ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: Drakengard 2 

ביקורת משחק: Drakengard 2

 
 
רותם לצטר, גיימר

מפלצות אכזריות, חרבות קסומות וכדורי-אש מסוגלים להפוך כל משחק ללהיט, אבל לא כשהם מונוטונים ומעצבנים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
באופן עקרוני אין לי שום דבר נגד משחקי הפעולה שזורקים עליי גדודי אויבים, וכל מה שאני צריך לעשות הוא לפרק להם את הצורה. אין כמו קצת אקשן איכותי וחסר מחשבה לאחר יום עבודה או לימודים ארוך, כדי ללכת לישון עם חיוך מסופק על הפנים. עם זאת, יש גבול לכמות האויבים הזהים שאפשר להרוג, בדיוק באותה הדרך, מבלי שזה יתחיל לשעמם. משחק פעולה טוב חייב להעניק לשחקן לא רק קרבות מלאי אדרנלין, אלא גם גיוון. וזוהי בדיוק נקודת התורפה העיקרית של המשחק החדש מבית סקוור אניקס, Drakengard 2, המיועד לקונסולת פלייסטיישן 2.

הכותר הראשון בסדרה, שיצא ב-2004, היה בעל עלילה מעניינת וניכר בו שהושקעו סכומים רציניים בהפקה, אך בתור משחק התגלה כנורא ואיום. מסיבות שברורות רק לגדולים מאיתנו, כנראה בכל זאת נמכרו מספיק עותקים שלו כדי להצדיק את פיתוחו של משחק ההמשך.

עלילתו של Drakengard 2 נפתחת 18 שנים לאחר סיום ההרפתקה המקורית. אנו שוב מצטרפים לנואה (Nowe), הקרוי גם בשם 'ילד הדרקון', וזאת מכיוון שחברו הטוב ביותר הוא דרקון כחול ואימתני. לאחר שנואה מצטרף למסדר האבירים בכדי להגן על הממלכה מפני הרשע המתקרב, מסתבכת העלילה, העולם שוב מצוי בסכנה נוראית, וכמה חברים מצטרפים לעזרה.

למרות שהעלילה נראית בנאלית, היא דווקא הצד החזק יותר במשחק. היא מועברת גם על ידי סרטונים גראפיים יפהפיים, וגם על ידי סצנות קצרות במנוע המשחק. הסיפור מעניין, מתפרש על כמה ענפים שונים, ומאיר את רוב הדמויות הראשיות באור מורכב ומסקרן. הדיבוב מוצלח למדי, והסיומים השונים של המשחק, הנקבעים בהתאם לרמת הקושי בה בחרתם, מהווים את הערך המוסף היחידי ששווה להתאמץ בשבילו, ולעבור את המשימות המונוטוניות.
 

אפשר לקבל קצת גיוון?

 
המשימות ב-Drakengard 2 מתחלקות לשני סוגים: פעולה וקרבות, וישנן גם משימות הרכיבה על גבי הדרקון. בקרבות תוכלו לבחור באיזה לוחם אתם רוצים לשלוט, מתוך ארבעה אפשריים. לא שזה משנה יותר מדי, כי למעט סדר לחצנים שונה להפעלת היכולות המיוחדות, כולם מרגישים בדיוק אותו הדבר. בשדה הקרב יעמוד לרשותכם הנשק הרגיל שלכם, לצד קסמים שניתן להטיל בכל זמן שמד כח הקסם ("מאנה") שלכם מלא. במהלך הקרבות ניתן להחליף בין הלוחמים ללא הרף, כמו גם להשתמש במלאי מוגבל של חפצים ושיקויי מרפא.

אם תרצו, תוכלו לבצע מהלכים מיוחדים כמו קפיצה באוויר, גלגול מצד לצד, וסלטה שלאחר מכת אויב מאפשרת לכם לנחות על הרגליים במקום על הגב. אבל על מי אנחנו עובדים כאן? לחיצות אגרסיביות ותכופות על השלט, הן כל מה שצריך כדי לנצח בקרבות. בנוסף, במקום להילחם בנחיל ענק של תפלצות מאיימות, הקרבות תמיד מצומצמים לקבוצות קטנות של חמישה עד עשרה אויבים בלבד באותו הזמן, דבר שמוריד באופן משמעותי את ההנאה הבסיסית שניתן להפיק משיסוף המוני מוצלח.

את מהלכי הקומבו המיוחדים ניתן לבצע בהתאם לנשק אותו אתם אוחזים. לכל נשק יש מהלכים שונים, במספר רמות. ככל שתשתתפו ביותר קרבות, תוכלו להעלות את הרמה של הנשק ולפתוח יכולות חדשות. כמו כן תוכלו להעלות את הדמות שלכם בדרגות ולחזק אותה. פה, בעצם, נגמרת המשחקיות שקשורה באופן כלשהו למשחק תפקידים.
 

הקץ לאנדרוגיניות!

 
בניגוד לקטעי הקרבות, שמזכירים יותר מכל את Dynasty Warriors הכיפי, משימות הרכיבה על הדרקון דומות דווקא ל-Panzer Dragoon, רק שהן עושות זאת הרבה פחות טוב מאותו כותר אקשן מבריק מבית סגה. במקום לקבל את תחושת העוצמה והמהירות לה יכולנו לצפות מרכיבה על חיה אצילית כל-כך בין העננים, מקבלים חוויה גריאטרית של דאייה במצנח רחיפה מעל הכינרת. מספר סוגי האויבים המעופפים הוא קטן, ומגוון המהלכים שניתן לבצע עם הדרקון מוגבל עוד יותר. התוצאה היא ירי של כדור אש אחד אחרי השני, שוב ושוב. הנעילה האוטומטית והאפשרות לסמן ולפגוע בכמה אויבים ביחד רק מוסיפה לקלות שבמשימות הללו.

Drakengard 2 הוא לא כותר שכיף להסתכל עליו. למעשה, הוא די מכוער. הדמויות הראשיות והבוסים מעוצבים בהקפדה, אך האויבים לא מגוונים וסובלים מאיכות אנימציה נמוכה. מעבר לכך, אני באמת חושב שהגיע הזמן שהטרנד בו הגיבורים הגבריים נראים כמו בחורות עדינות חייב להסתיים. כל האנדרוגיניות הזאת מתחילה ממש להימאס, ובקצב הזה, לא מן הנמנע ששחקנים המשחקים בתכיפות במשחקים יפניים יתחילו לקנות מסקרה ולבצע פילינג לעור הפנים.

הטקסטורות בשלבים השונים משעממות, חסרות פירוט ודומות זו לזו, ומעבר לכמה קסמים שנראים טוב, ניתן לטעות ולחשוב שזהו משחק מימיה הראשונים של הפלייסטיישן 2. גם מבחינת הצליל מדובר בחוויה מעורבת. הדיבוב הבריטי הרציני הוא ברובו סביר, אך מנגינות הרקע מועטות, חוזרות על עצמן שוב ושוב, ודי מעצבנות. האפקטים הקוליים נשמעים כמו כל משחק אחר בערך.
 
 

ללא שיפור ניכר

 
כפי שציינתי בתחילה, הבעיה העיקרית של Drakengard 2 היא חוסר הגיוון המשווע, והמונוטוניות המוגזמת. זה דבר אחד להשתעמם מהקרבות שעתיים לאחר תחילת המשחק, אבל לי זה קרה בערך 15 דקות מרגע שהכנסתי את הדיסק לקונסולה.

משחקי פעולה מהסוג הזה זקוקים למערכת לחימה מאתגרת, או פיתוח דמויות עמוק כדי לשמור על רמת עניין גבוהה, דבר שלא נראה לעין בכותר הנוכחי. קטעי הרכיבה על הדרקון לא מצליחים להפיג את השעמום הכללי. כנראה שיש סיבה טובה בגללה העבירה המפתחת Square את הפצת המשחק באירופה וארה'ב לחברת Ubisoft, ולא עשתה זאת בעצמה. נראה שאפילו מפתחי המשחק השתעממו מהתוצאה הסופית, שאין בה שום שיפור או תוספת משמעותית לכותר הראשון בסדרה.
 

ציונים

 
הנאה: 5
קול: 6
גרפיקה: 6
ממשק: 7
קושי: 6

ציון כללי: 6 (הציון הכללי אינו ממוצע משוקלל)
 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by