ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
הקרב על המילה 

הקרב על המילה

 
 
רוני שני

האינטרנט לא ניצח את המילה המודפסת. הוא רק פיקסל אותה. רוני שני במסע בעקבות המהפכה המקוונת שמתחוללת בעולם הספרות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ברשת ניתן לפרסם טקסטים בעלות אפסית (ASAP)
 ברשת ניתן לפרסם טקסטים בעלות אפסית (ASAP)   
פעם, מזמן, לפני שהאינטרנט הפך בן בית בחיינו, היו רבים שהתייחסו אל הרשת הצעירה כאל איום מהותי על הספר. "בעידן הרשת - מי יזדקק עוד לדפים המצהיבים?" שאלו חוזי עתידות מטעם עצמם, "כולם יקראו ספרים דרך האינטרנט", הימרו אחרים. סופרים בודדים אפילו ניסו את מזלם בספרים-וירטואלים, הניתנים לקריאה ודפדוף על המחשב, בניסיון לדמות חוויה של ספר אמיתי. הסופר רם אורן היה אחד מהם. זה עבד רע מאוד, אם תהיתם.

הספרים האמיתיים של אורן, מאידך, ממשיכים לשבור שיאי מכירות. בכלל, נדמה שדווקא עולם הספרים הוא זה שנפגע הכי פחות מבואו של האינטרנט. בניגוד למשבר המתמשך שבו שרויות תעשיות המוזיקה, הסרטים והדפוס (במובן העיתונאי שלו), אמנות הסיפור הוותיקה לא רק אינה מאויימת על ידי הרשת, אלא אפילו זוכה ליד מסייעת. ברשת ניתן לפרסם טקסטים (שחלקם אמנם מופת של גרפומניה) בעלות אפסית; ניתן לשווק, "לבנות מותג" "ולייצר באז" במהירות וביעילות; וניתן אפילו לעשות את מה ששום מדיום אחר אינו מאפשר - לשתף את קהל הקוראים ביצירה בצורה הכי בלתי אמצעית שניתן להעלות על הדעת. בהתחשב בעובדה שהוצאת ספר לאור מגיעה לסכומים של אלפי דולרים לפחות, מדובר בהמצאת המאה עבור סופרים מתוסכלים.
 
 
בנוף המקוון של ימינו ניתן לראות דוגמאות רבות לכך: החל מחנויות ספרים מצליחות ברשת (אמזון), דרך מנועי חיפוש המאפשרים לאתר מילים ושמות בספרים (כמו Google Print השנוי במחלוקת), הוצאות לאור חדשניות ובמות טקסטואליות הפתוחות לכל אחד וכלה במיזמים התנדבותיים של ספרות חופשית.
 
אחד הלהיטים האחרונים ברשת הם הוצאות הספרים המקוונות. האתר Lulu הוא דוגמה מצויינת לאחת כזו. מדובר בחברה קטנה להוצאת ספרים, שמבלי לעשות איפה ואיפה, מאפשרת לכל אחד להוציא לאור ספר כרוך אמיתי. השיטה בה היא פועלת פשוטה עד כאב: POD (ראשי תיבות של Print On Demand). אין הדפסה מראש, אין מלאי, אין השקעה בשיווק, קידום או יחסי ציבור. יש רק סופר וטקסט. קצת כמו בימים עברו. במובן המסחרי, מדובר בהוצאות מינימליות לכל הצדדים ורווח מקסימלי ליוצרים. כמובן שברשת כמו ברשת, מהר מאוד קמו עשרות קולגות, כולם מציעים כמעט את אותה הסחורה. הבולטים בהם הם cafepress, Blurb ו-BlogBinders. האחרון, אגב, מציג לכרוך את הבלוג שלכם.
 
 

כמו ספריה, רק בלי הספרניות

לוגו אתר bookcrossing.com
 לוגו אתר bookcrossing.com   
מצד שני, האינטרנט מציעה לא מעט יוזמות קהילתיות מן המעלה הראשונה, שמשדרגות את הספריה הציבורית הדוממת והעבשה של פעם, והופכות את עניין הקריאה לכמעט קומוניסטי.

החדשנית והמעניינת שבהן היא BookCrossing, אתר שמרכז כמעט שלושה מיליון ספרים להחלפה מכל העולם. באתר חברים כיום למעלה מ-459,200 גולשים, ביניהם 721 מישראל (כולל מעזה), שמשחררים, פשוטו כמשמעו, את הספרים שלהם לעולם, ומציעים לאחרים לקבלם, לקרוא אותם ולשחרר אותם הלאה לקוראים נוספים. אך יש גם ספריות מקוונות סטנדרטיות לגמרי, במובן המסורתי של המילה, שההבדל היחיד בינן לבין בית אריאלה נניח, הוא היעדרן של ספרניות חמורות סבר. אתרי הספריות הללו, שמציעים לקרוא או להוריד למחשב ספרים, שירים ומאמרים, הם למשל פרויקט גוטנברג האמריקני, Authorama של פיליפ לנסן ופרויקט בן יהודה הישראלי (מאגרי תוכן חופשיים נוספים ניתן למצוא ב-ibiblio), אשר מעלים לרשת ספרות ושירה קלאסית המוקלדת על ידי מתנדבים, שמשחררים את המילים לאוויר העולם ללא תמורה.
 
מימד נוסף של החיבור בין דפוס לרשת הוא בלוגים שהופכים לספרים (Blooks), שאפילו זכו לפרס ספרותי חדש: Blooker (על משקל Blog ופרס הבוקר הבריטי, מונח שטבע העיתונאי ג'ף גרוויס). למרות שהתחרות בתחום מצומצמת כרגע, ספק אם ייקח זמן רב עד שגם בסטימצקי תוכלו למצוא מדף שכולו בלוקרים רבי-מכר. מלבד אלו, קיימים כמובן גם בלוגים של סופרים המשתפים פעולה עם הקוראים באופן ישיר וחף מתיווך. HackoOff של טום אווסלין הוא דוגמה טובה, וכך גם פיליפס לנסן, שכתב יחד עם הגולשים פרק בספר שהוא עתיד להוציא בקרוב ב-Lulu. יוצא דופן בהקשר זה הוא הבלוג הספרותי של הוצאת כנרת זמורה ביתן, הבלוג הספרותי "הממסדי" היחיד שפעיל בארץ, המספק פרקים לקריאה מתוך ספרים חדשים של ההוצאה, כמו גם דיווחים והפניות לאתרים או טקסטים ברחבי הרשת שעוסקים בנושאי ספרות וסופרים.
 
אם ניקח את כל אלו וננסה לנתח את המגמה העומדת מאחוריהם, נגלה כי מה שמחבר כמעט בין כל הפרויקטים הללו היא דווקא מעין חזרה לאחור. למרבה הפלא, נדמה שהאינטרנט החזיר אותנו דווקא לתקופת פרה-הספר, לעידן פשוט יותר שבו אנשים ישבו מול אנשים אחרים, וסיפרו להם בקולם סיפור טוב, עדיף כזה שטרם שמעו מעולם.

אחרי הכל, האינטרנט מאפשרת לסופר לעמוד מול הקהל כמעט פנים אל פנים, בין אם בפורומים או בבלוג אישי, ומסייעת לו ליצור קשר בלתי אמצעי עם קוראיו, לשאוב מהם רעיונות ולהאזין לביקורת, להגיע לקהלים חדשים ופחות נגישים, ולעיתים אפילו לשתף עימם פעולה במובן הכי בסיסי של המילה.
 

ומה בארץ?

בארץ המצב עדיין אינו מפותח כמו בחו"ל, למרות שגם ברשת הישראלית תוכלו למצוא כמה וכמה חנויות ספרים מקוונות ותיקות למדי. כל הוצאה לאור שמכבדת עצמה מחזיקה אתר אינטרנט והבלוגים והבמות הטקסטואליות פורחות כחרציות באביב. עדיין רק מו"ל אחד מפעיל בלוג ייעודי (ועוד אחד, הוצאת בבל, מפעילה אתר שניתן לכנותו "תוכן למחצה"), וטרם ראינו פה מיזם דומה ל-Lulu, שמפיח רוח חדשה בתחום ההוצאה לאור העולמי.
 
50 בלוגרים וספר אחד
 50 בלוגרים וספר אחד   
אבל בישראל קרו בשנים האחרונות כמה דברים מעניינים. אתר במה חדשה למשל, הוא כמעט מיתולוגיה במושגי אינטרנט. האתר הוקם בטרם היות הבלוגים, ואיפשר לכל מי שחפץ בכך להקים לעצמו דף בית אישי, שבו פורסמו יצירותיו (טקסטואליות ואחרות). בראשית ימיו התארחו באתר כמה סופרים מובילים, כדוגמת אתגר קרת, שנעזרו בו כמגירה מקוונת אינטראקטיבית. גם אתר תפוז ראוי לציון בהקשר זה. שם עבדו בחודשים האחרונים על פרויקט המקלדת, שמאגד את סיפוריהם של 50 בלוגרים בתוך ספר שיופץ בסטימצקי. בנוסף, בקרוב יושק שם "בדם קר", בלוג-סיפור מתח בהמשכים של אמיתי טויטו, שייכתב יחד עם הגולשים. קפוטה זה אולי לא יהיה, אבל מדובר ביוזמה מרתקת, שעשויה להניב פירות ראויים לקריאה.

בלוג ספרותי עצמאי, שאינו משוייך להוצאה זו או אחרת, הוא "בלי ניקוד", שמופעל על ידי יובל אביבי, אביגיל גרייף וגיא קדם החרוצים, שמספקים קישורים, סקירות, פרשנויות ודעות אודות ספרות בכלל וכזו הנכתבת בעברית בפרט. עוד פרויקט התנדבותי ייחודי המוקדש לספרות ילדים הוא "ספר לי", האתר של של יוחנן דביר, שתירגם, ערך והעלה לרשת סיפורים לילדים, שאותם ניתן להדפיס או לקרוא ישירות באתר. אתר קבוצתי-ספרותי נוסף הוא "אימגו", מגזין תרבות ותיק, שמפרסם ביקורות וקטעים מספרים של הוצאות שונות.
 
האם האינטרנט יוכל להציל את המו"לים מן ההפסדים שגורמות להן הכריכות הקשות? קשה להתנבא. מה שבטוח הוא שהאינטרנט מיטיב עם הכותבים, הן המפורסמים והן האלמונים. אלה גם אלה זוכים באמצעותו גם לחשיפה אדירה וגם לאפשרויות חדשות ליצירת קשר עם הקהל, למפגש עם רעיונות וקוראים ואולי אפילו להזדמנויות עסקיות.

מהפכה דומה התרחשה בתחום המוזיקה ובתקופה זו ממש היא נמצאת בעיצומה. האינטרנט, או ליתר דיוק רשתות השיתוף והרשתות החברתיות, סוללים את דרכם של אומנים מן השוליים אל לב המיינסטרים באופן שאך לפני שנים ספורות קשה היה בכלל לדמיין. בהשוואה למוזיקה, רכבת השינוי של עולם הספרות אולי יותר איטית, אבל אין ספק - היא כבר מזמן עזבה את התחנה.
 
גולשים שמעוניינים להעמיק בנושא מוזמנים להשתתף בערב עיון שיערך ב-29 במאי 2006 באוניברסיטת תל אביב תחת הכותרת "לאן מתקוונת השירה?". באירוע, אותו מארגן מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, יקחו חלק בין היתר פרופ' מנחם פרי, ראש החוג לספרות, אוניברסיטת תל-אביב; בועז רימר, יזם ועורך אתר השירה באינטרנט במה חדשה; אסף ברטוב, יזם ועורך אתר האינטרנט פרויקט בן-יהודה; תומר ליכטש, לשעבר יזם ועורך אתר השירה באינטרנט דג אנונימי ומר רן יגיל, עורך מדור השירה במעריב ועורך כתב העת עמדה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by