ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
אפילו אם אתה גבר, זה לא מגיע לך 

אפילו אם אתה גבר, זה לא מגיע לך

 
 
גלית

"אם אתה גבר מגיע לך אגס" מבטיחות הפרסומות. ובכן, גלית שלנו החליטה שגם לה מגיע לשזוף את עיניה במגזין הסקס העברי היחיד בשטח. איך היה? ככה ככה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אגס. למה כל כך קשה להשיג אותו?
 אגס. למה כל כך קשה להשיג אותו?   
מאזיני "שירים ושערים" מביניכם בוודאי כבר יודעים לזמזם את הפרסומת למגזין הגברים "אגס". קול נשי וסקסי ששר את הג`ינגל "אם אתה גבר, מגיע לך אגס". מכיוון שקצת קשה לפספס את הפרסומות האלה (שגם מופיעות מדי שבוע בעיתון "העיר"), החלטתי לרכוש את המגזין הנ"ל ולבדוק מה אני מפסידה בזה שאני אישה.

אך אבוי, מסתבר שיש יחס הפוך בין שכיחות הפרסומות ל"אגס" לשכיחותו בדוכני העיתונים, ולמרות שהתכנית לרכוש את הירחון ולכתוב עליו ביקורת נרקמה בלבי כבר לפני כחודשיים, רק אתמול מצאתי איזו חנות עיתונים נידחת שהחזיקה מספר אגסים שכאלה. והנה הביקורת הראשונה שלי: במקביל לפרסום המסיבי של מספר הטלפון של מחלקת המנויים, מן הראוי שמחלקת ההפצה תדאג גם להפצה מסודרת לקיוסקים ולחנויות המחזיקות עיתונים. אף אחד הרי לא יעשה מנוי בלי לראות קודם לפחות גיליון אחד.
 
השער של אגס. עדיין בוסרי
 השער של אגס. עדיין בוסרי   

ולאגס עצמו:

התוכן נראה מאוד מבטיח: צרכנות לגבר, מדור משפטי על דיני משפחה, עשר הפנטזיות החודשיות, מדור סקסולוגיה, איך להצליח עם נשים - וכמובן שפע של תמונות. אבל בדיעבד, חבל שלא עצרתי אחרי העמוד הראשון, כי התכנים, אוי התכנים. אתם יודעים, זה לא שציפיתי ש"אגס" יהיה משהו יותר איכותי מהגירסה הגברית ל"לאשה", אבל גם בציפיה הזאת הוא לא ממש עמד.

קודם כל, סליחה על הקטנוניות, אבל קצת קשה לי להסתכל באור חיובי על כתב עת שמכיל כל כך הרבה שגיאות כתיב והגהה. ברשימת העושים במלאכה דווקא מופיע קרדיט לעורכת לשונית, אבל אולי היא מתעסקת יותר מדי עם הלשון ופחות עם העריכה.

מלבד השגיאות, מצאתי מעט חוסר טעם בפנטזיה "לעשות את זה בסרבל לבן על כנף של מטוס כשגופת ערבי בתור מזרן מרפדת מלמטה את הקונטרות" במדור הפנטזיות החודשי. תקראו לי אולד פאשנד, אבל אפילו כשמדובר במדור הומוריסטי קצת קשה לי לראות בגופה של ערבי אובייקט מיני.
 

גם המדור המשפטי, שאירח עורך דין שמתמחה בדיני משפחה וחוקר פרטי, כדי שיסבירו מה לעשות במקרה שגבר חושד שאשתו בוגדת בו - היה מאוד מאוד מקומם לעין הנשית שלי. מדובר באוסף מרשים של עצות איך לגרש את האשה בלי לשלם לה אגורה. לזכות האגס יאמר שהם לא אשמים. נושא זכויות הנשים (או העדרן של זכויות אלה) בגירושין היה בעייתי הרבה לפני שהאגס יצא לאור וימשיך להיות כזה כל עוד דיני המשפחה מופקדים בידי עסקני דת בעלי דעות חשוכות וזיקה מקרית בלבד לשלטון החוק.

מצד שני, יש שם גם כמה דברים טובים. האגס מתגלה כמחובר למדיה בה אנחנו נמצאים. לירחון יש גירסה מקוונת (שהיתה בשיפוצים בזמן כתיבת שורות אלה) ומדור הממליץ על אתרי סקס נבחרים. בנוסף, אהבתי גם את מדור הביקורת על סרטים כחולים, כשבמקום כוכבים הסרטים מדורגים ע"י זרגים קטנים וחביבים, ומצויין בדיוק מה מספר הסרט ובאיזו ספריה אפשר להשיג אותו (מה שחוסך את המבוכה שבלבקש את הסרט מהמוכר).

וכאמור, יש גם תמונות, והרבה. קצת קשה לי לשפוט בעניין הזה, אבל אני כמעט בטוחה שזוג הבריטיות עם החזה הענק הן מכוערות בכל קנה מידה אובייקטיבי. לגבי שאר התמונות, זה כבר עניין של טעם.

בכל אופן, עיתוני גברים, בדיוק כמו אגסים, יש לבחור בקפידה ולטפל בהם כראוי. נראה שהאגס שלפנינו הוא מהסוג הבוסרי שגורם לתחושת חספוס לא נעימה בשיניים. רק מה, זה לא אומר שהוא צריך להשאר כזה. יום יבוא והוא יבשיל, ואז יש שתי אפשרויות: או שעורכיו ישאירו אותו כמו שהוא - ואז הוא נדון להיווצרות כתמים לא יפים ולריקבון. או שיקלפו אותו, יניחו אותו בסיר עם יין אדום, סוכר, ציפורן וגרגירי פלפל שחור ויהפכו אותו לקינוח ראוי. נחיה ונראה.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by