרגראונד / דבורית שרגל (צילום: פרטי)
 ולווט אנדרגראונד / דבורית שרגל (צילום: פרטי)   
כלומר, שרוב הבלוגרים ישכחו מפרנסה מלאה מהבלוג?

"כן. יהיו מעט מאוד בלוגרים רבי-מכר בעתיד, ורובנו נחיה בזנב הארוך. מה ידאג לתנועה בתוך הזנב? צריך להיות ממש אוטופיסט כדי לחשוב שרק איכות הרעיונות היא זאת שתבטיח את החשיפה שלהם - יש המון רעיונות טובים בעולם שלא מקבלים את הרייטינג שמגיע להם, והמון פוסטים גימיקיים לחלוטין שהופכים להיות ויראליים וידועים".

ומה לגבי ישראל?

"בישראל הדינמיקה קצת אחרת בגלל הגודל. תחושת הבטן שלי היא שאצלנו, בגלל היעדר מאסה קריטית מצד אחד וריכוזיות תקשורתית מצד שני, הלב של ה-Conversational Middle נעלם. אצלנו, אם יש לך מעט קוראים, אז יש לך ממש מעט קוראים ספורים. ואם יש לך הרבה, אז אתה למעלה עם ה-Best Sellers של הבלוגוספירה".

שוב דופקים אותנו כי אנחנו ישראלים? אנטישמים. כמה כוכבים שיתפסו נישה מוקדמת יוכלו קצת להתפרנס מזה, אבל בעתיד הקרוב והנראה לעין, בלוגרים יוכלו להמשיך ליהנות מהבלוגינג עצמו, ואולי לטפח (או להרוס) את המוניטין שלהם, אבל לקנות לחם וחלב במכולת, גם אם הם עיתונאים מקצועיים - זה לא.

ואם הם עיתונאים מקצועיים בישראל, בכלל לא בטוח שהם מודעים לאפשרויות שמלהיטות כמעט כל עיתונאי בעולם המערבי. קל לראות את זה בתגובות הבראנז'ה בבלוג המדובר מאוד של וולווט אנדרגראונד (themarkerblogs.com/velvet), הלוא היא דבורית שרגל, שבמקור פתחה את בלוג התקשורת שלה בזהות מוסתרת בינואר השנה ב"ישראבלוג". השנה הייתה 2006, אבל מתגובות העיתונאים בבלוג אפשר היה לחשוב שהרעיון של דיון פתוח, ולעתים בעילום שם, על נושאים הנוגעים לכל אחד מאיתנו - כמו גם האפשרות להפיץ לכלוכים בבראנז'ה ולשתות זה לזה את הדם בקשית - הוא עניין חדש שהתחיל ממש עכשיו.

טוב, נו, בפלשתינה אין טכנוראטי, ומאהוד אולמרט ועד רני רהב, הרעיון שיש עוד משהו באינטרנט, חוץ מלקרוא ynet ולקבל בדואר בדיחות, נראה כנראה כמדע בדיוני.

וגם לוולווט היה אקזיט. עוד לפני שנחשפה בשמה האמיתי סיפרה שרגל לקוראיה, כי זכתה לקבל בעקבות הבלוג כמה הצעות רציניות, וכמו מאליק לפניה נחשפו תוכניותיה בטרם עת כשהבלוגיה של TheMarker הועלתה לאוויר בזמן הפיתוח, בלי שאף אחד זכר שלבלוגרים יש נטייה לבדוק מאיפה גולשים אליהם (גילוי נאות אחרון, אני מבטיח: אני ידיד של שרגל ולא ידעתי בטרם עת על זהותה. כשסיפרה על ההצעות הרציניות שקיבלה הייתי מאוד סקפטי לגבי רצינות המציעים. וגם היום, כששמם ידוע, יש לי כמה ספקות. אבל זה נושא אחר שראוי לפירוט בנפרד. בעתיד. בבלוג, כמובן).

כשהבלוג שלך התחיל להצליח בבראנז'ה ולקבל אזכורים, השתעשעת באפשרות שתתפרנסי ממנו?

"הכול נגזרות של הבלוג, כך שאני מרגישה שאני בדרך הנכונה. הרי זה משהו שלא חלמתי עליו לפני שבעה חודשים, כשכלל לא ידעתי מה אני עושה. לא התחלתי לחשוב על האופציה הזו לפני ההצעה הראשונה. מבחינתי זו פנטזיה חדשה שפתאום התגשמה. הייתי אומרת כמעט נס".

מה את ממליצה לבלוגרים שרוצים להצליח?

"להתמקד בנישה, להשקיע את נשמתם, לאהוב את מה שהם עושים, ולהתמיד, כאילו מישהו עמד להם עם שוט הדד-ליין על הראש, תוך שהם מבינים שעליהם להיות בוסים של עצמם. להיות עקביים, חרוצים וממושמעים, בדיוק מה שמצופה מכל עובד. אה, וגם מקוריים ומוכשרים. ולדעת לכתוב. או לפחות לצלם, או לאייר, משהו. איזשהו כישור ייחודי".

כן, עושה רושם שבניגוד לעבודה עיתונאית, שלא מחייבת אותך להיות בהכרח כוכב מוביל (אם כי תנאי התעסוקה של "טאלנטים" גבוהים לאין שיעור ממה שמרוויחה יתר המערכת שהם עובדים בה), כדי להצליח ולהתפרנס כבלוגר אתה צריך גם להיות זריז וגם צריך לעבוד. לפחות כמו שעיתונאי משקיע בעבודתו השוטפת. ראוי לסיים במשפט שאמר גיא קוואסקי, היזם וגורו השיווק הידוע מעמק הסיליקון, שבחודשים האחרונים מתחזק בלוג מאוד פופולרי An Expert who blogs is more interesting then a bloger who experts. ובעברית: תהיו מומחים, ואז תבלגו על זה. "

***

גדי שמשון הוא יועץ בנושא אינטרנט ומדיה מקוונת, ודירקטור בחברת תפוז אנשים. שמשון מתחזק באופן מאוד לא סדיר שני בלוגים, פרטי ("ערס פואטי": gadi.notes.co.il) ומקצועי ("מוניטור 2.0": gadis.gblogs.co.il). הוא לא מתפרנס מאף אחד מהבלוגים שלו אבל עד כמה שהבנתו מגעת, רק בזכותם "גלובס" הזמינו ממנו את הכתבה הזו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by