ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
מיליון שליחויות קטלניות 

מיליון שליחויות קטלניות

 
 
יוני שדמי

באינטרנט היו צריכים להיות לפחות מיליון מדורים כמו "שליחות קטלנית", זה של גיל ריבה, הרכילאי של ידיעות אחרונות. למה אין, ומה בכל זאת יש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרכילות - המקצוע העתיק בעולם (כמעט)
 הרכילות - המקצוע העתיק בעולם (כמעט)   
לכאורה, הזיווג המושלם: האינטרנט ורכילות. האנונימיות, היכולת להפיק לבד פרוייקטים רחבי-היקף, המקום לומר כל מה שרוצים על כל מי שרוצים ויכולת העדכון התמידית - על פניו, היו צריכים להיות לנו אתרים רבים שעוסקים ברכילות על הרשת.

אבל, למרבה הפליאה, בארץ ההיצע דליל מאוד, וגם בחו"ל, מלבד הקונגלומרטים הגדולים שמציעים את אותה הסחורה גם בטלוויזיה ובעיתון, אין כמעט אתרים שעוסקים ברכילות נטו.

מה שדווקא כן יש לנו, למצער, הוא טשטוש גבולות מוחלט בין עיתונאות לרכילאות. כמעט כל אתרי החדשות הגדולים (CNN, יאהו, msnbc) מציעים הררי-רכילות, ואתרי הבידור רואים עצמם כאתרי אקטואליה לכל דבר.
 
הדוגמא הטובה ביותר לרחיצה המשותפת הזו באמבט אחד היא ה"דראדג` ריפורט", אתרו של מאט דראדג`, ספק-עיתונאי-ספק-בדרן ספק-נוכל, שקנה את עולמו כשפיצץ ראשון את פרשת מוניקה לווינסקי (גם לניוזוויק היה את המידע והעדויות אבל שם - אז עוד התחשבו בשיקולים מגוחכים כאלה - רצו לבדוק את העובדות שוב).

דוגמאות נוספות הן מיסטר `שואוביז` או `אי-אונליין`, זוג אתרים כבירים שמשקיעים משאבים עצומים ברכילות (למעשה, לאתר `מיסטר שואוביז` אין בעצם מדור רכילות, כי האתר כולו מתרכז בנושא).

אופציה אחרת, למי שבכל זאת מתעקש על המיינסטרים, היא אתרים נוסח ה`גוסיפ סנטרל`, שמהווה מעין פורטל ממודר של רכילויות, עם יותר מחמישה-עשר מקורות בכירים ומוסכים לרכילות, מה`ניו-יורק טיימס` ועד ל`פיפל אונ-ליין`.

הסיבה היא, כמה מצער - כסף. כל רכילאי-צמרת לא זז בלי סוללת עורכי-דין, בדרך כלל מהסוג החלקלק. מדור רכילות הוא מדור יקר, ולא בגלל איכות הנייר שעליו הוא מודפס. כל סלבריטי וסלבריטי-בשאיפה מנסה להגן על כבודו האבוד בעזרת תביעות-ענק כנגד עיתונים שונים.

רק הכרישים המשפטיים המנוסים ביותר יוציאו את הרכלן החביב בלי שריטה. ולכן, בג`ונגל הזה שורדים רק הדינוזאורים, שעשויים, כידוע, מנייר, או נמצאים על השלט-רחוק.

למרות שיש אתרי רכילות ישראליים (זה של `נטקינג`, או `עיתון תל-אביב`), הרי מה שחסר באמת הוא לא העתק חיוור של מה שאפשר לקבל בגדול יותר בעיתון ובטלוויזיה, אלא - וזה תמיד עדיף ברשת - אתרים אזוטריים, המביאים את הפרספקטיבה האישית של הכותב.

עדיין איו לנו, למצער, אתרים כמו זה, למשל, של בית הספר "בלית`" באנגליה. בדף הרכילות של האתר יורדים הילדים איש על רעהו ("אני רק רוצה להגיד שלג`ימי בילייס אין פין", מכריזה אליסון מכיתה ח` בקצה המסדרון), חושפים מי החתיכה של י"א ואת מי תפסו עושה עם מי בטיול השנתי של כיתה ט`5.

הייחוד באתר הזה הוא הזווית המאוד-אישית שלו, שהופכת אותו, באופן פרודקסלי, למעניין יותר גם לציבור הרחב: מסתבר שחיטוט רציני בחיים של מישהו יכול להיות מעניין, גם אם המישהו הזה הוא לא שרון סטון, אלא גורדון שלביוויל, הילד האומלל מהשביעית שכולם מביאים לו בעיטות כשהוא עובר במסדרון.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by