ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
שמישהו יוריד את הזבל 

שמישהו יוריד את הזבל

 
 
שיזף רפאלי, גלובס

תרגילי העוקץ הפיננסיים ברשת נוצצים יותר ומסוכנים יותר (הערת העורך: ולכן הם מקבלים יחסי-ציבור טובים כל-כך)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(אילוסטרציה: SXC)
 (אילוסטרציה: SXC)   
בערימות דואר-הזבל ששופכים עליי, וגם עליכם, משייטים הרבה יותר מכתבים לא רצויים מסוג חדש. אין מה לדאוג, הזבל הישן ממשיך לצוף, אבל לאחרונה התגבר זרם המסרים מתחום השווקים הפיננסיים. מדובר במכתבים המאיצים בקוראיהם למהר ולקנות מניה או איגרת-חוב. הנה, מיד, כבר מחר, ערכה של חברה אלמונית או מחירו של נייר-ערך פלמוני עומדים לזנק. רוץ לקנות!
דואר-הזבל הזה פועל בשירות הרצת המניות, מה שנקרא "pump and dump" - "נפח והשלך". כך רותמים, למען ההתעשרות המהירה של מישהו, תכתובת בתפוצה עצומה שעלותה לנמען הבודד היא זניחה, כשאלמוניותו של השולח נשארת מובטחת ומאובטחת.

כידוע, דואר-זבל הוא חלק גדל והולך - כבר מזמן יותר ממחצית - מתוך המסרים שעוברים בתיבות-הדואר האישיות. הוא לובש ופושט צורות, כיד הדמיון הטובה של יוצריו, אם כדי להפציץ את קהל-המטרה במוצרים זולים, אם בהשגת תשומת-לב, בחילוץ תשובות לסקרים ולמחקרי-שוק, או סתם כדי לתפוס טרמפ אחר על הגב של הגולשים. קורבנות דואל-הזבל הם מטרה גם למי שיעדיו מרושעים עוד יותר: גנבי זהויות, שודדי מספרי חשבונות בנק ואמני הונאה בכלל.

כולנו מתעצבנים. אבל איך נלחמים בזה? במוקדם או במאוחר, הזבל מתקיף גם את מי שמרגיש חסין וחושב שראה כבר הכול. אפילו כולנו חכמים וכולנו יודעים את התורה, כולנו גם אוכלים אותה. צריך למצוא תגובה הולמת. דואר-הזבל מרגיז ומפריע, יקר, ומזיק גם למי שאיננו פראייר. ועכשיו, כשפגיעתו מכוונת לבורסה, נוספת דאגה חדשה: מה לעשות נגד ספאם פיננסי?
 

דוור צעיר ומסוכן

 
חוקיות המעשה מפוקפקת (במקרה הטוב). מבחינה מוסרית, הפעילות הזאת פסולה לגמרי, אבל מעשית קשה לעצור אותה. מה שטוב הוא שעכשיו, יותר מאי-פעם, מתקיים דיון ער בשאלת התגובה המתבקשת והאפשרית.

נער יהודי אמריקני צעיר, ג'ונתן לבד, מסמל את הניצול לרעה של האינטרנט להרצת מניות. על-פי דיווחים, תלמיד התיכון הזה הרוויח מאות-אלפי דולרים בתעלולי הרצה של מניות שהתבססו על דואל-זבל. בהסכם פשרה שערך עם רשות ניירות-ערך האמריקנית, לבד נאלץ להחזיר כמעט 300 אלף דולר לרשות. העיתונאי מייקל לואיס, שהתרגום לעברית של ספרו "פוקר שקרנים" יצא לאור לאחרונה (וסוקר כאן החודש), השתמש בדמותו של לבד כציר לספרו Next: The Future just Happened ("הבא בתור: העתיד כבר קרה"). הוא תיאר את ג'ונתן ואת מעשיו כשובבים אך חביבים. כתיבתו של לואיס מתייחסת בסלחנות, כמעט בחיבה, למעשי הקונדס של לבד. הנער הופך אצלו למעין גיבור-תרבות, דוד קטן המשטה בגוליית של המערכת. מוסר ההשכל, אם כך, הוא שהמערכת צריכה לקחת את עצמה קצת פחות ברצינות, הילד הוא גאון וראוי להערכה, וכולנו חייבים לרשת תודה על שהיא מאפשרת להתנהגות יצירתית כזאת להתרחש.

ההתייחסות הזו משועשעת הרבה יותר מדי. לא מדובר בגרפיטי שנמרח על קיר או בהבעה לגיטימית של דעה פרובוקטיבית, במחיר עלבון. הקורבנות של המעשים האלה הם אמיתיים, וכוללים לפחות שלושה סוגים. מתברר שמספר הפתאים שמתפתים לשים את כספם על קרן הצבי נמצא במגמת עלייה. גם אם עליהם חלה האמרה caveat emptor (יישמר הקונה), לטובתם אין צורך או הצדקה לפגוע באינטרנט. אבל יש גם נפגעים אחרים: החברות שמניותיהן עוברות טלטלה כתוצאה מההרצה, וגם המשקיעים המקוריים בחברות האלה עוברים משבר כספי. השוק עצמו הופך להיות פחות משוכלל, פחות אמין, יותר נתון לזעזועים.

מצד שני, יש מי שנוקט עמדה הפוכה באופן קיצוני, ומייד נשלפות הקריאות לחסום, לסתום, לצנזר, לאסור ולעצור. התגובה האינסטינקטיבית היא של קריאה להפללה, והשאלה היא רק לאן לשלוח את השוטרים.

אז איך עלינו לנהוג כלפי העיוות החדש, גם אם הוא נוצץ? אני טוען ששתי הגישות הקיימות בעייתיות, ומציע גישה שלישית. הפתרון האחד, המשבח את ההתנהגות, הוא לא מוסרי וחושף בטן רכה מדי. רק שגם הגישה האגרסיבית של חוק וסדר בכל מחיר - גם במחיר פירוק האינטרנט - אינה קבילה, ולו רק מפני שאיננה מעשית. עקיפת האכיפה תעשה מהחוק צחוק עוד יותר גדול.

מה אפשר לעשות? יש דרך-ביניים הגיונית שאינה מרימה ידיים, אינה הופכת את העבריינים והעברייניות לגיבורי-תרבות, ומצד שני אינה סותמת פיות וגם לא דורשת להקים משטרת-אינטרנט וחובות הזדהות. אפשר לעצור את התופעה בעיקר בנקודות הקנייה והמכירה של המניות.

במקום לחלום על מסננות (מחוררות!) למסרים או מנגנונים טוטאליטריים שאף פעם לא יתממשו, עדיף להתמקד בהתנהגות הבעייתית שהמסרים גורמים לה - ולכוון את מאמצי הפתרון אליהם: לרתום מעקב אחר המידע הנפוץ ברשת, תוך מעקב אחריו, כדי להגן על מניות וקונים; במקום ניסיונות חסימה פתטיים - להשקיע את האנרגיה בהקשבה.

אפשר לבנות מערכת לא מסובכת ולא יקרה, שתעקוב אחר הופעתם של גלי מסרים של הרצת מניות. ניטור הופעתם של מספר רב של מסרים, המזכירים מניה כזאת או אחרת, הוא משימה פשוטה יחסית. כאשר תופיע ההתרעה (בצורה ממוכנת או על-סמך פניות הקהל), ואולי לאחר בדיקה עם הנהלת החברה המדוברת, המערכת תפיץ סוג של הוראות אזהרה. בעת הקנייה של מניות הנמצאות תחת מתקפת הרצה, תיוצר התרעה המכוונת לקונה. הוראות קנייה למניות הנמצאות תחת מאמץ הרצה, בתקופה שבאה לאחר הופעת גל מסרים כזה, יגררו התרעה המספרת על גל דואל-הזבל שאותר, היקפו ומהותו. אם הקונה עדיין ירצה להמשיך ולקנות, הדבר יתאפשר. צריך רק להזמין קונה פוטנציאלי כזה לשקול שנית, ולעשות זאת בשמה של סמכות מוכרת. אולי כך אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

(הערת העורך: זה פתרון אפשרי לקהל המערבי, רק שהנוכלים יכולים להירגע: חדירת האינטרנט לעולם השלישי מבטיחה להם בשר טרי. מיליוני גולשים תמימים, שלא ידעו את העוקץ הניגרי ועדיין מתלהבים מהאופציה להגדיל חלקים בגוף, מסתמנים כדור הפראיירים הבא).
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by