ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אפקט המצגת 

אפקט המצגת

 
 
שיזף רפאלי, גלובס

פאוארפוינט שינתה לכולנו את החיים. האם היא מסוכנת מדי?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(אילוסטרציה: SXC)
 (אילוסטרציה: SXC)   
מי מאיתנו לא צריך באופן יומיומי להציג עובדות בצורה משכנעת, או נדרש לספוג אותן מאדם אחר? רק בשבוע שעבר היללנו כאן את ספרו החדש של אדוארד טאפטי, "ראיה יפה", מסמך יסוד של האינפוגרפיקה שעונה על השאלה איך מציגים נתונים. כאן נכנסת הפאוארפוינט לתמונה, בסערה.
Powerpoint תופסת בשנים האחרונות מקום של כבוד ליד מעבד התמלילים, ולפעמים אפילו במקומו. מרצים נסמכים על המצגת, בבתי-הספר כמו גם בצה"ל מטמיעים את השימוש בה, ילדים משתמשים בה להכנת שיעורי-בית ועבודות, ארגונים נעזרים בה להדרכה, ליחסי-ציבור ולשיווק. מטיפים דתיים כבר רתמו את הפורמט לטובת הדרשות שהם נושאים. כבר ראיתי מכתבי אהבה בפאוארפוינט, ואפילו שמעתי על הצעת נישואים שנשלחה כקובץ ppt. במילים אחרות, זאת פלטפורמה שנושאת כרגע חלק גדול מן ההבעה המודרנית, גם בהקשר אינטימי וגם בהקשר ציבורי.

אבל טאפטי, המומחה שלנו להצגת עובדות, רואה בה עבודה זרה - משחיתה, מוטעית ומרושעת. הוא ממש מכריז עליה מלחמה. מעניין להתייחס לביקורת המקצועית שהוא מבטא, אבל אסור ליפול ברשת הזאת, ומיד נסביר מדוע.

ברור שההתעצמות של הכלי הזה, המעצב תקשורת וחשיבה, מטרידה את טאפטי. מדאיג אותו שפאוארפוינט תהיה לדורנו מה שגושי-השיש הגולמיים היו לפסלי תקופת הרנסנס, מה שהקלף היה לדורות סופרי הסת"ם: מדיום המעצב את המסר, היריעה שעליה מצוירים דברי ימינו. תכונותיה של היריעה, בעיקר השליליות שבהן, עלולות לעצב את המסר וגם אותנו, נמעניו.

ואין מה לומר: טאפטי לא חס על קורבנותיו. מבחינתו, פאוארפוינט היא תמצית הרשע, ובתיעובו הוא מתיז כלפיה את העלבון slideware, זכר לערבי השקופיות המשמימים של פעם. עיקר ביקורתו מתמקדת בכך שפאוארפוינט מייצרת גיבוב של פיזוז חזותי, גודש דוחה של התחכמויות צורניות, תמונות ואנימציות דביקות ומיותרות. עודף של מה שהוא מגדיר chartjunk ("טבלזבל", בתרגום חופשי), הדוחק את הניתוח והחשיבה הרציניים. מקרה מוקצן של שקר היופי והבל החן. טאפטי מרחיק עד כדי ייחוס הכשל של נאס"א, התרסקות מעבורת-החלל קולומביה, לפאוארפוינט ולחשיבה הדלה שהפורמט מכתיב.

הוא ממשיך ומבכה את צורת החשיבה והסגנון הקוגניטיבי המוכתבים על-ידי מצגות פאוארפוינט. בשל צורת עריכתן, הן מחוללות קצר במעגלי החשיבה, כופות צורות ביטוי חטופות, סדרתיות, מדגישות את הדובר ולא את השומע, מתעסקות בצורה ולא בתוכן, מעצימות נטייה לארוז הכול במסרים שיווקיים שטחיים.

(הערת העורך: פאוארפוינט הוא מדיום דו-ממדי, סכמטי ושטחי. הוא מאבד המון, ואינו מכבד מספיק את התוכן והקהל. אבל כמו בכל מדיום, המסר מתחיל קודם כול באדם שמשמיע אותו).
 

הקנקן ומה שאין בו

(צילומסך: אלכסנדר ג'ומן, CC)
 (צילומסך: אלכסנדר ג'ומן, CC)   
אחד מתווי-ההיכר של התוכנה הוא רשימת הנקודות, bullet points, וגם מקור שמה "נקודת-הכוח". הנקודות הפכו לצורת ביטוי מקובלת, מעין אושיה של הרטוריקה המודרנית. צורת הביטוי הנקודתית הזאת אוכפת חשיבה מקוצרת, מברקית. חשיבת סטקאטו.

הנה כמה נתונים מעניינים באדיבות טאפטי: הרצאה ממוצעת בעל-פה מתקדמת בקצב של 100 עד 150 מילים לדקה. אנשים קוראים בקצב מהיר פי חמישה או עשרה יותר, כאלף מילים לדקה. הצגה ויזואלית, של תמונה או מפה, מאפשרת לעכל אף יותר מזה: התמצאות אנושית במפה, למשל, מראה איך אנחנו יכולים לאמץ עשרות מגה-בייט של נתונים רלבנטיים בתוך פחות מדקה. תמונה שווה אלפי מילים, ואילו פאוארפוינט? אז זהו, שבצורה פרדוקסלית היא דווקא מאיטה את הקצב. הגרפים עניים בתוכן והטקסט חלול. מדגמי מצגות ממקורות מקצועיים מראים מינון של כ-30 מילים בממוצע לשקף. מאחר שהשקפים נגללים בקצב איטי, הם בבחינת אבן-רחיים על מהירות העברת המסר.

פאוארפוינט היא ארגז-כלים לגמרי לא רע. התוכנה הזאת משתפרת מגרסה לגרסה, ומעמידה מגוון עשיר ויפה של כלי-ביטוי. גם המרצה המתחיל וגם המנוסה, גם המסר הפשוט וגם המתוחכם, יכולים להסתייע במגוון חסר התקדים שפאוארפוינט מעמידה לרשות משתמשיה. מובן שגם המרצה הגרוע וגם המסר המטופש ימצאו לעצמם בית בין כותלי התוכנה הזאת. אבל הריגת השליח איננה מבטלת את המסר. ובתשובה לטאפטי הנסער, אציג את שאר טיעוני ההגנה:

- זהו כלי המאפשר מצגות, מעודד את יצירתן ויוצריהן. מצגות זה תקשורת. תקשורת זה טוב.

- הוא מאפשר פתחון-פה לרבים, ולכן חשוב לדמוקרטיה.

- הוא מעודד ניסוי ולמידה. ניסוי טוב ללמידה, פרטנית וגם ארגונית.

- הוא רותם את הרשת וממנף אותה לשיתוף בלמידה, בידע ובתהליכים, בגלל העידוד לחלוק מצגות באמצעות הרשת.

- לא כולם משתמשים, לא כולם משתמשים נכון, אבל הפתרון איננו בשלילת הכלי.

אז צריך לדעתי להשתמש יותר בפאוארפוינט, לא להשתמש פחות. אני מתחלחל בבואי לכנס שבו מרצים אינם משתמשים בהמחשות ויזואליות. במקום לרדוף את הריטואל, אפשר להציג הצעות לשיפור. תליית האשמה בפאוארפוינט לכל הכשלים צובעת את המאשים.

הוויכוח שלי עם טאפטי אינו עניין של טעם וריח. שנינו מסכימים שמצגות יכולות לשפר את ביצועי המרצה הטוב ולהחריף את כישלונות המורה הגרוע. אז האם פאוארפוינט ודומותיה הן אומנם מקור הרוע? המדיום - פאוארפוינט במקרה הזה - אינו המסר, בוודאי שלא באופן בלעדי. קיומו של מדיום מאפשר תהליכים, כשם שהיעדרו של מדיום או חסימתו מונעים תהליכים. קינתו של טאפטי על פאוארפוינט היא עוד מקרה של נפילה מצערת בפח הדטרמיניזם הטכנולוגי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by