ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: צופן דה-וינצ'י 

ביקורת משחק: צופן דה-וינצ'י

 
 
רותם לצטר, גיימר

רותם לצטר יצא מתוסכל מהמשחק שמלווה את רב המכר המותח. עם חוסר מעוף כמו שהיה למפתחי המשחק, מוטב היה להשאיר את הצופן בלתי מפוענח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(צילום מסך מתוך המשחק)
 (צילום מסך מתוך המשחק)   
אף אחד לא האמין שספר המתח והקונספירציה של דן בראון ייהפך ללהיט כל-כך גדול, אך ההיסטריה סביבו לא שככה במשך כמעט שנתיים. כמובן שהוליווד לא יכלה להתעלם מן הרעש התקשורתי הגדול ומיהרה לגייס את טום הנקס, שביחד עם הבמאי רון האוורד העבירו את העלילה המפותלת למסך הגדול. מוצר הלוואי הכמעט בלתי נמנע של הסרט, הוא כמובן צופן דה וינצ'י - המשחק, שיצא לקונסולות הפלייסטיישן 2, ה-Xbox ולמחשב האישי.

כמו כל משחק המבוסס על סרט עדכני, מטרת המפתחים הייתה ללא ספק לרכב על גלי ההצלחה ולגרום למעריצים לקנות את המשחק באופן אוטומטי. כמה חבל שבדיוק כמו כותרים רבים מסוג זה, מדובר במוצר שחוסר ההשקעה בו ניכר בכל תחום, החל מסיפור הרקע וכלה במשחקיות הבעייתית.

זה מעט מאכזב, במיוחד כי העלילה הבסיסית של הספר יכלה לשמש כמצע נהדר למשחק הרפתקאות מותח. כמו כן, כבר ראינו שכאשר המפתחים באמת משתדלים, הם יכולים להנפיק משחקים מבוססי סרטים מעולים, כמו 'קינג קונג' של שנה שעברה.

למעשה, צופן דה וינצ'י - המשחק, הוא כותר הרפתקה מעדות פתירת הפאזלים של Myst, בשילוב עם קטעי לחימה בין חידה לחידה. אתם תיכנסו לנעליהם של הקריפטולוג מומחה הסמלים רוברט לנגדון וחוקרת ממחלקת הצפנים של משטרת פאריז, סופי נובו. הסיפור מתחיל כאשר לנגדון נקרא כדי לסייע בחקירת הרצח של אוצר מוזיאון הלובר הקשיש ובסופו של דבר, מוצא עצמו החשוד המרכזי בפרשה. לאחר מכן העלילה שמחולקת למספר פרקים, תיקח אתכם לכנסיות עתיקות, בנקים שוויצריים מרשימים ואחוזות רחבות ידיים.
 

פאזלים ליניאריים

(צילום מסך מתוך המשחק)
 (צילום מסך מתוך המשחק)   
עלילת המשחק עוקבת באופן חופשי מאוד אחרי הספר, ולכן תגיעו לאתרים רבים שכלל לא מופיעים בסיפור המקורי. הדיאלוגים בין הדמויות מאוד ארוכים, ורובם מעניינים כמו שיעור היסטוריה משמים במיוחד. לנגדון ונובו ישוחחו ביניהם שעות על המיתולוגיה וההסברים שמאחורי כל חפץ וחפץ, וינתחו אירועים קדומים בפירוט שהיה מבייש את המורה שלכם.

אם זה לא מספיק, הדיבוב של הדמויות נעשה על ידי שחקנים נוראיים. הוא יבש, חסר כל התלהבות, ונשמע כמו סרט דוקומנטארי על מקורות הגידול והרבייה של התמסח הים תיכוני. תוסיפו לכך את העובדה שלדמויות אין כל הבעות פנים נראות לעין, ותקבלו משחק בעל סצנות מעבר רבות וארוכות כאורך הגלות שלא באמת תרצו לראות.

החלק הסביר היחיד במשחק כולו הוא הפאזלים. לאורך השלבים תתקלו בהמון חידות שונות ומשונות. רובם יתבססו על אנגראמות בהן יש לסדר אותיות מבולבלות בסדר מסוים, אך יש גם מספר חידות פיזיות של הזזת עצמים למיקומם הנכון, בנוסף לחידות מתמטיות פשוטות שמבוססות על משפט פיבונאצ'י.
 

לא מתקדמים

(צילום מסך מתוך המשחק)
 (צילום מסך מתוך המשחק)   
ישנן מספר סיבות שהקשו על הנאתי מהחידות הרבות. הראשונה היא החוסר בגיוון - רוב החידות זהות זו לזו, לא מקוריות במיוחד, ורק מיעוטן מצליח להבריק באמת. זאת בניגוד למשחקים כמו Myst, שמאז ומעולם הצליחו להנפיק פאזלים מסובכים ומאתגרים בעל היגיון פנימי, אותם פותרים עם סיפוק גדול.

שנית, המשחק ליניארי לחלוטין. חוסר הצלחה בפתירת חידה אחת תתקע אתכם במקום ללא כל יכולת להתקדם. זאת בניגוד למשחקי הרפתקאות נוספים בהם ניתן לעבוד על כמה חידות במקביל וכך להמשיך להתקדם גם כאשר הפיתרון לא נראה באופק.

העלילה הקלושה והמשעממת לא מצליחה לדרבן את השחקן להמשיך ולקדם את הסיפור. יופי, אז ישבתי חצי שעה והצלחתי לפענח את הפאזל. מה הפרס שלי? עוד דיאלוג משמים שמפרט לי את כל אילן היוחסין של קופידון וונוס.

לבסוף, השליטה במרבית הפאזלים נוראית, וניכר כי המשחק פותח למחשב האישי ולא עבר המרה מספקת לקונסולות. הלחצנים מגיבים באיטיות, לפעמים אינם מגיבים בכלל, ותפעול המנגנונים קשה ובעייתי.
 
 

לחימה מסורבלת

החלק הגרוע ביותר בכותר כולו הם קטעי הלחימה. מדובר למעשה במיני משחק, בו השחקן צריך ללחוץ בתזמון מדויק על רצף נכון של מקשים כדי שלנגדון ונובו יוכלו להרביץ לאויביהם. השחקן כלל אינו מעורב בלחימה, שכן כל מה שעליו לעשות הוא ללחוץ על המקשים בסדר הנכון, ואחר לשבת בכיסאו ולצפות בדמויות הדיגיטאליות שעושות את כל העבודה בעצמן.

אין אפשרות לגרום נזק מצטבר לאויבים, כך שאם הפריעו לכם ברצף המקשים תאלצו לחזור עליו שוב ושוב עד להשלמה. חוץ מזה, מתי בפעם האחרונה ראיתם קריפטולוג שיודע לפרק לנזירים מפחידים את הצורה, כאילו היה מינימום ז'אן קלוד ואן דאם בימי הזוהר?

יש גם קטעי התגנבות במשחק הזה, וגם שם לצערי התמונה די עגומה. לחיצה על לחצן ה-L1 תגרום לדמויות שלכם להתכופף, מה שהופך אותן לבלתי נראות או נשמעות על ידי האויב. אם בכל זאת תרצו להתחכם מעט, תוכלו להסב את תשומת הלב של האויבים לכיוון הנגדי על ידי זריקת עצמים מתכתיים, או אף לחבוט בהם במגוון כלי נשק מצומצם כגון פמוטים ומקלות, אך לשם מה לטרוח? התוצאה תהייה זהה בכל מצב.
 
(צילום מסך מתוך המשחק)
 (צילום מסך מתוך המשחק)   
הגראפיקה היא, במילים עדינות, בסיסית. נופי הרקע והמבנים הארכיטקטוניים, בעיקר הכנסיות, מרשימים למדי, אך איכות הטקסטורות שלהם נמוכה, והפירוט בחדרים השונים דל. הדמויות סובלות אף הן מרמת פירוט נמוכה, אנימציה מחפירה, וחוסר במגוון תנועות. לדוגמא, בחידה מסוימת מרימה הסוכנת נובו את ידה שמחזיקה לפיד, כדי להדליק מספר אבוקות בכדי שיצרו צורה של פנטגרם על הרצפה. כמה חבל שהלפיד אפילו לא קרוב ליד שלה, וכך נוצרת תמונה מוזרה כאשר הוא מרחף באוויר. המפתחים כלל לא טרחו ליצור אנימציה של ירידה או עלייה במדרגות, ובכל פעולה כזו, הדמות פשוט רועדת באופן מוזר באוויר.

אם אני חייב לחשוב על דבר אחד טוב בצופן דה וינצ'י - המשחק, וזה דורש ממני מאמץ לא קטן, הרי זו הדרך שבה הוא מצליח להעביר את המסתורין והמתח של הספר. כמובן שהמתח הזה מסתיים ברגע שאחת מהדמויות פותחת את פיה כדי להסביר לנו על עוד פרט היסטורי קטן. סצנות המעבר הארוכות, קטעי הלחימה הרבים והלא מוצלחים, והפאזלים המשעממים חוברים יחדיו כדי ליצור גלולת שינה אפקטיבית במסווה של משחק וידאו.

אם אתם לא יכולים להפסיק לחשוב על צופן דה וינצ'י, קראו פעם נוספת את הספר המקורי. את הכותר הנוכחי לא הייתי ממליץ, גם לא למעריצים ההדוקים ביותר.
 

ציונים

הנאה: 3
קול: 6
גראפיקה: 4
ממשק: 4
קושי: 7

ציון כללי: 4.2 (הציון אינו ממוצע)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by