ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
המדריך לקניית דיסק קשיח 

המדריך לקניית דיסק קשיח

 
 
ניצן וידנפלד

מה אנחנו מחפשים בהארד דיסק? שיהיה גדול, זול, מהיר והכי חשוב: שלא יתפגר עם כל הסרטים, התמונות והמוזיקה שלנו. כך תמצאו את הדיסק הבא שלכם - המדריך המלא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
דיסק קשיח הוא ההתפתחות האבולוציונית של הדיסקטים שהיינו מסתובבים איתם כשהיינו ילדים. מי שפרק דיסקט כשהיה ילד יודע שבתוכו שוכן משטח עגול ושחור. בדיסק הקשיח ישנן כמה פלטות שכאלה, שמסתובבות מתחת לראשים שקוראים אותן. עם הזמן השתפרה הטכנולוגיה באופן שאיפשר לדחוף הרבה יותר נתונים בכל פלטה, מבלי שיהיה צורך להגדיל את שטחה. אבל העיקרון נשאר זהה מאז ימי הדיסקים ועד היום: משטח מגנטי עגול מסתובב מתחת למחט, שכותבת וקוראת ממנו את הנתונים שלכם.

מה אנחנו מחפשים כשאנחנו הולכים לרכוש דיסק קשיח חדש? התשובה היא דיסק גדול, מהיר ואמין, ואם אפשר, אז גם שלא יעיק על הכיס. בכדי להבין בדיוק מה מציעה לנו כל חברה, ובשביל שנוכל להשוות בין ההצעות השונות, אנחנו צריכים רק לעיין במפרט של הדיסק הקשיח.
 

נפח

מפרט של דיסק קשיח
 מפרט של דיסק קשיח   
הנתון הראשון בכל מפרט של דיסק קשיח הוא הקיבולת שלו – כמה מידע הוא יכול להכיל. כיום מודדים אותו בערכים של ג'יגהבייט. ההסבר היה יכול להיגמר כאן, אלמלא החליטו חברות הדיסקים לשנות את השיטה שבה נמדדת ג'יגה אחת. המספרים לא היו יפים מספיק, אתם מבינים. התוצאה היא שאנחנו עלולים לגלות שעל הדיסק שלנו רשום "100GB", אבל חלונות מדווחת על 93 ג'יגה בלבד. לאן הלכו 7 ג'יגות?

התשובה היא שהן לא הלכו לשום מקום, בג'יגה של חלונות פשוט יש יותר מידע מאשר בג'יגה של חברות הדיסקים. זה לא אמור להטריד אתכם יותר מדי כשאתם משווים בין דיסקים שונים, משום שכל החברות נוהגות כך ולכן הג'יגה של כל אחת מהן זהה לזו של המתחרות, אבל אל תתפלאו אם תחזרו הביתה ותגלו שהדיסק החדש שלכם קצת יותר קטן מכפי שחשבתם (ראו מסגרת לפירוט המלא).

הנפח המינימלי המומלץ היום למערכת ביתית או משרדית, שלא עוסקת בשיתוף קבצים, הוא 60 ג'יגה. אם מעורבים בתמונה גם משתפי קבצים, עורכי וידאו או יוצרי מוסיקה, אין להסתפק בפחות מ-120. בעבר היה נהוג להשוות בין כדאיות הרכישה של דיסקים שונים על ידי חישוב המחיר לג'יגה בודדת. היום כבר אין היגיון בכך, משום שמה שחשוב באמת אלו המאפיינים האחרים.

במושגים הפיזיים, רוב הדיסקים שבהם תיתקלו היום יהיו בגודל סטנדרטי של 3.5 אינץ' (גם כאן מדובר בנתון מפוברק. האורך האמיתי הוא 4 אינץ'), שהוא בדיוק הגודל של התא המיועד לדיסק הקשיח במחשב השולחני שלכם. הסטנדרט במחשבים ניידים הוא 2.5 אינץ', ובנגני MP3 וטלפונים סלולריים קיימים דיסקים זעירים אף יותר.
 

ביצועים

 
בתחום הדיסקים הקשיחים, הביצועים שווים למהירות. הדיסק הוא צוואר הבקבוק המעיק ביותר במחשב, איטי משמעותית מן המעבד והזיכרון הפנימי. ככל שהדיסק שתרכשו יהיה מהיר יותר, כך המעבד (ואתם) תאלצו להמתין לו פחות.

הגורם הראשון בתחום הביצועים שיש לשים לב אליו הוא סוג החיבור בין הדיסק למחשב (יש הקוראים לו "ממשק"). ישנם שני סוגי חיבורים שאמורים לעניין אותנו: PATA (שבעבר נקרא פשוט ATA וגם EIDE, UDMA, DMA, UATA) ו-SATA. אנחנו לא נתייחס לחיבור SCSI במסגרת המדריך הנוכחי, משום שהוא פחות רלוונטי למשתמש הביתי.
 
 
ה-PATA הוא החיבור הנפוץ, עדיין, בעולם המחשוב. ניתן לזהות אותו על פי כבלי ה-IDE העבים שלו. הוא מספק מהירות תיאורטית של עד 133 מגה לשניה. PATA מלא חסרונות: לוחות אם שתומכים בעד שני כבלים, שעל כל אחד עד שני התקנים, המאטים זה את זה. בנוסף, יש להגדיר פיזית, ובנפרד, כל אחד מהדיסקים. נוסף על כך, הכבלים העבים מפריעים לתנועת האוויר במחשב וגורמים להתחממות.

את ה-PATA הולך ומחליף היורש, SATA. חיבורי SATA מאופיינים בכבלים דקיקים, שכל אחד מהם מחובר להתקן אחד בלבד. ניתן למצוא בדרך כלל 4 חיבורים בלוח אם אחד. קיימות שתי גירסאות לחיבור זה: הגירסה המתקדמת - SATA2 (הקרויה גם SATA 3Gb, עוד מספר שקרי לחלוטין) - תומכת לאחור בישנה ולא עולה יותר, ולכן נתייחס רק אליה. היא מספקת מהירות תיאורטית של עד 300 מגהביט לשניה. SATA מספקת יתרונות רבים: חיבור מהיר, התקנים שאינם תלויים אחד בשני וכבלים שלא מפריעים לזרימת האוויר.
 
 למה יש הבדל בין הנפח שרשום על גבי הדיסק לבין זה שתראו בחלונות? למרות שמה, בג'יגהבייט אחת יש יותר ממיליארד בייטים.

חלונות (וכך גם כל מערכות ההפעלה האחרות) מודדת ג'יגה כ-1,073,741,824 בייטים (יש בה 1,024 מגה, כאשר במגה יש 1,024 קילובייט, בכל אחד 1,024 בייטים). זו השיטה הנכונה למדוד נפח בעולם המחשוב מכיוון שהיא מבוססת על שיטת ספירה בינארית (1,024 שווה ל-2 בחזקת 10).

חברות הדיסקים שמו לב שרוב הציבור לא יודע שבג'יגה יש יותר ממליארד בייטים, והחליטו לקצץ אותה קצת. הג'יגה ה"תעשייתית" מכילה כ-1,000,055,194 בתים. אולי לא הבדל משמעותי כשמדברים על ג'יגה בודדת, אבל הכפילו אותו במאות הג'יגות שיש בכל דיסק קשיח ותקבלו מיני תאוריית קונספירציה. בכדי לפתור את הבעיה הומצאה אמת מידה חדשה, ג'יביבייט (GiB), שכמובן לא אומצה על ידי התעשייה. 
שימו לב שהמהירויות תיאורטיות בלבד ואינן לוקחות בחשבון את הזמן שלוקח למצוא את המידע בדיסק ואת שיתוף רוחב הפס של הדיסק עם התקנים אחרים במחשב, שמבוזבז על בדיקת שגיאות ועוד משתנים שפועלים לרעתנו. בפועל, המהירות המקסימלית שדיסקים קשיחים מסוגלים לשמור עליה לאורך זמן היא 80 מגה לשניה.

באיזה חיבור לבחור? הפרש המחיר בין כונני SATA ו-PATA זהים בתכונותיהם עומד כיום על עד 30 ₪, כך שמחיר לא צריך להוות שיקול בבחירה. בררו האם המחשב שלכם תומך ב-SATA, על ידי בדיקה בחוברת של לוח האם שלכם, במנהל ההתקנים או בעזרת תוכנה שמאפשרת הצצה לנבכי המחשב. אם התשובה היא "כן", ויש לכם חיבור SATA פנוי, לכו על SATA והשאירו את החיבור המיושן לכונני הדיסקים. רק אם אין ברירה - בחרו ב-PATA.

רוב הנתונים שנוגעים לדיסקים קשיחים ניתנים בקירוב בלבד, והחברות מוסרות לנו את הפוטנציאל: הביצועים שהיינו מקבלים בעולם מושלם. בפועל, וכבר ראינו את זה בתחום החיבור, מופיעים עוד משתנים רבים, שרובם המוחץ מאט את הביצועים. לדוגמה: מספיק שניקח את הקובץ שאנחנו מודדים בעזרתו את מהירות הקריאה ונכתוב אותו במיקום אחר בדיסק, והתוצאות יהיו שונות לחלוטין. לכן נצטרך להסתמך על מה שיש. זה לא הרבה אבל זה מספיק בכדי לעשות את הבחירה הנכונה.

הנתון הבא שמעניין אותנו הוא ה-RPM, מספר הסיבובים שעושות הפלטות בדיסק בדקה. הוא משמש כמדד טוב לביצועים הכלליים של הדיסק משום שהוא משפיע על כולם – ככל שהדיסק מסתובב מהר יותר, כך ניתן לאתר בו קבצים בקלות רבה יותר ולקרוא אותם במהירות. מובן שיש לזה מחיר: RPM גבוה גורם לצריכת חשמל מוגברת ולרעש.

במערכת ביתית אין הרבה אפשרויות בחירה: אנחנו מחפשים דיסק עם 7200 RPM. ערך גבוה יותר נוטה להגיע עם תג מחיר מופרז. לעומת זאת – יתכנו מקרים שבהם תרצו דווקא דיסק עם 5400 RPM: אם אתם מחפשים דיסק קשיח למחשב נייד או בונים מערכת ביתית שקטה במיוחד. בכל מקרה אחר - הבחירה כבר נעשתה בשבילכם.
 
ניתן ללמוד יותר לעומק על הזמן שלוקח לדיסק לאתר קובץ, מערך הקרוי זמן האיתור הממוצע (Average seek speed), שנמדד במילי-שניות. מדובר בפרק הזמן הממוצע שלוקח לדיסק לאתר קובץ מסויים. ערכים טובים הם 10 מילישניות לכתיבה ו-9 לקריאה (או 10 ממוצע כללי, אם לא מצויינת החלוקה). ישנן חברות המחלקות את זמני האיתור לפי מיקום פיזי בכל פלטה – בחלקה הפנימי, המרכזי והחיצוני. זו סתם התחכמות מטופשת, מכיוון שאין לנו שום דרך לקבוע היכן ימוקמו הקבצים שלנו. התייחסו לערך הגבוה ביותר בלבד.

לאחר שנמצא המיקום הנכון בדיסק, עדיין צריך להמתין לפני שתהליך הכתיבה והקריאה יתחיל. פרק זמן זה קרוי זמן המתנה (Latency). אנחנו מחפשים ערכים בסביבות ה-4.2 מילי-שניות.

הפרט האחרון שאמור לעניין אותנו הנוגע לביצועי הדיסק הוא גודל החוצץ (Buffer, ולעיתים גם באפר). מכיוון שדיסקים קשיחים, גם המהירים ביותר, עדיין איטיים מאוד יחסית לשאר רכיבי המערכת, נהוג לצייד אותם בחוצץ. זהו רכיב זיכרון שמאוחסנים בו הנתונים האחרונים שנקראו ונכתבו לדיסק. כך, אם המערכת זקוקה להם מחדש, היא לא צריכה להמתין לדיסק עד שיאתר אותם, והם נקראים ישירות מהחוצץ. אל תתפשרו על חוצץ הקטן מ-8 מגהביט.

עד עתה דיברנו על המאפיינים שאמורים לעניין את המשתמש הביתי. אנשים העוסקים בעריכת מוסיקה, וידאו או צריבה סיטונאית של דיסקים, זקוקים לדיסקים קשיחים עם יכולות משודרגות. מה שמטריד אנשים כאלה במיוחד הוא זרימה רציפה של נתונים מהדיסק, עם כמה שפחות המתנות לאיתור קבצים. במקרים כאלו מומלץ בכל זאת להשקיע בדיסק עם 10,000 RPM. בנוסף, יש לחפש את נתוני ה-Full stroke seek של הדיסק, שמציינים את הזמן הארך ביותר שלוקח לדיסק לאתר קובץ. 11 מילי-שניות הוא הגבול העליון.
 

אמינות

דיסק קשיח - מבט מבפנים
 דיסק קשיח - מבט מבפנים   
הפחד הגדול ביותר של כל משתמש מחשב, ממוצע או לא, הוא מקריסה של הדיסק הקשיח. מטבע הדברים קשה מאוד לכמת במספרים את הסיכוי שהדיסק שלכם יתהפך על גבו, יניף את רגליו באוויר וישבוק חיים.

המדד הראשון לאמינות של דיסק הוא האחריות שהחברה מוכנה לתת עליו. 5 שנים הן תקופה מספקת, שמראה שהחברה מאמינה במוצריה. רוב חנויות המחשבים ישמרו לעצמן את האחריות הזו ויתנו לכם בין שנה לשלוש שנות אחריות בלבד, לכן שווה להתמקח עם המוכר או לבדוק האם קיימים מרכזי שירות של היצרנית בישראל.

לאחר האחריות באה שורה של מדדים שלא ברור אם אפשר לסמוך עליהם. MTBF הוא מדד לרווח, בשעות, בין שגיאה לשגיאה, תחת עומס עבודה נמוך של 8 שעות רצופות בכל פעם. אנחנו אפילו לא נתעכב על מה נחשב ערך טוב, הרי הדבר הזה לא ניתן לחישוב. ישנן חברות שמספקות מדדים משלהן: Seagate לדוגמה, מודדת את מספר הביטים השגויים לכל 10 בחזקת 14 ביטים שיקראו או יכתבו. מצויין - אנחנו כבר עומדים עם הסטופר. במילים אחרות: כאן אין למספרים כל חשיבות.

הדרך הטובה ביותר להימנע משגיאות היא כמובן לדעת מראש מתי הן עומדות להגיע, ועד כמה שזה מפתיע, ניתן לחזות מראש מתי הדיסק שלכם הולך לפשל. לתכונה הזאת קוראים S.M.A.R.T, אבל שימו לב שגם הדיסק וגם לוח האם חייבים לתמוך בה בכדי שתוכלו לעשות בה שימוש. במקרה שה-S.M.A.R.T אכן יופעל, ידווח הדיסק שלכם למערכת ההפעלה על מצבי סיכון. עם זאת, שימו לב שיש מקרים בהם המנגנון אמנם יתריע על תקלה, אבל האשם האמיתי לא יהיה הדיסק, אלא דווקא כבל מקולקל למשל.
 

נקודות למחשבה

יצרניות חומרה
בדומה לעולם המכוניות, קשה מאוד לעקוב אחר היצרנית האמיתית של הדיסק הקשיח שקניתם. חברות רוכשות זו את זו ללא הרף, חלקן חולקות מפעלים משותפים וכשיש מחסור בחלקים אצל אחת מהן, היא לפעמים קונה אותם מחברה אחרת ומדפיסה עליהם את שמה. בקיצור - הבלאגן חוגג ולא ניתן ללמוד על איכות הדיסק הקשיח שלכם רק משם היצרנית.

אם יש לכם זמן פנוי, אתם מוזמנים להקליד את הדגם המלא של הדיסק שאתם מעוניינים בו בגוגל, בתוספת המילה Review ולראות מה אומרים המומחים. זה לא יבטח אתכם לחלוטין מפני בעיות, אבל יכול לספק לכם מידע מעניין.

RAID
אם אתם מעוניינים בשיפור משמעותי של ביצועי הדיסק הקשיח במחיר משתלם, תוכלו תמיד לחבר מספר דיסקים בתצורת RAID. מה זה אומר? במערך RAID, מתפקדים מספר דיסקים קשיחים כדיסק אחד ומערכת ההפעלה שלכם תדווח שמותקן אצלכם דיסק יחיד.

אם אתם מחפשים מהירות בלבד, תוכלו לקנות שני דיסקים שווים בגודלם ולחבר אותם בתצורת RAID0, שבה הביטים בקובץ נכתב לסירוגין בין הדיסקים. באופן זה, בזמן שאחד הדיסקים מחפש את המשך הקובץ, הדיסק השני ממשיך להזין את מערכת ההפעלה במידע. כך, שני דיסקים בגודל 160 ג'יגה, שמחוברים ב-RAID, יספקו ביצועים טובים הרבה יותר מדיסק אחד בגודל 320 ג'יגה. ההפרש במחיר יעמוד על כמה עשרות שקלים בלבד. החיסרון הוא באמינות – אם אחד הדיסקים מתפגר, הולכים לאיבוד גם הנתונים שבדיסק השני מפני ששני הדיסקים מחזיקים בעותקים חלקיים בלבד של כל הקבצים.

בשביל מי שמוטרד מאוד מאמינות, ומוכן לשלם על כך בביצועים, קיים RAID1. גם כאן משתתפים שני דיסקים, אבל אחד מהם מכיל העתק מדוייק של השני. כל נתון נכתב פעמיים. אמנם ישנה כאן פגיעה רצינית בביצועים, אבל אתם מבצעים גיבוי קבוע ומיידי של כל פעולה.

התצורה האחרונה שרלוונטית למשתמש הביתי היא RAID5. מדובר במערך של 3 דיסקים לפחות, שבעזרת טריקים מתמטיים לא מסובכים מגבים האחד את השני כך שאם אחד מהם מת, ניתן עדיין לקרוא את הנתונים ללא הפרעה. החיסרון הוא כמובן הצורך במספר רב של דיסקים, וכן בזבוז של כ-20% משטח האחסון הכולל.

מה צריך בכדי לחבר דיסקים במערך RAID? רק לוח אם שתומך בכך. מערך RAID לא דורש שום חיבורים מיוחדים, אלא רק שינוי הגדרות ב-BIOS. התקנת הדיסקים מתבצעת כרגיל וההגבלה היחידה היא שיש להשתמש בדיסקים בעלי נפח שווה.

דיסקים חיצוניים
מי שמעביר כמות גדולה של נתונים ממחשב למחשב לא יכול להסתפק בדיסק און קי, שמספק כ-4 ג'יגה לכל היותר. בכדי לנייד עשרות ומאות ג'יגה של נתונים ממקום למקום יש צורך בדיסק חיצוני, שהוא דיסק קשיח לכל דבר, שניתן לחבר למחשב מבלי לפתוח את המארז ומבלי לכבות אותו.

ניתן לרכוש דיסק חיצוני "ישר מהחברה", אבל הם נוטים להיות יקרים מאוד. הפיתרון הכדאי הוא לרכוש מארז חיצוני ריק ודיסק קשיח, ולהתקין בעצמכם את הדיסק במארז. מארז חיצוני שתומך בחיבורי USB2.0 ו-FireWire עולה כ-160 ₪ בלבד. רצוי לרכוש דיסק קשיח שמיועד למחשבים ניידים, משום שהם נוטים להיות עמידים יותר בפני טלטולים.
 
מה אנחנו מחפשים
סוג המחשב
חיבור
RPM
Seek
Latency
Buffer
S.M.A.R.T
Full stroke seek
שולחני
PATA/SATA
7,200
10ms
4.2ms
8MB
נייד
PATA/SATA
5,400
12ms
5.6ms
8MB
עריכת וידאו
SATA
10,000
6ms
3ms
16MB
11ms
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by