ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
במקום פתיחה 

במקום פתיחה

 
 
אחי רז

בשגרת חייהם המעורפלת, מנסים אנשים למצוא אחיזה באותם משרדים מרדימים-מאובקים יום אחר יום. מהי דרכו הבלתי כתובה של המשרד? כיצד יש לנהוג בכל הטיפוסים שמאכלסים אותו? כל התהיות האלו, ורבות אחרות, ייענו כאן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לנסות להבין, למרות קהות החושים המעורפלת, מה בעצם קורה פה
 לנסות להבין, למרות קהות החושים המעורפלת, מה בעצם קורה פה   
הזמן הוא שלהי הקיץ, המקום הוא בניין משרדים גדול ומכוער, ומסביב המציאות מטושטשת, מקושקשת, מבהילה במוחשיות התלושה שלה, שמתקיימת במקביל על כוכב לכת מרוחק, או אולי בתל-אביב, אולי ברחוב לינקולן. בכל פינה אורבים בני-אדם חסרי ייחוד אמיתי, ברק משכנע או אופי מוגדר, כולם נראים כפועלים מתוך קהות חושים מעורפלת, נטולת תכלית לכאורה, רוצים דברים הזויים, חומדים מטרות לא הגיוניות ומגלגלים בפיהם מדי דקה אלפי מילים לכדי מאות משפטים שלא מתלכדים לכדי שלם הגיוני אחד, שממנו ניתן להסיק דבר או שניים, אפילו חלקיק קטנטן של היקש סביר, על מה, בעצם, קורה פה.

על השטיח מקיר לקיר שלא ניתן להגדיר את צבעו, מסתודדות מדי כמה ימים חיות בית קטנות. אחת מהן היא כלב אפרורי ומתגרד, שנושך לסירוגין כוסות קלקר ומפרקים אנושיים, ויותר מכל קשה להבין מה בעצם הוא עושה פה. הוא לא עורך חדשות, מנהל מוצר, מוכר אנטי-וירוסים באמצעות הטלפון, ואפילו לא עושה שליחויות קטנות (סיגריות, חלב, עיתוני בוקר, ביסלי) מהמכולת. עושה רושם שגם ההתנהגות הכלבית הרגילה עוקרה ממנו: הוא כמעט ולא נובח, לא משתין או מחרבן על השטיח, לא מחכך את הזנב בחפצים קשיחים או משווע לתשומת לב. פשוט נמצא שם, מחכה שמשהו יקרה.

שיחות טלפון לא ברורות ולחלוטין לא אמיתיות, מתקיימות במציאות מדי יום, מדי שעה, כשדומה שהמטרה היחידה בהן היא לנסות להסביר את עצמך באופן הנחרץ ביותר, רק כדי להידרש לאותו הסבר ולהעבירו לאותו אדם בדיוק גם בשעה שלאחר מכן, ובאלו שבאות אחריה, כך עד סופו הבלתי נמנע של עוד יום, שבו שוב, מתברר כי הכל היה לשווא, ולא יהיה מנוס משיעתוקן המדוייק גם ביום המחרת. גרסאות זהות של כשלים אבסורדיים בתמסורת הבין-אישית, תוקפות בתדירות דומה גם בשיחות פנים אל פנים, בדיוני אי-מייל מתארכים ובהליכי ניירת מסורתיים.
 
 
חברים שונאים אותך כשאתה לטובתם, ומחבבים אותך כשאתה פונה נגדם; משוגעים מנסים לשכנע אותך שאתה לא שפוי, ומזהירים אותך שאם לא תחזור לעצמך, זה עומד להיות הרבה יותר קשה; תמהונים מתפלאים כשאתה מדבר בהיגיון, ומחייכים בהבנה כשאתה כושל בלשונך; מעכבי-קידמה מחרימים אותך כשאתה צורך, גיקים מתפלצים כשאתה מתקין חלונות, הומואים צוחקים עליך שאתה סטרייט בעוד אנשי מכירות קוראים לך הומו; למרות שהשמש זורחת, המים זורמים, הקיבה מתפקדת והים יפהפה, כולם מתלוננים שהכל חרא, שאין עתיד, שהמצב חסר תקנה והחיים מיותרים, ומביטים עליך ברחמים מהולים בחוסר נוחות כשאתה מנסה לברר בתמימות 'למה?'; אף אחד לא יודע למה, באמת, אבל אף אחד גם לא מנסה לברר.

אט אט, עכשיו זה כבר ברור, הופכים חייהם של האנשים השפויים, השקולים וההגיוניים, לקשים מנשוא בינות להריסות הציוויליזציה. לא ברור מתי קמים בבוקר ולמה בדיוק, לאיזה כיוון מצחצחים את השיניים כדי שיאהבו אותנו, מה ללבוש כדי שיתייחסו אלינו, ואיך לעבור את מעבר החצייה מבלי ליפול קורבן לטעות אנוש שהפעם, יותר מתמיד, עלולה להיות גורלית בהחלט. קשה לדעת איך להגיב לחיוכים המורעפים עלינו, שמוחלפים בלחישות מאחורי הגב ומומרות בתורן במזימות בינלאומיות מורכבות שנועדו להשיג דבר-מה עלום, שאף אחד לא יודע להגדיר, ואף אחד לא מכיר, זוכר או מעז לכנות בשמו המפורש. קשה לשמור על צלילות הנפש, בין כל כך הרבה אנשים שכבר לא זוכרים מהי, ונוהגים במציאות בידיים לא זהירות, משל היתה רכושם האישי מאז ומתמיד. הכל קשה ומסובך, שום דבר לא ברור.

אבל - וחשוב לזכור את זה - שום דבר עוד לא אבוד. אם גם אתם מתקשים להתמודד עם האנשים המוזרים האלה, לא מצליחים להבין מה הם רוצים מכם או להבהיר את עצמכם לצד שמנגד, תוהים מה עושות חיות בית במשרד שלכם, לא מבינים למה אנשים צועקים או מתלחשים במסדרון, או איך זה שיש מי ששמים חצי כוס חלב בקפה, יכול מאוד להיות שעוד לא מאוחר מדי עבורכם כדי להתחיל להתמודד - בעזרתנו.

מדי שבוע נספק כאן תשובות לאנשים שכמותנו, שאוהבים את החיים והחיים אוהבים אותם, אך נותרים משתאים וחסרי מילים אל מול תופת השיטיון הכללית שמקיפה אותנו בשעותינו הארוכות בבנייני המשרדים. יחד נלמד לחקור ולהבין את מניעיהם ומנהגיהם הפלאיים של עמיתינו, ואולי אף לחקותם בעת הצורך; נלמד כיצד לנהוג בסיטואציות יום-יומיות מסוכנות, כמו הכנת קפה לצד אדם זר, שימוש בתאי השירותים שבקומה, ניסיון פתאומי למגע או פתיחת שיחה ידידותית; נגלה אילו בגדים כדאי ללבוש, איך מומלץ להתבדח ואילו רעיונות כדאי לאמץ, כדי להשתלב במרחב מחד, ומאידך, לשמר את שמחת החיים, שלשמה בעצם אנחנו כאן; ומעל הכל, נלמד להתמודד ולקבל את עובדת היותם של האנשים המקיפים אותנו שונים, ולאמצם, למרות כל האמור למעלה, אל משפחת האדם - כי אם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד אחר לא יעשה זאת בשבילנו. שיהיה בהצלחה.

בשבוע הבא: הכניסה לבניין - איך מתמודדים עם שומר הסף, הדלתות המסתובבות, המעליות והאנשים שמאכלסים אותן.

=============================

העצה השבועית: אנשים רבים ינסו לשכנע אתכם כי דבר זה או אחר חשוב להם ביותר, באמצעות שימוש (ורבאלי או כתוב) במילים "דחוף" או "בהול", עם מספר משתנה של סימני קריאה. כדי לא להתרגז ולצאת משיווי המשקל, החליפו אותה בדמיונכם במשהו חיובי יותר. לדוגמא: "אתה נראה נפלא הבוקר!!!!" במקום "דחוף!!!!", או "החולצה הזאת מאוד מחמיאה לגזרה המצויינת שלך!!" במקום "בהול!!". כך תשמרו גם על החיוך וגם על יחסי העבודה התקינים עם עמיתיכם. אז נסו זאת, כי זה עבד בשבילנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by