ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
תכלה שנה וקללותיה 

תכלה שנה וקללותיה

 
 
אדר שלו

דחיות אינסופיות בהשקת ויסטה, פאנטונים של נינט, קרקס הווב 2.0, יותר מדי גוגל לווריד, פקאצות שהופכות לכוכבות ב-YouTube ואתרים שעדיין, למרות כל הדיבורים, לא נתמכים בכל הדפדפנים. כל קללות הרשת של 2006

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קלישאה יהודית ותיקה לראש השנה אומרת בנימה אופטימית משהו: "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". הטקסט לקוח מהפיוט "אחות קטנה", שפוצח בחרטה והתנצלות על חטאים ומסיים בתקוות חגיגיות לשנה טובה יותר.

אני (חילונית גמורה, אגב) אומרת בתגובה, אשרי המאמין, ומונה כאן עשר טרנדים אינטרנטיים מודרנים, שמרגיזים אותי אישית - חלקם נראים לי מעוותים, מקוממים ולא צודקים, וחלקם סתם מציקנים או מטרידים.

בשנה שעברה קיטרה גם שירה גל על עשרת המעצבנים שלה: רשתות חברתיות, תיוג כפייתי, חתולים בפליקר, פודקאסטינג, סירטונים מטופשים, בלוגים וחיפוש עצמי בגוגל. לצערינו הרב, למרות הכתבה והתקוות, אף אחד מהטרנדים המציקניים הנ"ל לא מפגין סימני דעיכה חוץ מהפודקאסטים.

קבלו תשע קללות נוספות, שכנראה לא יתפוגגו אף הן. אתם מוזמנים להציע את העשירית בתגובות. כמובן שלא הכל נאחס ברשת כך שלצד המאוסים מתקיימים לא מעט ניסים ונפלאות, שלמרות זאת גורמים לי לפתוח את הדפדפן מדי יום ביומו.
 

הנשיא מיותר וגם האתר

מכוער. צילום מסך מאתר הנשיא
 מכוער. צילום מסך מאתר הנשיא   
בהיותי צעירה (מאוד) בניתי אתר בשם "בית החמוסים של שולה". אתם מוזמנים לחזות בזוועות במו עיניכם. מי שהציץ באתר של נשיא מדינת ישראל לאחרונה יכול לחשוב שזו עוד יצירת מופת שלי מגיל 15: פלאש פרימיטיבי ואיטי, animated GIFs שזה עתה יצאו מגיאוסיטיז ומוזיקה פומפוזית של תרועת חצוצרות.

"השימוש בתרועת הכבוד בעת עליית האתר אינה מוסיפה כבוד - אלא להיפך, מסייעת להגחיך את האתר", כתב איתי בנר ללשכת הנשיא. בינתיים אין שינוי.

ההזנחה הפושעת באתר הנשיא מעידה יותר מכל על בורות טכנולוגית בקרב נבחרי הציבור, מעצבי האתר ומשה קצב בעצמו. תפקיד הנשיא בישראל הוא בעיקר ייצוגי, כך אומרים. חבל שהאתר שלו אינו כזה. בעצם, אפשר לומר את זה גם על כבוד הנשיא.
 

פאנטונים זה לא כיף

שירי מימון. עונש (צילום: לירז עמיר)
 שירי מימון. עונש (צילום: לירז עמיר)   
חברות הסלולר קוראים להם שיר בהמתנה, וגובות מהלקוחות כמה שקלים עבור האפשרות להשמיע למי שמתקשר אליהם זמריר כלשהו לבחירתם, במקום צליל החיוג הרגיל. לעולם יהיה הפאנטון שיר גרוע במיוחד, להיט מסיבות דביק או תוצר לוואי של כוכב נולד. אל תצפו להתקשר לדודה נחמה ולשמוע סוניק יות' עד שהיא עונה. מקסימום תקבלו נינט או שירי מימון.

כפי שפרסומות ושלטי חוצות גדולים מדי אסורים לשימוש ברשויות מקומיות, מנימוקים של זיהום סביבתי, כך יש לאסור את השימוש בפאנטונים. השירים הסלולרים הם זיהום קולי לכל דבר. במקרה של שלטי פרסומת ענקיים ניתן לפחות להסב מהם את העיניים ולהקטין את עוצמת המטרד. במקרה של פאנטונים, המתקשר הוא קהל שבוי שלא יכול לעשות הרבה חוץ מלנתק את השיחה.
 
 

כולם רוצים בלוגים

זרובבלה, תופעה מתפשטת
 זרובבלה, תופעה מתפשטת   
במקום להסב את תשומת הלב הציבורית לבלוגים שמשנים סדרי עולם, מעצבים את פניה של הרשת ודוחקים את רגליהם של כלי התקשורת המסורתיים, בוחרים ערוצי הטלוויזיה לצייר תמונת מצב סנסציונית של הבלוגוספירה.

בתוכניות רציניות כמו "עובדה" כיכבו צעירות שמתפשטות הן ויזואלית והן טקסטואלית, ילדים מגיל 12 ומטה שכותבים בלוגים אישיים וחושפניים, והגרוע מכל - השאלת המונח "בלוג" לתיאור תוכניות טלוויזיה בהן גולשים מספרים על רגעים אינטימיים, כמו MyBlog של MSN ושידורי קשת. בלוגים זה טרנד מגניב, אבל קריאה ויכולת ביטוי בכתב זה לא, אז משנים את חוקי המשחק.

לכו תספרו להם שההפגנה עם ביקורו של ביל גייטס בארץ היא יוזמה בלוגוספרית, שפרשת מוניקה לווינסקי נחשפה בבלוג, ושהבלוג הנקרא ביותר בעולם, BoingBoing.net, דן בנושאים תרבות דיגיטלית, טכנולוגיה וחופש הביטוי ברשת. וכל הכותבים שלו נשארים לבושים.
 

מנת יתר של גוגל

עזבו אותנו, ברין ופייג' (צילום: רויטרס)
 עזבו אותנו, ברין ופייג' (צילום: רויטרס)   
על גוגל יש לנו מלאי קיטורים בלתי נדלה: היא משתפת פעולה גם הצנזורה של השלטון הסיני, היא יכולה להעלים סניף של חברה כמו BMW מתוצאות החיפוש כעונש והיא לא מספקת שום סוג של שירות לקוחות טלפוני, גם למשתמשים המשלמים שלה.

אבל גוגל מעצבנת מסיבה אחרת: כל צעד ושעל שלה זוכה לסיקור מופרז, וכל שיהוק ופיהוק של צמד הליצנים המקימים, סרגיי ברין ולארי פייג', טווידלדם וטווידל-גיק, זוכה שיכבירו עליו אלפי מילים. לאחרונה אפילו פורסם שגוגל הוציאה מהמקררים בגוגלפלקס את כל פחיות הפפסי, לרגל פגישה עם בכירים בחברת קוקה-קולה. למי אכפת? שיישתו מים.

כל אותם שירותים חדשים כובשי-כותרות שגוגל משיקה חסרים את החדשניות והמקוריות של שירותי הדגל שלה: Gmail, הדואר האלקטרוני הראשון שפרץ את מחסום ה-1 ג'יגה, והחיפוש, שהפך אותה למותג על. חיקויים כמו Google Notebook ו-Google Base אנחנו לא צריכים. גוגל היא אולי החברה החשובה ביותר בתחומה בעולם, אבל זה לא אומר שהיא פטורה מלהוכיח את עצמה.
 

דחיות בהשקה

הלוגו של לונגהורן. אוטוטו יוצאת, באמת (ויקיפדיה)
 הלוגו של לונגהורן. אוטוטו יוצאת, באמת (ויקיפדיה)   
מיקרוסופט הכריזה על השקת מערכת ההפעלה הבאה שלה, ויסטה, במאי 2001. השם הקודם היה לונגהורן, ולפעמים נדמה שמיקרוסופט החליפו למערכת ההפעלה המיוחלת שלהם את השם מכיוון שלונגהורן כבר נשמע יותר ישן מחלונות 98. מאז 2001 נדחתה ההשקה אינספור פעמים, במידה כזו שכל מערכת הפעלה שתצא צפויה לאכזב את המשתמשים ולא להצדיק את הבאזז סביבה. סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט, הבטיח לנו שהתאריך האחרון להשקה הוא בינואר הקרוב ושגמרנו עם הדחיות. לא תודה, כבר התקנו אובונטו.

המקום השני ברשימת הדחייניות הכפייתיות שייך לסוני, יצרנית פלייסטיישן 3. עם ההכרזה ב-2004על פיתוח הקונסולה שכל גיימר מפנטז עליה, נקבע כי מועד ההשקה יהיה אמצע 2006. ומאז - דוחים. בתערוכה E3 זכו כמה גיימרים לראות ואפילו למשש PS3 במו ידיהם. בינתיים התנפח המחיר המשוער שלה ל-500 דולרים. מתי תונח על המדפים? לפי ההכרזה האחרונה של סוני, בארה"ב וביפן היא תצא בנובמבר הקרוב ובאירופה רק במרץ 2007. כשנראה, נאמין.
 

אתרים שעדיין לא נתמכים בכל הדפדפנים

אתר הוט מנסה להימלט מהדפדפן (צילום מסך)
 אתר הוט מנסה להימלט מהדפדפן (צילום מסך)   
מעניין שלמרות כל הסיסמאות על ווב 2.0 (ראה בהמשך), אותם אתרים שמפמפמים את הבאזז לא שמעו על הזנב הארוך של משתמשי פיירפוקס, 10% מכלל הגולשים (ובמקרה של אתרים שעוסקים בהיי-טק, ומכוונים למשתמשים בקיאים טכנולוגית, אפשר שהמספר הזה גבוה בהרבה).

הוט, שמשום מה בחרה לשווק חבילות תשתית בשם "HOT web 2.0", מחזיקה למשל באתר עתיר פלאשים עקומים, שנראים כאילו הם מנסים להימלט מהמסך בכל פעם שמנסים לגלוש אליו באמצעות דפדפן שאינו אקספלורר. על סטנדרטים אין מה לדבר.

לא רק משתמשי פיירפוקס - לפעמים גם הזחלנים של מנועי החיפוש מתקשים בקריאת האתרים האלו. בעיית הקוד הזו מפרנסת את מקדמי האתרים, שצריכים לדחוף כתובת מסויימת לראש תוצאות החיפוש בגוגל. אתרים שבורי-קוד, עקומים ורעועים כאלו הם ככל הנראה פטנט ישראלי בלעדי. אף אתר בינלאומי גדול שמכבד את עצמו לא יסגור שעריו למשתמשי פיירפוקס, כמו שעשה אתר שופרסל. אפילו האתר של מיקרוסופט העולמית כתוב נכון, לפי התקנים.
 

קרקס הווב 2.0

קטרינה פייק: עיזבו אתכם מווב 2.0 (צילום: סטוארט בטרפילד, CC)
 קטרינה פייק: עיזבו אתכם מווב 2.0 (צילום: סטוארט בטרפילד, CC)   
שכחו מ"בועה" - המינוח המדוייק ביותר הוא קרקס. אפילו ממציא האינטרנט, טים ברנרס-לי, חושב שהמלך הוא עירום. קתרינה פייק, אחד מצמד מייסדי פליקר, הכריזה קבל עם ועדה שעכשיו זה הזמן הגרוע ביותר לפתוח סטארט אפ ווב 2.0. אלפים לא טרחו להקשיב ופתחו עוד חיקוי קיקיוני ל-Digg או דלישס.

רק בטוקבקים על כתבות בנושא אפשר לראות את היזמים המסכנים האלו מבליחים מעל פני השטח, מתחננים לצומי של משקיעים. מי שמגיע למצב שבו הוא צריך לקדם את הסטארט-אפ שלו בטוקבק שנושא את הכותרת "שכחתם את חברה X", סימן שמצבו עגום למדי.

ציון לגנאי גם לצמד האתרים הכלכליים, גלובס ודה-מארקר, שכדי להתאים את עצמם לטרנד ערכו ופימפמו מגוון כנסים ושירותים, הדביקו "בטא" בראש בדף, הצמידו תגיות איפה שרק אפשר, כולל לינקים ל-Digg. מי בדיוק ידגג כתבה בדה-מארקר ויציף אותה לראש הדף? לא ברור. התכנים שמקבלים קליקים ב-Digg, רובם ככולם באנגלית.
 

הצעות חוק נגד משתפי קבצים

אבו וילן ממרצ, הלוחם בפיראטים (אתר הכנסת)
 אבו וילן ממרצ, הלוחם בפיראטים (אתר הכנסת)   
חברות התקליטים ואולפני הסרטים ממשיכים לנסות להכחיד את שיתוף הקבצים, שזה הגיוני בערך כמו לטאטא את חוף פרישמן עם מברשת שיניים. אחד משתדלני הלוחמים בפיראטיות שיכנע את מרצ להגיש הצעת חוק לפיה תוכנות ושירותים של שיתוף קבצים יהיו בלתי-חוקיים. בין לוחמי החירות שכבר חתמו: אבשלום וילן, זהבה גלאון, חיים אורון, רן כהן ויוסי ביילין.

לא בטוח שמישהו במרצ מבין מהי בדיוק "תוכנה לשיתוף קבצים". אפשר להעתיק מחבר סרט שלם בלי אימיול - לשם כך מספיקה תוכנת ה-FTP פרימיטיבית שקיימת בכל מערכת הפעלה, או אפילו אינטרנט אקספלורר (גם תוכנה פרימיטיבית). גם בתוכנות עם מוניטין פיראטי כביכול אפשר לעשות שימוש חוקי בהחלט - אתרים רבים עם רוחב פס מצומצם מפיצים קבצים ברשיון החופשי קריאייטיב קומונז, באמצעות ביטורנט ואימיול.

אולי כדאי לחייב את כל חברי הכנסת שמשתתפים בהצבעה על הצעת החוק להוריד שיר או סרט אחד לפחות באינטרנט, לראות מה זה הביטורנט הזה.
 

פקאצות שהופכות לכוכבות ב-YouTube

LonelyGirl15. פקאצה ופיקציה
 LonelyGirl15. פקאצה ופיקציה   
LonelyGirl15 הגיעה לראש טבלת הסרטונים הנצפים ביותר ב-YouTube בזכות קטעי וידאו קצרים בהם היא שרה, מפטפטת עם הידיד שלה דניאל, סוחטת מיץ לימון, מכינה עוגיות ובעיקר עסוקה מאוד בלהיות חמודה.

אלא שהבודדה נחשפה - לא טינאייג'רית בת 16, סטודנטית למשחק בת 20 מניו זילנד בשם ג'סיקה רוז. הפיקציה הוכתרה כהצלחה: רוז שכרה סוכן, ארזה מזוודה ומתכננת לעבור להוליווד.

רוז אינה הצעירה היחידה שמפגינה אינטיליגנציה של כפכף בבלנדר והופכת למגה-סטארית. מי שלא מאמין יכול לסרוק את רשימת הסירטונים הפופולאריים של YouTube מדי יום. הנוסחה המנצחת: על כל שני חתולים פקאצה אחת. המדיום מאפשר סירטונים מוגבלים בזמן של כמה דקות בלבד. מצד שני, קשה לומר שאי שאפשר להעביר במסגרת אתרי שיתוף הסירטונים משהו עמוק יותר. עובדה - מהנדס אחד בשם מייקל דה-קורט, שפוטר מלוקהיד מרטין והתריע בסירטון על ליקויי אבטחה חמורים בחברה, הגיע למספר נאה של צפיות. חבל שהאיש שצורח על החתולים שלו הגיע ליותר.
 

כמעט נכנסו לרשימה

 
יש לא מעט מיני-טרנדים ברשת חדשים וותיקים אך מאוסים לא פחות, שזכו בכל זאת לחסדינו והושמטו מהרשימה. זה לא אומר שהם לא גורמים לנו לרצות להשליך את המחשב מבעד לחלון. להלן חמישה מציקנים נוספים:

ולווט אנדרגראונד - כי יש עוד בלוגים. גם על תקשורת.

טרולי הלינוקס - כי המטקבקים שכותבים "רק לינוקס!" בכתבות על עלייה במחירי החסה לא מוסיפים כבוד לתנועת הקוד הפתוח.

בלוצקרים (בלוגים באתרי חדשות, ע"ש הבלוג של סבר פלוצקר) - כי "בלוגים" אמורים להיות חופשיים ולא לעבור עריכה.

חפירות ארכיאולוגית במשמעות הטוקבקים - מיצינו, לא?

שימושיות - כי בסופו של דבר, אף אחד עוד לא מת מזה שכפתור ה-Caps Lock נמצא ממש קרוב ל-Tab.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by