ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הסלולרי נגד תוכנית ההתכנסות 

הסלולרי נגד תוכנית ההתכנסות

 
 
שיזף רפאלי, גלובס

אחרי שהטלפון הנייד התחיל לתבוע את שמיעתנו, הוא תובע גם את מבטינו (הערת העורך: חכה, כבר הצלחת לזהות דמויות מטושטשות בדור השלישי?)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אילוסטרציה: Aprpana, CC
 אילוסטרציה: Aprpana, CC   
הצעירים נוזפים בי: דואר אלקטרוני זה לזקנים. סטודנטים שלי, וגם חבריהם של ילדיי, טוענים שאני משתמש בו יותר מדי. מוזר, כי השימוש בדוא"ל הוא רפלקס טבעי מבחינתי. מכיוון שאני משתמש בו מאז תחילת שנות ה-80, כלומר כמעט כל חיי הבוגרים, קשה לי לתפקד בלעדיו. אני יושב מול מחשב שעות רבות ביום, כפתור ה-send קרוב ונוח, אני רואה את העולם של עמיתיי, שותפיי, לקוחותיי, תלמידיי, וכן - גם משפחתי - דרך מסך המחשב שעליו נגללים מסרי הדואר והמסרים המיידיים עוד יותר של IM ו-ICQ.

ביקשתי מתלמידיי שיגישו את העבודות בדוא"ל, שיפנו אליי שאלות דרכו, ייצרו קבוצות עבודה, יקבלו את ציוניהם, יתמקחו על מועדי ב' וכך הלאה, הכול בדוא"ל. התגובה שלהם לא איחרה לבוא: המדיום הזה כבר פאסה. מה הסיפור שלך, לא למדת להשתמש ב-SMS?

דווקא למדתי. אני אוהב את הזמינות הסלולרית, את האפשרות לברר עובדות, לנהל את ענייניי, לשמור על קשר מכל מקום, במהירות ובנוחות (לא שאני יודע למה קוראים למכשירים החדשים דור שלישי, כשאני כבר שדרגתי את הטלפון הסלולרי שלי לפחות שש פעמים מאז הראשון, לפני עשר שנים). בשונה מדירות, מחשבים או מכוניות, כאן כל שדרוג מבשר על הולדת מכשיר יותר קטן מקודמו. הקלידים לא יכולים להתכווץ הרבה יותר, כי האצבעות כבר נבראו בגודל מסוים, וכך נגזר על המסך להתכווץ.

אז שימו לב למסכים הקטנים והניידים, כי מהם כבר יוצא עשן גדול. למסך הקטן צפוי עתיד גדול, ולא רק משום שהוא זול יותר ואופנתי יותר בקרב צעירים. גם לא רק מפני שהוא מפלה בין צעירים לזקנים בדרישתו לעיניים חדות ולנכונות ללמוד פונקציות משתנות חדשות לבקרים. העובדה היא שמתרחש כאן תהליך הנוגד את מגמות ההתכנסות שנחזו עד לא מזמן.

אולמרט אומנם הוריד מסדר-היום הלאומי (לפי שעה, לפי שעה) את תוכנית ההתכנסות, אבל בזירה העולמית עדיין נשואות עיני כול אל המפץ הגדול של ההתכנסות בין האינטרנט והטלוויזיה. לפחות מבחינת הממשק החזותי, מדובר במעבר מסטנדרט המסכים הממוחשבים, הממוקמים קרוב לפרצוף ושגודלם הממוצע 17 אינץ', לבין עולם של מסכים גדולים בהרבה, מרוחקים בהרבה, ולאחרונה גם יקרים בהרבה. עולם המסכים התמקד בהשטחה, בפורמט בדחיסות גבוההHDTV , במסכי הפלאזמה, ובקשר של כל אלה לאינטרנט. והנה, את תשומת-הלב גונבים מסכי הסלולר הצנועים. מתגנב לו למרכז הבמה סטנדרט אחר, שלישי, המאיים על ההתכנסות הכל-כך מדוברת בין אינטרנט וטלוויזיה. ההתגנבות איננה חרישית - היא נעשתה לצלילי רינגטונים וצפצופי התרעה שהפכו למוזיקת הרקע של חיינו - אבל כמעט מבלי שנשים לב, הטלפון הסלולרי החל לתבוע גם את מבטינו, אחרי שהשתלט על שמיעתנו.
 

תשכחו מקודאק

קודאק. כבר לא
 קודאק. כבר לא   
קצב ההתפשטות והאימוץ של הטלפון הסלולרי מגמדים את אלה של המחשב האישי. מכשיר התקשורת הלכאורה-צנוע הזה משאיר את המחשב הרחק מאחור גם ברמת החדירה. אף שהטלפון הנייד הופיע שנים רבות אחרי המחשב האישי, הוא נמצא כמעט בכל יד, או לפחות תלוי על כל חגורה. במדינות שונות יש כבר תחרות כבדה בין מספר הקווים הסלולריים למספרם של בני-האדם. אפילו בארצות-הברית, שהצטרפה לחגיגת הטלפוניה הסלולרית מאוחר יחסית ובהיסוס, טלפונים ניידים נמצאים בשימוש אצל ארבעה מכל חמישה מבוגרים, ומצפים שבתוך שנה יעלה ל-30% החלק באוכלוסייה שאין ברשותו ולו טלפון קווי אחד: הנייד מספק את כל הצרכים. מי היא יצרנית המצלמות הגדולה בעולם? בטח שלא קודאק, קנון או נייקון. השיא הזה שייך לנוקיה, המייצרת יותר מצלמות מכל האחרות, ומשלבת אותן במכשירי הסלולר שלה.

(הערת העורך: התפקיד שמשחקים הסלולריים בתוך "כוכב נולד", "נולד לרקוד" ודומיהם זניח לעומת האימפקט הכלכלי והפוליטי הצפוי להתרחש בקרוב. כבר לא "מכונית לכל פועל", אפילו לא "מחשב לכל ילד" - אלא דור שלישי לכל אחד. או אולי כבר דור רביעי? אל המסך הזה מתכווננים הקמפיינים הפרסומיים והווידאו-קליפים. כבר מהדור הראשון של הווב למדנו שבמקום שאליו פונים האישונים, שם יהיה מי שיחפש אותם).

אילו אוגוסט רודן היה חי היום, היה אולי מפסל קצת אחרת. במקום דמות האדם החושב, שיושב שקוע בשרעפים וסנטרו נתמך ביד, התרגלנו בעשר השנים האחרונות לראות דמות אחרת. אולי חושבת פחות, אבל מקושרת יותר. הדמות האנושית הטיפוסית של סוף המאה ה-20 ותחילתה של המאה ה-21 מביאה את היד אל הראש גם היא, אלא שהיד אוחזת מכשיר סלולרי ומגישה אותו לאוזן. הסתכלו פעם בקהל במקום ציבורי: בתחנת אוטובוס או בתור לקולנוע. כמה מן האנשים נמצאים בתנוחת רודן הקלאסית של האדם החושב, וכמה מדברים בנייד? ומהו החידוש של השנה-שנתיים האחרונות? יותר ויותר אנשים שקועים בהתבוננות בנייד ובהקשה על קלידיו במקום בהאזנה. אנחנו כבר צריכים את האדם המאזין על-פי רודן 2.0, וכבר בשלים לאדם המתבונן, על-פי רודן 3.0.

הווארד ריינגולד, אבי מושג הקהילה הווירטואלית, מדווח על התופעה החברתית שהיפנים קוראים לה "שבטי הבוהנים" או "אויאיוביסוקו" (Oyayubisoku). הנוער היפני התמכר לסלולרי, והפך את ההקלדה העיוורת של מסרים למנגנון התקשורת החברתי העיקרי. ריינגולד היה הראשון שהפנה זרקורים לשימושים הפוליטיים שאליהם נרתמים צופיהם של המסכים הקטנים האלה. התארגנות של מחאות פוליטיות, כמו הפגנות נגד גלובליזציה או ההתגייסות של מאות-אלפים לפרויקט ההתרמה של בונו למען אפריקה, נדדו מן הטלוויזיה אל המסך הזעיר. רבים מנבאים שחורות לטלוויזיה. אבל אולי מה שקורה זה לא כיבוי של מדורת השבט, רק התפלגות של המדורה להמון גפרורים קטנים וניידים."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by