ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
פינגווין צולע 
 
 בהתחלה אפילו מיקרוסופט נבהלה. בהתחלה   
 
עידו קינן

הרעיון היה מצוין: מערכת הפעלה שתשלב חלונות ולינוקס. ההתחלה היתה מבטיחה - תחזיות המכירה היו גבוהות, השקעות נכנסו ואפילו מיקרסופט נבהלה. אך כעבור זמן קצר, מריבות על זכויות, כבוד, ויותר מכל - כסף, גרמו לכך שהשותפויות נפרמו, המימון הופסק והמערכת תצא עם יכולות מוגבלות ביותר. מי שהפסיד, כרגיל, זה כולנו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ימי התום. לינדוז בתחילת דרכה
 ימי התום. לינדוז בתחילת דרכה   
זה אמור היה להיות הדבר הבא בעולם המחשבים: מערכת הפעלה מהפכנית, שמשלבת את הנוחיות של חלונות עם היציבות של לינוקס. זמן קצר היה נדמה שהחלום עומד להתגשם. לינדוז (LindowsOS), מערכת ההפעלה שהצליחה אפילו להבהיל את מיקרוסופט, תוכננה לצאת עד סוף השנה בגירסה רשמית, שתספק תמיכה מלאה לתוכנות של חלונות.

אבל זה לא ממש הולך לקרות. החברה שהביסה את פרקליטי מיקרוסופט, הפסידה במגרש הביתי שלה עצמה - קהילת הקוד הפתוח. יריבויות פנימיות של המפתחים, מאבקי כבוד בין-ארגוניים והגורם העליון - כסף - התבררו כחזקים יותר מכל החלומות הגדולים והאידיאולוגיות המהפכניות.

"למחשבים אישיים שמריצים את לינדוז-OS יש היכולת הייחודית להריץ תוכנות של לינוקס וחלונות", נכתב בהכרזה המקורית על לינדוז באוקטובר אשתקד. תמונה שונה לגמרי עולה מדברים שמסרה לחיים ברשת מנהלת יחסי הציבור של לינדוז, שריל שוורצמן.

במילים פשוטות, שוורצמן אמרה שבניגוד להבטחות הבומבסטיות, המערכת תצא עם תמיכה חלקית מאוד לחלונות, ובפרט לקבצי מיקרוסופט אופיס, חבילת התוכנות המשרדיות של מיקרוסופט. מהדבר הבא בעולם המחשבים האישיים, הפכה לינדוז לעוד אחד מאינספור השיבוטים של לינוקס. ההלווייה תצא ממטה מיקרוסופט ברדמונד, וושינגטון. נא להימנע מביקורי תנחומים.
 

באתי בגלל המחיר

הבסיס הטכנולוגי של לינדוז. Wine של Codeweavers
 הבסיס הטכנולוגי של לינדוז. Wine של Codeweavers   
מייסד ומנכ"ל לינדוז.קום, מייקל רוברטסון, הגיע ללינוקס במקרה. ב-97' הקים את חברת MP3.com, שסיפקה מוזיקה בפורמט שהפך פופולרי ביותר. שרת השירים של MP3.com התבסס על לינוקס. "החלטתי על לינוקס בהתבסס על העובדה שלא היה לי הרבה כסף לבזבז", כתב רוברטסון ביולי בטורו האישי באתר לינדוז. "זו היתה החלטה שהתבססה לחלוטין על מחיר - במהרה הבנתי שבחרתי בטכנולוגיה היציבה ביותר שיש".

רוברטסון התאהב בלינוקס, וזיהה ציבור לקוחות פוטנציאלי: משתמשי חלונות. חלונות היא מערכת הפעלה יקרה עם הרבה בעיות ותקלות, אבל מיקרוסופט הצליחה להחדירה לכ-90 אחוז מהמחשבים האישיים בעולם. הפופולריות שלה גם הפכה את ייצור התוכנות עבור לינוקס ללא-כדאי כלכלית. רוברטסון הבין, שהדרך להחדיר את לינוקס לשוק היא ליצור גירסה ש"מבינה" תוכנות של חלונות, ובפרט את מיקרוסופט אופיס.

השלב הבא היה למצוא מישהו שיוכל לפתח תמיכת חלונות ללינוקס במהירות וביעילות. באוגוסט אשתקד גייס רוברטסון את חברת התוכנה קוד-וויברז (CodeWeavers), אשר היתה בעלת ניסיון בתחום, ובאוקטובר יצאה ההכרזה על לינדוז. לפי ההודעה לעיתונות, לינדוז תעלה פחות ממאה דולר, תעבוד על מחשבים אישיים מבוססי שבבי פנטיום, והכי חשוב, רוברטסון הבטיח מערכת הפעלה "עם כל היישומים וידידותית לצרכן".
 
 
השילוב בין לינוקס וחלונות עורר עניין רב. כל כך רב, שמיקרוסופט הגישה בדצמבר תביעה נגד החברה, בטענה שהשם "לינדוז", שמשלב את השמות "לינוקס" ו"ווינדוז" ("חלונות" באנגלית) מהווה הפרה של הסימן המסחרי שלה. באמצע מאי פסק שופט מחוזי בסיאטל כי המונח "ווינדוז" הינו גנרי (כללי), ודחה את בקשת מיקרוסופט לקבל צו מניעה נגד השימוש בשם. המשפט צפוי להיפתח באפריל 2003.
 
 

להוציא רשיונות, בבקשה

ההזדמנות מפתה מדי. וויט
 ההזדמנות מפתה מדי. וויט   
רוברטסון טען ששילם למעלה מחצי מיליון דולר לחברות שפיתחו עבורו את תמיכת החלונות, המבוססת על פלטפורמת Wine של קוד-וויברז. הכסף היווה זרז משמעותי לפיתוח: Wine קיימת מ-93', וקוד-וויברז עובדת עליה מאז 99', אולם בסוף ינואר השנה, חודשים ספורים אחרי ההכרזה על לינדוז, כבר הושקה גירסת הבטא. רוברטסון לקח קבוצה של גיקים, והפך אותם לאנשי עסקים. לא פלא שזמן קצר לאחר מכן, התחילו הבעיות.

בפברואר יצא מייסד ומנכ"ל קוד-וויברז, ג'רמי ווייט, בקריאה לשנות את רשיון השימוש שלה לרשיון קוד פתוח. פיתוח תוכנה תחת רשיון כזה משמעותו התחייבות להשיב לקהילה את כל קוד המקור של התוכנה, כך שכל אחד יוכל להשתמש בפיתוחים בלי שיידרש לשלם זכויות יוצרים. לינוקס פותחה (ועדיין מפותחת) במודל הזה.

"בהתייחס לארועים שהתרחשו לאחרונה ושאיני יכול לחשוף, ברור לי שההזדמנות של Wine להיות בשימוש במוצר קנייני היא מפתה מדי וגרמה קצת נזק לפרויקט Wine", כתב ווייט ב-wine-devel, קבוצת הדיון של מפתחי Wine. הוא קרא לשנות את הרשיון ל-LGPL, רשיון קוד פתוח מצומצם, שיתיר שימוש ב-Wine בתוכנה קניינית, שקוד המקור שלה חסוי, ויחייב להחזיר לקהילה רק את הפיתוחים על Wine.
 
 
בראיון אימייל לחיים ברשת, נימק ווייט את הצעתו בדאגה לאינטרסים של קהילת הקוד הפתוח: "כמעט כל חברה, שקיימתי עימה מו"מ על חוזה שירות, דרשה בעלות על השינויים שביצענו ב-Wine, מה שמעולם לא היה מקובל עלי - המשך הגדילה וההצלחה של Wine היא הסיבה שאני כאן ומדבר איתך. נאלצתי להילחם בדרישה הזאת עם כל חברה, כולל לינדוז. עם המעבר ל-LGPL, אני כבר לא נלחם את הקרב הזה. זה עושה את חיי פשוטים יותר".

לינדוז היתה אחת החברות שדרשו בעלות על השינויים ב-Wine. אם הם יהיו זמינים לכל אחד, אין ללינדוז שום יתרון יחסי בשוק. מי יקנה אותה, אם הוא יכול להוריד גירסה חינמית של לינוקס (ולא חסרות כאלה), ו"להלביש" עליה את תמיכת Wine?
 

עם קוד פתוח לא קונים במכולת

שילמתי את המשכורות של רוב האנשים כאן. רוברטסון
 שילמתי את המשכורות של רוב האנשים כאן. רוברטסון   
"אני חושב ששינוי הרשיון יקשה ליצור רווחים באמצעות מודלים מסורתיים של מכירת תוכנה", כתב רוברטסון בקבוצת הדיון, בתגובה לקריאתו של ווייט. רוברטסון הסביר, שלינוקס כבר עושה 95 אחוז ממה שהמשתמשים רוצים, כך שצריך להעביר את המיקוד מפיתוח התוכנה לפעילויות שימשכו משתמשים לעבור ללינוקס: "אנחנו צריכים את לינדוז.קום ועוד עשר חברות משגשגות לעזור בהוצאות החינוך, השתדלנות, השיווק וכו' [...] זה יקר לעשות את הדברים הללו, ונטל שצריך להתחלק בין מספר חברות, כי העבודה כה עצומה והמתחרה כל כך חזק".

רוברטסון נימק את דרישתו לבעלות על השינויים בכך, שהחברה שלו מימנה רבים מהפיתוחים ב-Wine: "מהמימון הראשוני שלנו, שילמנו את המשכורות של רבים ברשימה זו בחודשים האחרונים, כשרוב הקוד חזר לעץ הראשי [שפתוח לכל - ע.ק.]". ווייט לא הסכים: "בעבודתנו עם לינדוז, התבססנו על תשע שנים מצטברות של עבודה, כולל שלוש שנים של מאמץ על ידי קוד-וויברז. לינדוז בהחלט שילמה על הרבה מהמאמץ ב'מייל האחרון' על מיקרוסופט אופיס, אבל אנחנו סחבנו את המאמץ ב-999 המייל הראשונים".

 

תרגיל נכלולי

``יישומי גישור``. זה מה שנשאר
 ``יישומי גישור``. זה מה שנשאר   
אנשי קוד-וויברז עזבו את לינדוז בינואר על רקע הוויכוח על שינוי הרשיון, כמו גם סיבות בנאליות יותר, כפי שהסביר ווייט מבלי לפרט. מנהלת יחסי הציבור של לינדוז, שוורצמן, פירטה יותר: "קוד-וויברז הם יועץ אחד מני רבים שסיפקו קוד ללינדוז.קום. קוד-וויברז ענו על הצרכים שלנו, וכעת אנחנו עובדים איתם פחות בדרך חוזית ויותר בדרך של קוד פתוח".

ווייט סיפר שבסמוך לניתוק החוזה עם לינדוז, עלה הרעיון של קרוס-אובר אופיס (CrossOver Office), תוכנה שתאפשר להפעיל את מיקרוסופט אופיס על לינוקס, ואשר מבוססת על פיתוחי ה-Wine שנעשו עבור לינדוז. בתחילת מרץ שונה רשיון Wine ל-LGPL, וב-27 בחודש הושקה גירסה 1.0 של קרוס-אובר אופיס.

ווייט מודה, שלא בטוח שהתוכנה היתה מפותחת אם היה ממשיך לעבוד עם לינדוז. האם היה המעבר ל-LGPL תרגיל נכלולי, שנועד לפוצץ את הקשר בין החברות ולאפשר לקוד-וויברז למכור את קרוס-אובר אופיס בצורה עצמאית? ווייט נימק זאת בטובתה של קהילת הקוד הפתוח, וגם הסביר ש"למעשה, לא לעבור ל-LGPL היה עושה את אסטרטגיית המוצר שלנו פשוטה יותר", משום שזה דווקא מאלץ אותו לחשוף את פיתוחי Wine של קרוס-אובר אופיס בפני מתחרות פוטנציאליות שלו. שני הדברים הללו היו נכונים, אלמלא עובדה קטנה: ווייט דאג להכניס לחוזה עם לינדוז סעיף שיחייב את החזרת הקוד לקהילת הפיתוח, כך שזה ממילא היה זמין לכל.

עם כל הכבוד למאבקו של ווייט למען הקוד הפתוח, נראה שהכסף פתח לאנשי קוד-וויברז את העיניים, והם ניצלו את יחסי הציבור העצומים שרוברטסון הביא למינוף המוצר העצמאי שלהם. החלום של רוברטסון קרס.


אמרנו שלינדוז תומכת בחלונות? אז אמרנו
"לבעלי לינדוז-OS לא נחוצה כל תוכנה נוספת להריץ תוכנות פופולריות של חלונות או לינוקס", נכתב בהכרזה המקורית על לינדוז. החברה מיהרה לצאת בהבטחות גדולות עם הקמתה, אולם בתגובה לפנייתנו, אישרה למעשה שוורצמן כי המערכת תאפשר הפעלה חלקית בלבד בתוכנות של חלונות, ובפרט תוכנות מיקרוסופט אופיס.

"אנחנו מתמקדים ביישומי 'גישור'", אמרה שוורצמן. "לינדוז מאמינה, שהחיסכון האמיתי מגיע לצרכנים, אשר בהשתמשם ב-Click-N-Run Warehouse [מאגר התוכנות של לינדוז - ע.ק.] מקבלים גישה למאות תוכנות. המוצר שלנו לא מיועד למשתמש שרוצה לחסוך כמה דולרים על מערכת ההפעלה, אבל אז בכל זאת לרוץ להוציא אלפי דולרים על מיקרוסופט אופיס, פוטושופ, וכו'. מהסיבה הזאת, אנחנו משקיעים הרבה מהזמן והאנרגיות שלנו על הפיכת היישומים ב-Click-N-Run Warehouse ליציבים ושימושיים ככל האפשר".
 
 
"עם זאת", המשיכה שוורצמן, "אנחנו חיים היום בעולם מיקרוסופט, אז צריך שיהיה גשר מעולם ה-legacy [התוכנות הקיימות - ע.ק.] לעולם הפס הרחב של לינדוז-OS. פירושו של דבר, שאנחנו צריכים לתמוך ב'גישור' של כמה תוכנות, סוגי קבצים ומכשירי רשת, כדי לעזור לאנשים לתקשר עם עולם ה-legacy של מיקרוסופט. מחשבי לינדוז-OS מגיעים עם תוכנות לצפייה, הדפסה והעתקה של קבצי מיקרוסופט וורד, קבצי מיקרוסופט פאואר-פוינט ומסמכי מיקרוסופט אקסל".

המטרה המקורית של לינדוז היתה לאפשר למשתמשי חלונות מעבר חלק ללינוקס. אבל שוורצמן אומרת, שלא תמיד חייבים להשתמש בתוכנות של מיקרוסופט: "היכן שיש חלופות מצוינות מבוססות לינוקס, אנחנו נדריך אנשים לחלופות הללו (הן טובות יותר ממה שרוב האנשים חושבים). כדי לערוך קבצי מיקרוסופט, אנחנו ממליצים בחום על אחת מחבילות האופיס ב-Warehouse שלנו כמו OpenOffice או סטאר אופיס. רבות מהתוכנות הללו הן באיכות מאוד גבוהה וערך מצוין משום שהן כלולות ב-Warehouse. אבל לפעמים אין חלופות מעשיות. עבור התוכנות הללו, אנחנו משקיעים זמן כדי לתמוך בכמה תוכנות מבוססות חלונות של מיקרוסופט".


קוד-וויברז ניצחה, תנועת הקוד הפתוח הפסידה
לינדוז נשארה ללא מפתחי Wine. לפי דיווח חדשות CNET מסוף יוני, זמן קצר לאחר השקת קו מחשבים אישיים עם התקנה של לינדוז ברשת וול-מארט, הוסרה מאתר וול מארט הטענה לפיה לינדוז יכולה להריץ את רוב יישומי חלונות. גם בעמוד ההסבר הראשי על לינדוז באתר לינדוז.קום, לא הופיע מידע על תאימות לתוכנות חלונות.

ימים ספורים לאחר פניית חיים ברשת, שונה עמוד ההסבר הראשי. כעת מצוין בו שלינדוז "תואמת קבצים ומידע ממערכות הפעלה ויישומים ישנים יותר (doc, xls, ppt, MP3 וכו')", שהיא "תואמת מספר יישומי 'גישור' תואמי חלונות של מיקרוסופט, לסייע למשתמשים להגר לעולם חדש" וכי היא מכילה "התקנה ידידותית למשתמשים שרוצים לנסות את לינדוז-OS לצד חלונות 98 של מיקרוסופט".

לא ברור מה בדיוק גרם ללינדוז.קום לעבור ממערכת הפעלה חלופית תואמת חלונות, למערכת הפעלה שדומה לכל שאר מערכות הלינוקס בשוק. האם התקשתה לפתח את Wine בעצמה? האם החליטה לחפש פלטפורמה חלופית לתמיכה בחלונות? שוורצמן אומרת, שהחברה ממשיכה להשתמש בעדכונים של Wine, שמתפרסמים בעץ הראשי. אם כך, למה שילמה החברה כל כך הרבה כסף לקוד-וויברז וחברות אחרות, על קוד שהיא מקבלת עכשיו בחינם?

מה שכן ברור, היא העובדה שבעוד הגירסה הרשמית של לינדוז טרם הושקה, קרוס-אובר אופיס כבר עומדת למכירה באתר קוד-וויברז תמורת 54.95 דולר. למרות יחסי הציבור המוצלחים של רוברטסון, החברה הקטנה עשתה לו מה שהוא ניסה לעשות למיקרוסופט: נתנה אלטרנטיבה. אולם ניצחונה הטקטי של קוד-וויברז - נצחון המתכנתים על אנשי השיווק, ועוד בכלים שלהם - עלול להיות גם הכישלון האסטרטגי של לינוקס: אף משקיע לא ילך בדרכו של רוברטסון, ולא בטוח שההכנסות ממכירות קרוס-אובר אופיס יצליחו לממן את השיווק האגרסיבי, הנדרש להצלחת ההחדרה של המערכת החדשה. ייתכן ש-Wine תמשיך להיות מפותחת בעלויות נמוכות, במודל הקוד הפתוח, אבל כמו שאפשר לראות מהדוגמה של לינוקס, זה לא מספיק.

ואולי, כמו שרוברטסון מקווה, בסופו של דבר יהיה שוק הלינוקס גדול דיו, ויהיה בו מקום לכולם.


 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by