ב-Online
 
 
 
 
 
 
 
 
האינטרנט מת (וחי באי-מייל) 
 
 סורו הצידה ופנו דרך, הזקן חזר   
 
גדי שמשון

מערבות הפרויקטים הלא ממומשים שבשמיים ועד רשימת הדיוור הכי סנובית בארץ ישראל. סבא חזר, הוא עושה קולות משונים והוא לא לוקח שבויים. גדי שמשון שב לשדות הנענע בטור חדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרים חבשוש, מנויה לרשימות דיוור רבות באינטרנט. באמת
 מרים חבשוש, מנויה לרשימות דיוור רבות באינטרנט. באמת   
כבר לפני כשנתיים, כשכתבתי את טור הפרידה מנענע, העולם לא נראה כל כך חדש ואמיץ כמו בימי טרום הבועה. מאז, שמעתי כל כך הרבה פעמים את הצירוף "האינטרנט מת", עד שהכנתי תשובה קבועה: "וואלה? תשלח לי אימייל על זה". דואר אלקטרוני ("דוא"ל" אחותכם, במחילה) הוא ה"קילר אפ" של האינטרנט מתחילתו, ובצדק. הו, היומרה: השלד הראשון של נענע הכיל יותר מקום פנוי לתוכן ממה שיש היום בוויינט. תנסו אתם לכסות עשרים ענפים עם שני עלים ורבע. בכל מדור היתה אפשרות להירשם למספר עלוני דואר ("ניוזלטרים") בנושאים הרלוונטיים. הרשימות רוכזו יפה מאוד בדטהבייס, השוכן בוודאי אי שם בגן העדן של הפרויקטים הלא שלמים באינטרנט הישראלי (וככל שהטור הזה יתקדם, נגיע לרובם). למותר לציין ש(כמעט) אף אימייל לא נשלח בזמנו.

לאחרונה, סוף סוף, החל האימייל לקבל יותר ויותר את המקום הראוי לו אצל ספקי התוכן הישראליים. סיכום היום מדורון אביגד בגלובס, למשל, או רשימות הלינקים המפורטות של "דה מארקר", חוסכות לגולש שמזמן לא מתחרמן מהון סיכון את הצורך להפנות עכברו המיוגע אל האתרים עצמם. אפרופו, מישהו סיפר לי שהחבר'ה ב"דה מארקר" כבר לא מצטלמים לשער עם עניבות. זה נכון?

כמה רשימות דיוור מופצות היום תמורת תשלום קטן וצנוע. למשל, "עדכנט" של אנשים ומחשבים או "יום יום" של נענע. אם הן לא נושאות את עצמן כלכלית, הן יעשו זאת בקרוב. אחרות, כמו זו של הקונספציה (מישהו שם הוריד אותי מהרשימה. קונספירציה!) או של ברבר (אסור לי אפילו לומר פה את השם המלא) מופצות בחינם. לרוב, רשימות הדיוור המסודרות הן מעט יותר מהאימיילים מהמשרד - איכשהו מתברר שגם במשרדים בלי מחשבים יש נודניק שדואג להפיץ בפעם האלף את אותן בדיחות ותמונות של ערומות - אחת לכמה זמן יש לינק נאה. במיטבן, הן מכילות יותר מזה, כמו למשל רשימת הדיוור הנונשלאנטית של עידו אמין, המהווה המשך הפצתו של טור דאחקות האינטרנט הוותיק "דו"ח אמין" באמצעים נאותים יותר.

הסנובית מכל רשימות הדיוור הישראליות היא "אפעס", מעין עלון בפורמט "וורד" בנושאי חברה ומדינה מנקודת מבט חרדית. העלון ראוי לכשלעצמו, אבל עוד יותר ראויה היא דרך השיווק שלו, שבנכלוליות ראויה לציון מנצלת את העובדה שרובינו קטנים, קטנוניים ורודפי כבוד. בכל רשימת דיוור מקובלת, נזהרים מאוד שלא לגלות את השמות והכתובות של המנויים. ואם היא מתגלית - העניין מהווה פאדיחה, במקרה הטוב. לא באפעס. קרוב למאתיים מנויים יש לאפעס, ושמות כולם (אך אבוי, לא כתובות הדוא"ל שלהם) (כן, דוא"ל. אני לא עקבי. מה תעשו לי?) מפורטים בכל אחד מהגיליונות.
 
 
את רוב המנויים של הרשימה אתם מכירים. קראתם אותם, קראתם עליהם, ראיתם אותם בטלוויזיה - או שקיבלתם מהם מייל עם אתראת "יש וירוס חדש!!! תמחקו עכשיו את כל ספריית c:\windows!!". הרשימה מכובדת ביותר, והיא עשתה את פעולתה. בחוגים מסוימים - אין לי מושג מה זה אומר, האמת - נחשבת ההימצאות ברשימה הזו לעוד נדבך קטן ומענג בתחושת שביעות הרצון העצמית המדגדגת, הנחוצה כל כך בימים קשים אלו לתקשורת הישראלית. הרשימה כולה יכולה להספיק כמות שהיא לשלוש עונות של "תיק תקשורת". באחד הפרקים האחרונים של "נספח תרבות", תוכניתו של דב אלפון בערוץ 2, התארחו ידידיה מאיר וקובי אריאל, עורכי אפעס (אם כבר ניים דרופינג משולב באגדות מתקופת הפלמ"ח, אלפון הוא קפטן אינטרנט המקורי).

ברשימה המסודרת אלפביתית, במעבה שמם המפורש של עורך העיתון ההוא, המגישה הזו, הפרשן הבכיר שלהלן והסופרת ההיא, נמצא ציטוט קטן פרי עטו המענג של דורון רוזנבלום: "לאנשי האפעס שלום, כשנתתי את הסכמתי לקבל את איגרתכם, לא נתתי את הסכמתי שתכניסו את שמי לרשימה כלשהי, המופיעה דרך קבע באשגרכם, והיוצרת אפעס את הרושם הדביק כאילו הנני שותף להידברויותיכם או לאתרכם. בטוחני שגם רבים מהאחרים אינם רוצים בכך. אבקשכם איפוא להוציאני מהרשימה. דורון רוזנבלום".

כאילו ישבו והורידו שורות הפוך על הפוך עם המגניבים של וואלה תרבות, השאירו מאיר ואריאל את בקשת ההתנתקות מהרשימה כלשונה. משורת הכבוד ישחרר רק המוות. ומשעשע ככל שיהיה לצחוק בצוותא על אחד מבכירי העיתונאים בישראל מאחורי הגב, קריאה טיפה חתרנית תגלה שמי שהגיע לדאחקה, סימן ששיתף פעולה עם התרגיל ועקב אחרי רשימת המי ומי בקפדנות. נו טוב, כולנו יהודים, והאדמו"רים מ"זו ארץ זו" אמרו על כך מזמן: "המלבין פני חברו ברבים - המלבינים פני חבריהם".

(כותב שורות אלו נמנה על האנשים שמנויים רשומים באפעס מעבירים להם אותו בחשאי, וזאת מתוך חשש (מופרך, מן הסתם) שאם אבקש להצטרף - אאלץ להתקבל למועדון שמוכן לקבל אנשים כמוני. מאחר ולא התקבלה תשובה להודעת הדואר החשמלי שנשלחה לאפעס, ואין לי מושג אם הדבר מקובל עליהם, אני נמנע מלפרסם כאן את הכתובת שבה נרשמים לעלון. טוב, סתם. ההרשמה לאפעס נעשית באימייל הזה).

רשימות דיוור הן אמצעי הפצת תוכן טוב לאין שיעור מלא מעט "אתרי תוכן", שלא לדבר על כך שאפשר להרוויח (מחלק מהן) כסף. מכל הסיבות הללו, להלן ההכרזה הרשמית על רשימת הדיוור החדשה, שלי, "דואר זבל". הרשימה תהיה חצי פתוחה: אני אשלח אליה, מעבר לעותקים ארכיוניים של הטור הזה, מעט הגיגים, קמצוץ תובנות חולפות וקורט תמונות של ערומות. הודעות של חברי רשימת "דואר זבל" שיישלחו אליה, יועברו הלאה במידה ויאושרו על ידי הדיקטטור המניאק, שהוא אני. הרשמו חברים, כרגע יש שם רק ארבעה או חמישה מנויים רשומים, אבל אם זה עדיין מרתיע אני מוכן לפתוח עוד כמה חשבונות פיקטיביים. לעולם לא אדרוש בעבורה כסף, אני פשוט אמכור אותה למיקרוסופט כשיגיע הזמן.

כדי להרשם ל"דואר זבל" שלחו דוא"ל לכאן.

 
כשמודדים לפי התגובות לכתבות, למי יש זין גדול יותר, לוואלה או לYnet? מי לעזאזל גולש בתוך אתר MSN? מי ישלם כסף על תוכן באינטרנט הישראלי, ומה האימייל של הפראייר הזה? איזה מנהל בכיר בתחום האינטרנט החזיק פעם אתר דוגמנות של עצמו? באיזה צ'אט מסתובבים כוכבי ערוץ 10? כל זאת ועוד, בטורים הבאים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by