ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האיש שנולד עם פסיק ביד 

האיש שנולד עם פסיק ביד

 
 
גדי שמשון

אבישי מתיה הסתכסך (גם) עם פורום מוזיקה ישראלית ב-Ynet ונזרק ממנו. אבישי מתיה החזיר להם כהוגן, נמוך ומלוכלך, והזכיר לסבא לינק שיותר מדי זמן לא הייתה לו מריבת פורומים טובה. אבישי, בוא מכות (וירטואליות)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אביבית חבשוש. קוראת את אבישי מתיה בפורומים של וויינט
 אביבית חבשוש. קוראת את אבישי מתיה בפורומים של וויינט   
הודעת התגובה העוינת הארוכה ביותר בתולדות הפורומים בישראל פורסמה בסוף השבוע הזה במוסף "ספרים ומוסיקה" של "העיר", בפורמט של כתבה מן המניין. ההודעה עסקה בגיבורי פורום המוסיקה הישראלית של Ynet, בהם אמנים ואנשי תקשורת מוכרים (העתק שלה נסרק לפורום). כתב אותה מבקר המוסיקה של המקומון, אבישי מתיה. לאחרונה, מנהל מתיה מעל דפי העיתון סדרת כתבות חשבון נפש נוקב עם עברו (גלי צה"ל, עיתונאי המוסיקה, פורומים באינטרנט), כשאת החשבון משלם כל אדם שעבר בחייו, שמן הסתם אחראי לכך שכולם מחזיקים מקוטנר ולא ממנו. לרוב זה משעשע, במיוחד כשמסתכלים על הלהט, חרון-האף והזעם הקדושים בהם הוא מנהל פנקסנות חנוונית עם העולם. אז עכשיו הגיע תורו של פורום המוסיקה ב-Ynet.

אז מה היה בכתבה על Ynet? בעיקר העתקה מגמתית של הודעות פורום ארוכות, במנותק מהקשרן ובהתעלמות מכוונת מהמדיום הספונטני בו נכתבו תוך שזירתן בהערות מעליבות. לא רק שזה חוסך למתיה כתיבה עצמאית, זה לא משרת את הסיפור, בהנחה שהכוונה הייתה לדווח לקוראים על פורום המוסיקה של Ynet, ולא רק לתת למתיה הזדמנות לסגור חשבון עם אלו שגירשו אותו משם. קשה לצפות מאף אחד בעיתונות הישראלית לכתוב על קהילות וירטואליות ברמת ההיקף, הידע וההבנה בה כתבו ב-Wired על The Well, הקהילה המקוונת הראשונה בעולם.

אפשר היה לצפות שמעבר ל"גילוי נאות" שהיה בכתבה, יספר מתיה, למשל, שלפני מספר חודשים הציע לקבועים להקים יחד אתו עיתון מוסיקה. אסף לבנון, מנהל הפורום: "זה מקום שנקודת המוצא שלו היא אהבה למוסיקה הישראלית. לא במקרה פרסם אבישי מתיה בפורום יותר מ-800 הודעות בשנה האחרונה. ניסינו להתמודד עם סגנונו התוקפני והמתנשא, לנטרל את האגרסיביות שלו ולגרום לו להרגיש בפורום כבן בית, ללא הועיל. מתיה המשיך לחרחר ריבים ולפתח סכסוכים, עד שהחליט לנטוש את הפורום. מבחינתנו, החברים בפורום, הכפשה מפי אבישי מתיה היא תעודת יושר". נו טוב, עוד ריב פורומים קונבנציונאלי, שברח מהמדיום הטבעי שלו לזה המודפס וקפוץ הישבן. בפורום המוסיקה של Ynet כבר הגיבו אתמול, כצפוי.
 
 
"לכתוב על מוסיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה". האמרה הזו, המיוחסת ללא מעט אנשים מוויליאם בורוז ועד אלביס קוסטלו, כנראה נכונה. איך לבטא צלילים, תחושות נפשיות וזרמים חברתיים תת הכרתיים? קצת כמו בכתיבה הפלצנית שיש לפעמים על יין, רק כותב מוכשר מהרגיל מצליח לסטות מהקלישאות. ומתיה הוא מהיומרניים שבכותבי ה"עפיצות קלה של דומדמניות וניחוחות של פטל שחור" בניסוחו הרוקיסטי.

המקשים הכי שחוקים במקלדת שלו, מייד אחרי אותיות אהו"י, הם הפסיק והנקודה. נראה שמתיה לא בנוי נפשית לומר משהו בלי לקשט אותו באיזה דימוי, רצוי עם פסיקים, ונקודות, שמפוזרים במשפט בלי. קשר לכלום. אם אתם. מבינים. למה אני. מתכוון. להלן משפט מביקורת של מתיה מלפני כשבועיים: "ענבל ונועם, מרחוב זמנהוף, יצרו והפיקו, במו ידיהם, בלי חברה גדולה...". יכול להיות שהשכנות בין מקשי הרווח והפסיק במקלדת בעוכריו, או שזה מה שמכונה בעפיצות רוקנרולית "סגנון". כל דבר נתון ב"מעטפת", היכולה להיות "מצמררת", או "סוחפת", או "מלחכת", עם פסיק המפריד ביניהם. מסורבל, קלישאי וחוזר על עצמו, כאשר הכל בכל מכל הוא או דגול מרבבה, או מופת לכישלון ועליבות. נערי מטאל בני חמש עשרה והלומי וודקה נראים פחות מתלהבים ממנו.

זמן ל"גילוי נאות": אינני חבר בקהילת מוסיקה ישראלית ב-Ynet. כתבתי שם שלוש או ארבע הודעות בחיים, ולמעט אחת, כולן נמחקו, עניין שאף כותב לא אוהב. יתירה מזאת: ריקי כהן, כיום מנהלת הקהילות של Ynet, הייתה בעבר סגניתי כאן בנענע ויחסי העבודה שהיו בינינו, בואו נאמר, לא השאירו אותנו אחוקים. מצד שני, בפורום כותב לפעמים חבר ותיק שלי, וכמה אמנים כמו פורטיס, שאני מאוד מחזיק מהם (וגם כמה שלא ממש). את אבישי מתיה לא פגשתי מעולם, אך סביר להניח שהיום פתחנו בינינו חשבון קטן.

אז למה הטור הזה, אם מתיה לא עשה לי כלום? או. בחיי האונליין הארוכים והמייבשים שלי כסבא לינק, נכחתי בלא מעט פורומים ברשת הישראלית, בניקים כאלה ואחרים. מי שמסתובב בפורומים יודע כמה קל להתלהט בהם, להיכנס להתכתשות מילולית וגם - להכיר אנשים זרים ומדהימים, לטוב או לרע. סבא לינק (אני, טוב. אני) נוהג לשחרר אגרסיות בפורומים, דבר המשאיר אותו אדם חביב, נינוח וטוב לבריות בחיים שמחוצה לה (מספרים לי שיש דבר כזה, חיים מחוץ לרשת, אבל זו בטח עוד שמועת אינטרנט). לאחרונה, אבוי, החלו מנשבות ברשת רוחות שליליות: אולי בהשפעת המצב, אנשים עסוקים בנחמה, חמלה אהבה ומעשים טובים זה לזו. אין כבר מישהו שבאמת שווה לריב אתו. ואיך כתב מתיה בכתבתו הנדונה? "כותב שורות אלו, שלא מחמיץ כל אפשרות למריבה טובה".

אז מה אתה אומר, אבישי? אתה מסוגל לנהל מריבת רשת עסיסית באמת? את מצב הרוח הדרוש הרי כבר ארגנתי לך, בוא נמצא עכשיו את הנושא. אינטרנט? עזוב, אתה לא ממש מבין. נלך על מוסיקה, שבה אתה בבירור מבין יותר ממני (אני רציני). ולמרות זאת: לפני כשבועיים פרסמת ביקורת משבחת על אלבום האוסף המשולש של אריס סאן. אפילו סיפרת איך אתה סלוניקאי אסלי, שאריס סאן הוא אחד מגיבורי הילדות שלו. לא אתווכח עם זה, אבל כן אתווכח עם מה שכתבת על "בום פם": "...בין הגיטרה המשקשקת לצירוף המילים "אינתא עומרי" שסאן מפטיר לפתע, כבדרך אגב, לקראת סיום היצירה...". בתור אחד שהוא לא סלוניקאי (אבל אח שלו ניגן גיטרת קצב לצידו של אריס, ושמכיר ואוהב את השיר עוד מאז), אני שואל: דההה? אולי תקשיב שוב ליצירה, ותשים לב שבסולו הגיטרה שבהופעה החיה (זו ההקלטה הקיימת), מנגן סאן פתאום במשך דקה שלמה את הפתיח ליצירה הערבית "אינתא עומרי", ורק אחריה הוא מפטיר, שלא בדרך אגב ולתשואות הקהל, את שמה? בקיצור, סלומוניקו, תשאיר פה תגובה מתי ובאיזה פורום (אנסה לשכנע את נענע לפתוח אחד במיוחד), ואני אבוא. ובוא נראה אותך גבר, בלי מחיקת הודעות, ובלי לרוץ לבכות אחר כך בעיתון. מה ת'אומר?

---

הרשמו עכשיו ל"דואר זבל". דאחקות, מריבות וגסויות מלא החופניים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by