ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
יש פרסומות - יש חברים 
 
 כמה פרסומות שווים החברים שלכם?   
 
גילי סופר

אתר "חבר'ה" התחיל לשלוח אי-מיילים פרסומיים. כמה הייתם משלמים כדי למצוא את החבר'ה שלכם?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יניב (השם המלא שמור במערכת) לא התכוון לקבל חומר פרסומי כאשר הוא נרשם לאתר חבר'ה לפני מספר חודשים, רק רצה למצוא את החבר'ה שלו מהצבא, מהתיכון, או ממקום העבודה הקודם. לפני ימים אחדים הופתע למצוא בתיבת הדואר שלו הזמנה לנסיעת מבחן בהונדה סיביק שהתקבלה מהאתר. אחרי ששלח מייל לחבר'ה וביקש שיורידו אותו מהרשימה ולא נענה, הפיץ את אכזבתו ב'דוארזבל', רשימת התפוצה של סבא גדי שמשון. תלונות גולשים מעלים, כידוע, על העגלה.

למי שהצליח לפספס את התופעה, ולא שנראה שיש כאלה, מדובר באתר המאפשר הירשמות ויצירת קשר עם מכרים מהעבר. האתר זוכה, חודשים ספורים לאחר עלייתו לאוויר, להצלחה יוצאת דופן: לדברי מפעיליו, נרשמו עד כה כחצי מיליון משתמשים, והמספר גדל בהתמדה. האתר הוא גם אחד היחידים בארץ שהצליח מיד עם הקמתו להרוויח מהמודל הכלכלי שחשבו שכבר פס מן העולם: מודל ההכנסות מפרסום.


קריטריונים מסחריים נורמטיביים

"זה לא דואר זבל" אומר מנכ"ל חברת 'מחשבה טכנולוגיות' ומיוזמי האתר, שלומי אונגר, וגם מסביר: ראשית, הפרסום עומד בקריטריונים מסחריים נורמטיבים, "אנחנו לא מציעים דיאטות ב- 14 יום או להיות מיליונר בשעתיים". שנית, מסעי הפרסום תמיד מפולחים לחלק קטן מאוד מהמשתמשים, "אנחנו אך פעם לא נשלח חצי מיליון אי מיילים לכל הגולשים באתר שלנו" אומר אונגר, "והקמפיינים הם רלוונטיים עד כמה שניתן עבור המשתמשים". עובדה זו, במיוחד, היא יתרון עצום מבחינת המפרסמת, יתרון שמרבית המשתמשים אינם עומדים על טיבו, במיוחד כאשר הוא בא על חשבונם.

המפרסמים צריכים מידע. כל מידע על הגולשים - חברתי, כלכלי, תרבותי - הוא בעל ערך רב, על מנת לבנות את אותם מסעות פרסום מפולחים היטב, עליהם מדבר שלומי אונגר. במרבית האתרים, הדורשים הרשמה, פרטים אלו אינם חלק מהאתר עצמו, ולפיכך מילויים הוא ורחה עודפת, שהאתרים מנסים להצניע. ואילו באתר חבר'ה, הפרטים המטריחים והמתישים הללו, הם סלע קיומו של האתר, קיום כפול, למעשה. הגולשים מעוניינים לחלוק כל מידע אפשרי, אשר יעזור להם למצוא את חבריהם, מבלי לחשוב, אולי, על המשמעויות של מידע כזה (מדובר גם במשמעויות בטחוניות, ולא רק אישיות. אבל זה כבר נושא לרשימה אחרת). ומנגד, עומדים המפרסמים, אשר ללא כל מאמץ, סקרים ופיתויים, זוכים למידע בעל ערך רב ביותר, אשר כלל לא נתכוון להגיע לידיהם. הפרסום להונדה, אגב, הגיע לגברים בני יותר מ-35 מאזור המרכז, פילוח לא רע, ככל הנראה, כי ליניב, לגמרי במקרה, כבר יש הונדה.

ההבדל השלישי בין דואר זבל לבין משלוח הדואר הפרסומי של האתר לדברי אונגר, הוא שהאתר תמיד מזדהה, ההצעה שהם שולחים היא תמיד ממותגת כהצעה של חבר'ה. "אף פעם לא נסתתר מאחורי איזה כתובת אי מייל ונשלח דואר שאתה לא יודע מי שלח", מצהיר אונגר, למרות שטכנית זו לא בעיה. עם כל ההבדלים, גם דואר שכזה יניב לא רוצה לקבל. "אין לי לא מקום, ולא חשק לזה", הוא אומר, "אני רשום להמון אתרים וזה מטריד".

"אין לנו דרך לקיים את עצמנו ללא השימוש באמצעים הללו", אומר אונגר, ומציין שהאתר הוא אתר קהילתי, שבתנאי השימוש שלו מודגש שהפרסום כולל גם פרסום באי-מייל. האתר, מוסיף אונגר, מקיים את עצמו ברווח גם בזכות מאגר המידע המאוד גדול שלו, שהוא ייחודי בישראל באפשרות הפילוח המדויק. כגולש, אומר יניב, לא מעניין אותו ממה יחיה האתר. גם כמות המידע שיש לאתר עליו מטרידה אותו, נוכח העובדה שנעשה במידע שימוש מסחרי. "זה לא היה ברור לי כשנרשמתי לאתר, זה מפחיד אותי, ואני חושב שזה דבר שהרבה אנשים לא מודעים אליו, לא רק אני".


מקבלים שירותים ונחשפים לפרסומות. זאת העסקה

אונגר קיבל את הטענה כי "חבר'ה" לא עמדו בדרישת חוק מאגרי מידע, המחייב כל מפרסם לציין בכל תכתובת שכזו את מספר מאגר המידע ואת האופן בו ניתן להימחק, ואכן, יומיים לאחר פנית חיים ברשת, כבר תוקנה הבעיה. "הבעיה היא, שאני יודע מה יקרה: אנשים יתלוננו שהם לא התכוונו להימחק מאתר חבר'ה, אלא רק לא לקבל פרסומות". אונגר מציין שאין מאגרי שחזור למי שנמחק מהאתר, כך שעשויה להתעורר בעיה, עם מי שנמחקו מהאתר, אף כי כל מה שרצו זה לא לקבל פרסומות ולהישאר רשומים.

את העובדה שאין לאתר טלפון, אשר באמצעותו ניתן לפנות אליו, מסביר אונגר בכך שמגיעות אליהם המוני פניות, על פי רוב בענייני התוכן של האתר - דוגמת פתיחת קבוצות חדשות. "יש לנו אלף פניות של משתמשים בכל יום. אם נשים מספר טלפון נצטרך להקים מוקד שירות לקוחות", את זה, לדברי אונגר, אי אפשר לעשות באתר חינם.

כל מי שמבקש להסיר את עצמו מהמאגר, אומר אונגר, נמחק ממנו תוך פחות מכמה שעות. יתרה מזו, הוא יכול להסיר את עצמו באופן עצמאי מהקבוצות. לפני זמן קצר אף נוספה באתר האפשרות הנחשקת באמת - להימחק מהמאגר כדי לא לקבל פרסומות, אך להישאר כמנוי באתר. כיום, חבילת הפרסומות כוללת קבלת דואר כזה פעם בחודש.


אולי 2.5% מהמשתמשים ישלמו

שלא כמו במודל האמריקני, classmates.com, בו רשומים עשרות מיליוני משתמשים בתשלום של 35 דולר בשנה, בחבר'ה אין כל כוונה לגבות תשלום בעבר השימוש באתר. אונגר לא מאמין שמשתמשי האתר ישלמו בסופו של דבר בעבור השירות. "גם אם נהפוך את העולם, אולי כ-2.5% מהמשתמשים ישלמו, ואז אין לאתר קיום". שלא כמו בעיתון, שאם אחרים לא קוראים אז לא קרה כלום, מספר המשתמשים הרב הוא נשמת אפו של האתר והוא חייב להיות חינם. "לכן זה לא מעניין אותי שאנשים אומרים 'אנחנו מוכנים לשלם, רק תסיר את הפרסומות. עד היום משתמש אחד בלבד של האתר אמר שהסיר את עצמו מהאתר בגלל הפרסום, בסך הכל נגרעים בכל יום מהאתר משתמשים בודדים".

במקרה של יניב הדברים נראים קצת אחרת: עד שקיבל תשובה מהאתר לקח יותר משבוע ימים, ובתשובה נאמר לו שהוא הוסר מהמאגר. עם זאת, גם בעבור ימים אחדים, הוא עדיין משתמש רשום באתר. אז אולי עוד לא הספיקו למחוק את שמו ופרטיו מכל השרתים של חבר'ה, ואולי, נוכח מיעוט הפונים עד כה בבקשות מסוג זה, העדיפו לוותר לעת עתה על לשלוח לו מיילים פרסומיים ולתת לו להמשיך ולהשתמש בשירותי האתר גם כך, השקט התעשייתי יותר חשוב.

ואז נשאלת השאלה: מה חשבו לעצמם הגולשים שנרשמו לעשרות אתרים בשנים האחרונות? שכל אותם אתרים ימשיכו לתת שירותי חינם בכל תחום שבעולם מבלי לראות מזה כסף? או יותר מזה - על עצם מתן השירותים לא צריך לשלם? לא ברור שאם נרשמים לאתר שכזה יש לו כללי משחק שכדאי להכיר ולהבין?

אז זה נכון שאף אחד לא קורא אף פעם את תנאי השימוש, טוב, כמעט אף אחד. ונכון שכאשר אתה על פתח בית הספר התיכון, ואתה רוצה לדעת אם שולה מי"ב שנייה עוד חיה ובועטת, תנאי השימוש ממש לא מעניינים, אבל הגיע הזמן להבין שיש גבול לתמימות. כולם, גם אתרים עם 'תרבות עסקית נורמטיבית' עושים שימוש במידע שבידיהם - זה חוקי, זה לגיטימי, ובסופו של דבר זה לא היה יכול להיות אחרת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by