ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האינטרנט הרג את כוכב הטלוויזיה 
 
 חיים ובועטים. עיתונים (צילום: נענע)   
 
עידו קינן

התפקיד החשוב שמילא האינטרנט באירועי ה-11 בספטמבר, השלים את המהפכה שהחלו שידורי ה-CNN במהלך מלחמת המפרץ. כותב שורות אלה, ילד במלחמת המפרץ ועיתונאי בזמן המתקפה על התאומים, מספר על עיתונות, תיעוד וזכרון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבועיים לאחר שהחלה בהלת הניילונים, המסקינג טייפ ונחמן שי, ארזה אמי מזוודות ושלושה ילדים, אחד מהם תינוק (אבא, חובש במיל', גויס לצוותים הרפואיים), והתעופפה לניו יורק. כשחזרנו, עריקים שכמונו, ניסיתי להשלים פערים עם הפטריוטים שנותרו מאחור. פרויקט מיחזור הנייר, שהחל בבית ספרי באותה שנה, התגלה כאוצר בלום של מאות עיתונים בעשרות שקים, שאוכסנו ביציאת החירום של הבניין.

בשבועות שלאחר מכן עברתי באובססיביות על העיתונים וגזרתי כל כתבה שהיה לה קשר, ולו הקלוש ביותר, למלחמת המפרץ. הכמות העצומה מילאה במהירות את המחברת הראשונה, ואני הבנתי שצריך לעבור לתותחים הכבדים. המחברת הבאה היתה ספר טלפונים, שהוסב לתפקיד בזכות השילוב בין הדקות של הדפים וכמותם הגדולה. המחברת השלישית (ואולי גם הרביעית) היו קלסרים עם שקיות A4, בהם אוכסנו עיתונים שלמים, מוספים, חוברות הדרכה ואפילו עבודה של תלמיד של אבי על לוחמה כימית.

מאז הפכו העיתונים לחלק בלתי נפרד מחיי, ואירועים גדולים תועדו אצלי באמצעות שמירת עותקים של עיתוני התקופה. הסכם אוסלו, השלום עם ירדן, רצח רבין, ה-11 בספטמבר השחור ואירועים נוספים - כולם שמורים אצלי בערימות של עיתונים, שניצלו מגורל מסריח של עטיפת דגים.

כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות, אבל התקשורת פורחת. אירועי ה-11 בספטמבר השלימו את המהפכה התקשורתית, שהחלה עם מבצע "סופה במדבר". מלחמת המפרץ הפכה את CNN מערוץ חדשות זניח בכבלים בארה"ב לרשת החדשות הנפוצה על הכדור, והרגילה את יושביו לקבל את החדשות שלהם בשידור חי מהשטח. ה-11 בספטמבר הדיח את ה-CNN והפך את האינטרנט לכלי התקשורת החשוב בעולם (עם ספיח בדמות רשת אל-ג'זירה, שמעמדה מובטח רק כל עוד תמשיך לספק קלטות בלעדיות של בן-לאדן מדבר, מאיים, משתתף בחתונות, מתעלל בכלבים ושם קקי בתיבת הדואר של השכנים).


כל אזרח - עיתונאי

ב-CNN היו העיתונאים הסמכות והכוכבים של המלחמה (זוכרים את פיטר ארנט בשבי?). האינטרנט הרג את כוכב ה-CNN, והעביר את השליטה במידע לגולש, שיכול לקרוא על המטוס שהתרסק בניו יורק טיימס מצד אחד, ובבלוג (יומן אינטרנט) של תושב מפוחד מצד שני. וכמו שיודעים היטב בידיעות ומעריב, הסיפור האישי המרגש שווה הרבה יותר רייטינג מהדיווח העיתונאי המהוקצע והפרשנות המקצועית (העובדה שלא היתה מחאה ציבורית רצינית על הסרתה של CNN משידורי הכבלים בארץ תורמת לאבחנה זו, אם כי יש לכך סיבות נוספות).

העיתונים הם מזכרת אותנטית, שמכילה בתוכה תיעוד לא רק של האירוע המדובר, אלא גם של התקופה, אירועים אחרים שהתרחשו ואפילו מודעות. הם מתקמטים ומצהיבים, ומהווים מזכרת חיה ואותנטית שמעבירה את רוח הזמן. האינטרנט מורכב מביטים של מידע. איך בדיוק שומרים תיעוד אינטרנטי של אירוע כמו ה-11 בספטמבר? שומרים את עמודי ה-HTML בכונן הקשיח, שם הם נידונים לשבת עד שהכונן יתקלקל, יחלה בווירוס או ייזרק לטובת כונן חדש עם זיליון ג'יגה? אוספים לינקים לכתבות נבחרות, ומקווים שהם לא יתגלו אחרי שנה כערימה של לינקים שבורים לאתר שכבר לא קיים, או שהחליט לעשות סדר בארכיון ולשנות את מיקומם? ומה נעשה כשסוף סוף יגיע הנייר האלקטרוני, איך נגזור כתבה ונתלה אותה בבית או במשרד? (ואל תגידו לי להדפיס - בניגוד לנייר העיתון החי והבועט, נייר המדפסת סטרילי, אחיד וקר).

עוזי וייל אמר פעם, 'האינטרנט הזה, אפילו דגים אי אפשר לעטוף איתו'. ואף שמתוך מאות כתבות שכתבתי, את אלו שפורסמו בעיתוני נייר אפשר לספור על אצבעות הידיים, אני עדיין נאמן לעיסת העץ המת, הידועה גם בשם נייר עיתון, שמוצמדת בנעץ ללוח הזיכרון הפרטי שלי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by