ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
ביקורת משחק: Getting Up 

ביקורת משחק: Getting Up

 
 
רותם לצטר, גיימר

תמיד רציתם לעשות גרפיטי אבל אתם מפחדים? עכשיו אתם יכולים ללכלך את הקירות בלי לחשוש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מודה - תמיד חשבתי שהגרפיטי, בדיוק כמו ברייקדאנס ודוראן דוראן, היה שיגעון חולף שאפיין את שנות השמונים העליזות. מצבה העגום של תרבות הגרפיטי בארצנו הקטנטונת, במיוחד כשהכתובות הפופולאריות הן איחולי מוות לשחקני כדורגל ו"נ נח נחמן מאומן", לא הצליח לשכנע אותי בטעותי. המשחק Getting Up דווקא כן.
 
 
מסתבר שבעולם הרחב, הגרפיטי הוא תרבות רחוב חיה ונושמת. יש לה שפה משלה, קודי התנהגות, כבוד לאומנים מוכשרים ואף גלריות מפורסמות, אשר מציגות את ציורי הרחוב באותה הערכה שבה מציגים ציורים קלאסיים.

משחק הפעולה Getting Up, אחד מהכותרים המדוברים ביותר של השנה מבית חברת Atari, עוסק כולו בתרבות הרחוב ובאומנות ציורי הקיר. ראש מעצבי המשחק היה לא אחר מאשר מארק אקו, אמן גרפיטי מפורסם בצעירותו ומנהל קו ביגוד ואביזרים מצליח לנוער בארה"ב. עלילת המשחק מתרחשת בעיר הדמיונית New Radius, מעין שילוב של ניו-יורק האורבאנית עם מאפיינים עתידניים.
 

הנה באה הרכבת

 
במהלך המשחק אנו שולטים בחייו של Trane, נער צעיר משכונות העוני שאוהב לכנות עצמו בשם של כלי תחבורה, וחלומו הגדול הוא להפוך לאומן גראפיטי מוערך ולהעלות את שמו (ומכאן השם Getting Up) בחוצות העיר. הבעיה היא שהוא נאלץ להתחיל מלמטה, במעמד של 'Toy', כינוי הסלנג לחובבן חסר הניסיון.

בדרכו לגדולה הוא יאלץ להתמודד עם כנופיות גרפיטי מקומיות שלא יקבלו את פניו בברכה, ובהמשך אף עם ראש העיר המושחת שחרט על דיגלו להפסיק את הוונדליזם בעיר. למטרה זו הקים יחידת משטרה מיוחדת בשם CCK, שיורה באומני גרפיטי בלי לשאול שאלות.

Getting Up הוא משחק פעולה דינאמי ומבוסס משימות (זו האלטרנטיבה החביבה שאמצנו לעצמנו לביטוי 'חיקוי GTA'), כאשר המטרה העיקרית בכל אחת מהן היא לכתוב כתובות גרפיטי במקומות מסויימים מבלי להיתפס או למות.

מבחר גדול ומגוון של ציורי קיר עומדים לראשות השחקן המשועמם. ישנם סגנונות רבים של ציורים, פוסטרים, מדבקות ושבלונות, והמבחר הולך ומתרחב לאורך המשחק. הדרך העיקרית לצבור סגנונות ציור נוספים היא צילום כתובות של אומנים מפורסמים אחרים, והוספתן ל'ספר השחור' שלכם, התנ"ך הפרטי של ציירי הגרפיטי.

ראוי לציין שכל הכתובות, בלי יוצא מן הכלל, נראות מצוין ומשקפות מגוון של סגנונות ציור אורבאניים. אין זה מפתיע בהתחשב בכך שלמשחק גויסו 65 אומני גרפיטי, מהמפורסמים בעולם, שתרמו את ציוריהם. חלק מהאומנים אף מופיעים כדמויות בתוך המשחק עצמו.
 
 

הכתובת נמצאת על הקיר

 
ציור הגרפיטי הוא מלאכה פשוטה במיוחד, שקל לקלוט אותה במהירות. פשוט לוחצים על כפתור ה- R1, ומזיזים את המוט האנלוגי בהתאם לקווי הכתובת. צריך להיזהר ולא לרסס יותר מדי על נקודה אחת, כי אז יש נזילות צבע שמורידות את ניקוד הביצוע. עמידה בזמן המוגבל העומד לרשותכם עבור כל יצירה, וציור במקומות מסוכנים במיוחד (מקומות גבוהים שקשה להגיע אליהם, לדוגמא) יעניקו נקודות נוספות. צבירת נקודות כאלו תאפשר השגת בונוסים שונים, כגון יכולות חדשות בקרב, כתובות חדשות לספר השחור, ויכולות פלטפורמה משופרות (כלומר, קפיצה רחוקה יותר).

כדי להגיע לאותם קירות חשופים ואטרקטיביים, תצטרכו לטפס, להיתלות ולזנק, בשורה של מהלכי פלטפורמה שלא היו מביישים אפילו את הנסיך הפרסי. טריין יכול לטפס על מרזבים, לאחוז בצמחייה ולהיתפס בשולי הקירות. לרוע המזל, שתי בעיות עיקריות הופכות את קטעי הפלטפורמה לחלק הפחות מוצלח של Getting Up.

הבעיה הראשונה היא חוסר הגיוון וההשקעה בקטעים אלו, שחוזרים על עצמם שוב ושוב לאורך כל ההרפתקה - או במילים אחרות, במה שונה המרזב הזה מהקודם? בעיה נוספת היא המצלמה הגרועה. במהלך רוב שלבי המשחק היא לא מציקה יותר מידי ויש לנו שליטה מלאה על זווית הצפייה, אך בקטעי הפלטפורמה המצלמה מכוונת מראש, ומתעקשת על זוויות מוזרות שמקשות על ביצוע המהלכים.
 

קרבות רחוב

 
בכל משימה ב-Getting Up תאלצו להילחם נגד מישהו: חברי הכנופיה היריבה, חיילי ראש העיר, ואפילו עובדים של רשות הרכבות התחתית. למרות שמערכת הקרבות לא מעמיקה או מתוחכמת במיוחד, היא מצליחה להיות מהנה למדי.

לרשותכם עומד מגוון של נשקים קרים מאולתרים הפזורים בסביבה כמו מקלות, לבנים ומכסים של פחי אשפה. מעבר לתנועות הרגילות של אגרוף, בעיטה וחסימה, יש אפשרות לבצע מהלכים חזקים יותר על ידי רצף נכון של לחיצת כפתורים, כמו גם העלבה של האויב כמו בעיטה בישבן, או סטירות לחי. ככל שתתקדמו במשימות, אלמנט ההתגנבות יתפוס מקום חשוב יותר במשחקיות, כיוון שלכוחות השיטור של ראש העיר יש נשקים רבי עוצמה ולכם יש פחיות ספריי וטושים. אם בכל זאת תתגלו על ידי האויב, הפיתרון הטוב ביותר הוא לרוב פשוט לברוח ולחכות שרמת הכוננות של החיילים תרד.

הגרפיקה במשחק מרשימה. המודלים של הדמויות אולי לא מפורטים במיוחד, אך הם נעים בצורה משכנעת. כיף להסתכל על האתרים השונים ב-New Radius, המעוצבים באהבה ומלאים בעשרות פרטים קטנים אשר מעניקים תחושה של עיר אורבאנית מציאותית.
 

סטייל מנצח

 
הסגנון המיוחד של המשחק בולט החל מסרטון הפתיחה ועד לסצנת הסיום המרהיבה, ויוצר מראה רענן ומקורי. הסאונד ב-Getting Up מתקרב לשלמות. הדיבוב של כל הדמויות מעולה, וכולל שחקנים מפורסמים כמו רוזאריו דוסון ובריטני מרפי (עיר החטאים), הראפר פאף דדי והקומיקאי אנדי דיק. כמעט ואין מוסיקה מקורית במשחק, אך השירים הרבים מגוונים ומותאמים באופן מדויק למשימות השונות, בחירה מוצלחת שיוצרת תחושה קולנועית. בנוסף, לטריין יש אביזר הכרחי לכל צייר גרפיטי מתחיל... נגן iPod. את ספריית השירים שלו אפשר להעשיר על ידי מציאת שירים הפזורים ברחבי שלבים הרבים.

Getting Up לא חף מחסרונות. קירות בלתי נראים, מצלמה בעייתית וקטעי פלטפורמה שחוזרים על עצמם, הן רק חלק מהבעיות בהן נתקלתי - אך יש לו יתרון אחד גדול על פני כל שאר משחקי הפעולה: הוא באמת מצליח להעביר את סגנון תרבות הרחוב, באופן אמין ומוצלח שלא ניראה מאולץ ופטתי. גיוון המשימות והאומנות המגניבה של ציורי הקיר, יוצרות חוויה מעניינת וכיפית. באופן מפתיע למדי, הצליחו אנשי Atari להביא משב רוח רענן לעולם משחקי הוידיאו, ובהחלט מומלץ לנסות את Getting Up בגרסת הפלייסטיישן 2 בה שיחקתי, או בגרסאות המחשב האישי וה-Xbox.
 
הנאה: 8
קול: 10
גרפיקה: 8
ממשק: 8
קושי: 7
ציון כללי: 8.4 (הציון אינו ממוצע)

פלטפורמות: PC, XBox, PS2
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by